מודה ועוזבת
New member
נחמה
אני במיטה,קפואה,בוכה. חושבת... כל האנשים הכי קרובים,למעשה הם הכי רחוקים. הם אילו שפוגעים,האבסורד שהם אפילו לא יודעים. אני לא אחת שנפגעת בקלות. אבל הבדידות...הריקנות... כל זה גורם לי להתנפץ לעוד חתיכה. אלייך מצלצלת...מחפשת נחמה. "מממ,היי..מה השעה?" "הערתי אותך,סליחה" "כן,לא האאא לא יודע...קרה משהו?" שתיקה. עוד דמעה נפלה. "את בוכה!!!" "לא אני לא לא.רק קצת..." הדמעה מגיעה אל הפיטמה. "סתם צריכה חיבוק,אבל אתה כ"כ רחוק" "לבוא?צריכה שאני אבוא?? אני בא" ניתוק. בקצה הרחוב נשמעת יללת אזעקה, אתה מופיע על הדלת. לבושי מרושל(גופייה ושרוואל) השיער פרוע,העיניים נפוחות. מסתכל עליי בהבנה שלמה,ושולח קריצה. "באתי.את רואה?" החיוך ממני בקושי יוצא, פותחת את ידיי לחיבוק גדול,ואתה נכנס אליהם ברצון. ואיתן ארובות התשוקה.... מכניסה אותך לחדרי,נוחתת על המיטה כמו ילדה. מדחיקה את התשוקה,את הרטיבות שנוצרה בין רגליי רק "מחיבוק קטן של נחמה". מתיישב לידי,מנסה לעודד. "זה לא יילך.בוא נוותר"(אבל בראשי עובר משהו אחר...) נשכבת בזהירות,אתה לידי. מנסה שלא לפתות,שלא לחצות גבולות. האור של המנורה הקטנה מבליט קמעה את הפיטמה הזקורה(כל זה רק ממחשבה) את חולץ את נעלייך,מתמתח. האיבר שלך משום מה מתפתח. "חיבוק,הא?" סוף סוף יצא ממני חיוך. "עלית עליי" (אוווי נו,תעשה את זה כבר!!!) אתה פורץ בצחוק לא ברור,ואני נדבקת ממך. מרוב צחוק זולגות לנו דמעות,אחת על כל לחי. הלשון שלך נשלחת במפתיע לקצה של העין שלי,ללקט דמעה אחת מאושר. כולי נרעדת. היד שלך נשלחת מתחת לגופייה שלי,עוברת על הבטן, מתעכבת, "אני רגישה שם.אתה יודע?" "לא.עכשיו אני יודע.אני כנראה אלמד הרבה דברים עכשיו..." העיניים שלך לא יורדות ממני לרגע. כל הזמן פקוחות. כל הזמן מגרות,מטריפות. "שמעת את זה?" אתה אומר. "מה את מה???" "את הזרמים של התשוקה שעוברת כאן?" אני מתפתלת.לא יודעת מה לומר,אם בכלל צריך לומר. היד שלך ממשיכה לעלות,האצבעות מלטפות,לומדות, כל פיסת עור חדשה יש לה תגובה משל עצמה. אתה מקרב את פנייך אליי,לנשיקה ארוכה ומותחת. הנשימות שלך עליי, הלב שלך פועם בחוזקה. האיבר הקשה שלך נצמד לרגלי,ואני עוד יותר מתגרה. מתפתה. אני מקפלת את רגליי,לא יודעת באיזו תנוחה להיות, אם בכלל עכשיו להיות. היד החופשיה שלך מצטרפת לחגיגה, ובלחץ אתה מוריד את שתי רגליי. "תירגעי,פשוט תירגעי,חיכינו לזה דיי הרבה הייתי אומר,לא?" אני מהנהנת. מתרטבת. מתחרמנת. ידך השנייה נכנסת לתוך מכנסיי,נוגעת בערוותי המגולחת. "מה זה?" אני מרימה גבה. "הפתעה" אצבעות גלשו למקום הבוער,קלטת שאני בלי תחתונים, והתחלת עוד יותר להתעורר. התיישבת עליי בפיסוק רחב,ליטפת את פניי. הזזת את כולך עליי,ואני ממשיכה לבעור, מתה שתיגע בי ואני אגמור. "החולצה שלי,תוריד אותה" "בשמחה" לא רק הגופייה ירדה,הכל עכשיו היה מולך. בלי בושה. (שיט! כמה שאני חשופה.) "יש לך מושג כמה רציתי לראות אותך כך?" לוחש באוזני. "אותנו...