נחמה ועצה

נחמה ועצה

הי לכולם יש לנו ילד מהמם בן שנתיים וחודשיים. בשנה שעברה הוא הלך למשפחתון, ההסתגלות היתה כל כך קלה, שבהתחלה בכיתי כי לרגע קט הרגשתי שהילד לא צריך אותי יותר. השנה הפספוס הולך לגן ילדים. הימים הראשונים היו הכי קלים, הוא אפילו אמר לי "אמא את מפריעה, שבי", הרגשתי גאווה אמיתית, הוא מסתדר כל כך יפה, משחק במשחקים ועם הילדים, ומהצד שמעתי סיפורי זוועה מחברות על הסתגלות קשה של ילדיהם. מאתמול הדברים התהפכו, והילד נהיה היסטרי. אתמול בבוקר בעלי לקח אותו לגן והילד לא רצה לרדת לו מהידיים, היה בכי וצרחות ובעיטות. בסופו של דבר הגננת אספה אותו לידיה ואמרה לבעלי ללכת, אחרת הסיפור לא יסתיים. כשאספתי מהגן הוא נראה מאושר, עשה לי סיבוב בגן, ואחר כך הוא סיפר לי מה הוא עשה בגן, איזה דברים חדשים הוא למד וכו'. כשהשכבנו אותו לישון הוא לא רצה להירדם ורק אמר "אני לא רוצה ללכת לגן אני לא רוצה ללכת לגן..". כמובן שחיבקתי אותו והסברתי שעכשיו הולכים לישון ולא הולכים לשום מקום. בבוקר התחיל הילד ליילל שהוא לא רוצה לגן ודרש שאמא תבוא איתו, ושאשמור עליו בידיים (הוא רצה שארים אותו על הידיים). החלטנו שהפעם אני אביא אותו לגן. ברגע שנכנסנו לגן, התחיל בכי וצרחות, הוא נתלה עליי ולא הסכים לעזוב ואמר "אמא את לא צריכה ללכת לעבוד, אמא תשמרי אותי על הידיים" ובכי היסטרי שלא מפסיק. הסברתי שלכל אחד יש תפקיד לעשות, אבא ואמא הולכים בבוקר לעבוד ותפקידו שלו הוא ללכת לגן ולשחק עם כל החברים וללמוד דברים חדשים. התאפקתי לא לבכות בעצמי (בכיתי כשיצאתי מהגן). בסופו של דבר הגננת לקחה אותו לידיים שלה, אמרתי לילדי שאמא הולכת לעבוד, ושאני אבוא אחר הצהריים לקחת אותו הביתה, נתתי לו נשיקה ויצאתי, והוא בוכה. גם אני בכיתי. זה היה קשה קשה קשה. אני מרגישה אשמה, איך השארתי אותו ככה כשהוא בוכה ומבקש אותי, מבקש שאשמור עליו, הוא היה כל כך היסטרי שעשה עלי פיפי. בנוסף הוא גם בתהליך גמילה. אז נכון שקראתי באיזה מקום שדווקא ילדים שההסתגלות ההתחלתית שלהם קלה, מגיעה אחר כך נסיגה בנושא. ובכל זאת, אני מרגישה ייסורי מצפון. זה ניראה לכם נורמלי כל המצב? ואולי יש למישהו עצה איך גורמים לילד לעבור את זה יותר בקלות???????????????
 

shugu

New member
יש כאלה שהאסימון נופל להם קצת יותר מאוחר

זה נורמלי ואת לא צריכה להרגיש רע עם זה.
 
אין לי עצה, רק הזדהות ../images/Emo24.gif

גם אני עד הבוקר השארתי שני קטנטנים בוכים בגן (והגדול כבר הלך לגן הזה בלי בכי ובשמחה בשנה שעברה). היום הייתה השתפרות קלה, והשארתי רק קטנטן בוכה אחד, וזה נ ו ר א קשה. בעיקר לו. אבל מניסיון של שנה שעברה - זה עובר בסוף. אני נונתנת לזה חודשיים (מקווה שחודש יעשה את העבודה, אבל מעדיפה לקחת מרווח בטחון). מחכה כבר ליום ששניהם ישארו יחד רגועים בגן. שתהיה לכם (ולכולם) הסגלות מהירה
 

dididushi

New member
גם לנו הייתה תקופה כזאת

עדי הולך לאותו גן מגיל חצי שנה - היום הוא בן שנתיים ו- 9 הוא מאוד אוהב את הגן ואני יודעת שטוב לו שם אבל... שנה שעברה הייתה לנו תקופה של בכי היסטרי לא הסכים לרדת מהיידיים כשהגענו לגן והבכי התחיל כבר בבוקר איך שהתעורר ואז בעצת הגננת אמרנו לו כל הזמן שאמא ואבא הולכים לעבודה אבל תמיד תמיד חוזרים, ואחרי שחזרנו על המון פעמים והוא חזר גם על המשפט כמה פעמים הוא נרגע והלך לגן בשמחה. עד היום מידי פעם הוא מזכיר לנו בבוקר שאמא ואבא תמיד תמיד חוזרים
 