בסיטואציה הזו.רק לראות אותך ערומה,להרגיש אותך... בשבילי,זה חלום שמתגשם" בתוך הבטן משהו מתפוצץ,והלב לעוד חתיכה מתנפץ. "קח אותי.אני שלך.חיכיתי לך." אתה נעמד. מפשיט עצמך מולי,נותן לי להנות מהאהבה העצמית שאתה מחלק לעצמך. אני רואה אותך זקור,לראשונה גופך כ"כ ברור. נעמד מולי,מוביל עצמך לתוך רגליי,אל בין רגליי. הנשימה שלי נחצית פתאום לשתיים, הלשון מחליקה לתוכי,מפלחת אותי. אני רואה אותו שקוע במלאכה,מדי פעם מרים גבה לראות מה התגובה. מחזיקה איכשהו את ראשו,מכוונת אותו. לכיוון הרצוי,לקצב. גלים של חום בתוכי מתפשטים,אגלי זעה קרה על פניי עולים. "טוב לך?זה עושה לך טוב?" "אני רוצה לשמוע אותך...מתפרקת נאנחת,מאבדת עשתונות עד ששוב יירדו לך דמעות..." מרשה לעצמי להשתחרר,ונותנת דרור לכל ההדחקה. משמיע אנחות קטנות של הנאה, עוצמת עיניים,ומתמכרת ללשונך הטובה. התכווצויות קטנות מתחילות לתת אותות גמירה, והנה משתחררת לה עוד אנחה. אתה מפסיק. מחייך בהנאה מוחלטת. העיניים שלך מזוגגות משהו,מחרמנות,מתשוקה, על הפנים שלך אני רואה את כל כולי. את המיצים שלי. "הטעם שלך חירפן אותי.איפה היית עד עכשיו?" (הנה עוד מכה מתחת לחגורה.) "אתה ממש רע" "אני יודע" "מנייאק" "עד כמה שאני מכיר אותך אין לך ממש בעיה עם מנייאקים,בדיוק ההפך,לא?" "אולי תשתוק ותמשיך,מה דעתך?" "אני רוצה לשמוע אותך אומרת את זה,תגידי את זה" (הוא לא רציני.אלוהים!תגיד לי שהוא לא רציני!) "אני מחכה.לא עושה כלום,לא לך,גם לא לעצמי,עד שאני לא שומע אותך" חיוך ציני ומעצבן נמרח לך על הפנים, ואני מתחילה לקבל עצבים. "אוקיי,אני רוצה שתזיין אותי מכל הצדדים" (אני לא מאמינה שאמרתי את זה.אני לא מאמינה שאמרתי את זה) "את מה????" כמעט צורח "אני,רוצה,ש,ת-זיי-ן,אותי,מ-כככל הצדדים..." אתה נרעד, אליי נצמד. מתסכל לי בתוך העיניים. "אמרת מכל הצדדים?" ובווווום. אווצ' חדרת לתוכי. עד הסוף. מפרק אותי. עוצר את נישמתי. יוצא לאט לאט, כל הנימים משתגעים,משקשקים. "זה צד אחד..." ונכנס,מהר,בחדות,מהזויות הנכונות. הידיים העדינות שלך אוחזות לי בשדיים, אתה מסתכל לי עמוק עמוק בתוך העיניים. החדירות הולכות וגוברות, מתעצמות. מרעידות. מהר יותר, חזק יותר, פראי יותר, חייתי יותר. ציפורניי נתקעות בגבך,שורטות את כולך. משאירה סימנים של מלחמה. בסך הכל ביקשתי נחמה.
אני במיטה,קפואה,בוכה. חושבת... כל האנשים הכי קרובים,למעשה הם הכי רחוקים. הם אילו שפוגעים,האבסורד שהם אפילו לא יודעים. אני לא אחת שנפגעת בקלות. אבל הבדידות...הריקנות... כל זה גורם לי להתנפץ לעוד חתיכה. אלייך מצלצלת...מחפשת נחמה. "מממ,היי..מה השעה?" "הערתי אותך,סליחה" "כן,לא האאא לא יודע...קרה משהו?" שתיקה. עוד דמעה נפלה. "את בוכה!!!" "לא אני לא לא.רק קצת..." הדמעה מגיעה אל הפיטמה. "סתם צריכה חיבוק,אבל אתה כ"כ רחוק" "לבוא?צריכה שאני אבוא?? אני בא" ניתוק. בקצה הרחוב נשמעת יללת אזעקה, אתה מופיע על הדלת. לבושי מרושל(גופייה ושרוואל) השיער פרוע,העיניים נפוחות. מסתכל עליי בהבנה שלמה,ושולח קריצה. "באתי.את רואה?" החיוך ממני בקושי יוצא, פותחת את ידיי לחיבוק גדול,ואתה נכנס אליהם ברצון. ואיתן ארובות התשוקה.... מכניסה אותך לחדרי,נוחתת על המיטה כמו ילדה. מדחיקה את התשוקה,את הרטיבות שנוצרה בין רגליי רק "מחיבוק קטן של נחמה". מתיישב לידי,מנסה לעודד. "זה לא יילך.בוא נוותר"(אבל בראשי עובר משהו אחר...) נשכבת בזהירות,אתה לידי. מנסה שלא לפתות,שלא לחצות גבולות. האור של המנורה הקטנה מבליט קמעה את הפיטמה הזקורה(כל זה רק ממחשבה) את חולץ את נעלייך,מתמתח. האיבר שלך משום מה מתפתח. "חיבוק,הא?" סוף סוף יצא ממני חיוך. "עלית עליי" (אוווי נו,תעשה את זה כבר!!!) אתה פורץ בצחוק לא ברור,ואני נדבקת ממך. מרוב צחוק זולגות לנו דמעות,אחת על כל לחי. הלשון שלך נשלחת במפתיע לקצה של העין שלי,ללקט דמעה אחת מאושר. כולי נרעדת. היד שלך נשלחת מתחת לגופייה שלי,עוברת על הבטן, מתעכבת, "אני רגישה שם.אתה יודע?" "לא.עכשיו אני יודע.אני כנראה אלמד הרבה דברים עכשיו..." העיניים שלך לא יורדות ממני לרגע. כל הזמן פקוחות. כל הזמן מגרות,מטריפות. "שמעת את זה?" אתה אומר. "מה את מה???" "את הזרמים של התשוקה שעוברת כאן?" אני מתפתלת.לא יודעת מה לומר,אם בכלל צריך לומר. היד שלך ממשיכה לעלות,האצבעות מלטפות,לומדות, כל פיסת עור חדשה יש לה תגובה משל עצמה. אתה מקרב את פנייך אליי,לנשיקה ארוכה ומותחת. הנשימות שלך עליי, הלב שלך פועם בחוזקה. האיבר הקשה שלך נצמד לרגלי,ואני עוד יותר מתגרה. מתפתה. אני מקפלת את רגליי,לא יודעת באיזו תנוחה להיות, אם בכלל עכשיו להיות. היד החופשיה שלך מצטרפת לחגיגה, ובלחץ אתה מוריד את שתי רגליי. "תירגעי,פשוט תירגעי,חיכינו לזה דיי הרבה הייתי אומר,לא?" אני מהנהנת. מתרטבת. מתחרמנת. ידך השנייה נכנסת לתוך מכנסיי,נוגעת בערוותי המגולחת. "מה זה?" אני מרימה גבה. "הפתעה" אצבעות גלשו למקום הבוער,קלטת שאני בלי תחתונים, והתחלת עוד יותר להתעורר. התיישבת עליי בפיסוק רחב,ליטפת את פניי. הזזת את כולך עליי,ואני ממשיכה לבעור, מתה שתיגע בי ואני אגמור. "החולצה שלי,תוריד אותה" "בשמחה" לא רק הגופייה ירדה,הכל עכשיו היה מולך. בלי בושה. (שיט! כמה שאני חשופה.) "יש לך מושג כמה רציתי לראות אותך כך?" לוחש באוזני. "אותנו...בסיטואציה הזו.רק לראות אותך ערומה,להרגיש אותך... בשבילי,זה חלום שמתגשם" בתוך הבטן משהו מתפוצץ,והלב לעוד חתיכה מתנפץ. "קח אותי.אני שלך.חיכיתי לך." אתה נעמד. מפשיט עצמך מולי,נותן לי להנות מהאהבה העצמית שאתה מחלק לעצמך. אני רואה אותך זקור,לראשונה גופך כ"כ ברור. נעמד מולי,מוביל עצמך לתוך רגליי,אל בין רגליי. הנשימה שלי נחצית פתאום לשתיים, הלשון מחליקה לתוכי,מפלחת אותי. אני רואה אותו שקוע במלאכה,מדי פעם מרים גבה לראות מה התגובה. מחזיקה איכשהו את ראשו,מכוונת אותו. לכיוון הרצוי,לקצב. גלים של חום בתוכי מתפשטים,אגלי זעה קרה על פניי עולים. "טוב לך?זה עושה לך טוב?" "אני רוצה לשמוע אותך...מתפרקת נאנחת,מאבדת עשתונות עד ששוב יירדו לך דמעות..." מרשה לעצמי להשתחרר,ונותנת דרור לכל ההדחקה. משמיע אנחות קטנות של הנאה, עוצמת עיניים,ומתמכרת ללשונך הטובה. התכווצויות קטנות מתחילות לתת אותות גמירה, והנה משתחררת לה עוד אנחה. אתה מפסיק. מחייך בהנאה מוחלטת. העיניים שלך מזוגגות משהו,מחרמנות,מתשוקה, על הפנים שלך אני רואה את כל כולי. את המיצים שלי. "הטעם שלך חירפן אותי.איפה היית עד עכשיו?" (הנה עוד מכה מתחת לחגורה.) "אתה ממש רע" "אני יודע" "מנייאק" "עד כמה שאני מכיר אותך אין לך ממש בעיה עם מנייאקים,בדיוק ההפך,לא?" "אולי תשתוק ותמשיך,מה דעתך?" "אני רוצה לשמוע אותך אומרת את זה,תגידי את זה" (הוא לא רציני.אלוהים!תגיד לי שהוא לא רציני!) "אני מחכה.לא עושה כלום,לא לך,גם לא לעצמי,עד שאני לא שומע אותך" חיוך ציני ומעצבן נמרח לך על הפנים, ואני מתחילה לקבל עצבים. "אוקיי,אני רוצה שתזיין אותי מכל הצדדים" (אני לא מאמינה שאמרתי את זה.אני לא מאמינה שאמרתי את זה) "את מה????" כמעט צורח "אני,רוצה,ש,ת-זיי-ן,אותי,מ-כככל הצדדים..." אתה נרעד, אליי נצמד. מתסכל לי בתוך העיניים. "אמרת מכל הצדדים?" ובווווום. אווצ' חדרת לתוכי. עד הסוף. מפרק אותי. עוצר את נישמתי. יוצא לאט לאט, כל הנימים משתגעים,משקשקים. "זה צד אחד..." ונכנס,מהר,בחדות,מהזויות הנכונות. הידיים העדינות שלך אוחזות לי בשדיים, אתה מסתכל לי עמוק עמוק בתוך העיניים. החדירות הולכות וגוברות, מתעצמות. מרעידות. מהר יותר, חזק יותר, פראי יותר, חייתי יותר. ציפורניי נתקעות בגבך,שורטות את כולך. משאירה סימנים של מלחמה. בסך הכל ביקשתי נחמה.