happy00

New member
זה נורמלי ומוכר

ולא בטוח למי יותר קשה, לך או לילד. אולי תתקשרי לגן לשאול מה איתו, כדי שלך יהיה יותר קל (שיחה קצרה של חצי דקה, לא כדי לא להפריע יותר מידי). בדר"כ אחרי כמה דקות הילדים נרגעים ומשחקים ורק האמהות נשארות עם לב שבור כל היום. אצלי למשל היום הבן הגדול (גן חובה) בכה ולא רצה שאלך, עזבתי אותו בוכה. ואז כשהגענו לגן של הבת השניה, היא פתאום תפסה אותי ובכתה שלא אלך, למרות שהיא תמיד הולכת מאוד בשמחה לגן ונפרדת יפה בקלות (כנראה בגלל הדוגמא של אחיה). אז גם אותה עזבתי בוכה (לפחות את הקטן לא עזבתי בוכה). אבל התקשרתי לגנים -2 דקות אחרי שהלכתי הילדים נרגעו ופנו למשחקים. מנסיון של כמה שנים, רק הזמן והחישול עוזר לנו להתמודד עם זה יותר טוב. בהצלחה.
 

mAmA MiSiSiPi

New member
מזדהה../images/Emo201.gif

היה היום בוקר לא קל ולא משנה שכבר שבוע כל צהרים כשאני באה הוא מספר מה היה לו כייף בגן עדין כל בוקר הוא לא רוצה ללכת ובוכה בכינסה.
 
יודעת שעושה את הדברים נכון, אבל קשה לי...

ממש קשה לי. הבן שלי היה עד השנה באותו גן מגיל 9 חודשים (עבר כמובן קבוצות אבל הכיר את הנפשות הפועלות ואת המקום), היה רגיל להיות בקבוצה של 13 חברים עם 3 גננות. השנה התחיל גן טרום חובה, 35 ילדים על 2 גננות. מאוד מאוד קשה לו. הוא בוכה מאוד במשך שעות ארוכות בבוקר, ומספר שהוא רוצה את הצעצועים שלו בבית, והוא לא מכיר שם כלום, ולא מכיר ילדים, ורוצה להיות איתי בבית, או שאני אהיה איתו כל היום בגן. אומר לי שזה לא בסדר להכריח אותו אם הוא כל כך לא רוצה להיות שם, ולמה אני עושה לו את זה.... הלב שלי נשבר, כל בוקר אחרי שאני עוזבת אותו בוכה אני בוכה בעצמי. אני בטוחה שאני מתמודדת עם זה יפה מאוד, ונותנת לו את כל הבטחון שהוא צריך, ו"חותכת" בזמן, לא מורחת ולא מבלבלת אותו. שומרת על שגרה קבועה ומפמפמת לו דברים חיוביים על הגן. הוא מגיע למצב שהוא בבית מאוד רוצה ומשתדל להיות "בסדר" ומבטיח שלא יבכה, והולך בשמחה ובבטחון לגן, אבל כשמגיע לגן מתחיל לבכות ולא רוצה להיות שם. למרות שאני יודעת שאני מנהלת את התהליך בצורה טובה ובצורה שמתאימה לילד שלי, זה פשוט מאוד מאוד קשה לי. אני יודעת שאחרי שנעבור כולנו את האתגר הזה - כולנו נתבגר ונלמד כל כך הרבה מזה, שזה עוד ישתלם לנו. אני גם מרגישה שהתהליך הזה שאנחנו עוברים יחד מאוד מחזק את הקשר ביני לבינו. אבל נכון לעכשיו, מאוד מאוד קשה לי ועצוב לי. אני יודעת שזה רק עניין של זמן ושזה יסתדר.
 

mom2ia

New member
../images/Emo24.gif גם אצלי ככה

הבן שלי נכנס לטרום טרום חובה והבת לטרום חובה. לא מזמן עברנו אז הכל חדש, הבית הגנים הילדים. עידו שלי בוכה כל בוקר וזה קורע את ליבי. אתמול לא הצלחתי לעבוד כל היום. הבת שלי התחילה טוב ובשמחה אבל היום מאוד בכתה ולא רצתה שבעלי ילך. אני יודעת שזה יעבור וזו תקופה שכזו (הרבה ילדים בוכים בגן) אז כל מה שאני יכולה להציע לשתינו ולעוד הורים שנמצאים בדיוק באותו מצב זה חיבוק. שתהיה לנו שנה רגועה שלווה ומשעממת.
 
גם אצלי ככה.

גן חדש. עד היום היה מגיע, הייתי מודיעה שאני הולכת, יבבה קטנה וזהו. פתאום היום - כנראה שנפל האסימון - והוא ממש בכה. קשה. ממש קשה. אולי זה קשור לכך שאתמול לראשונה ישן בגן??
 

miri103

New member
עד מתי זה תקין שבוכים כשהולכים לגן?

היי, הבן שלי בן שנה וחצי ונכנס לגן אחרי שהיה בטיפול אצל אמא שלי. רציתי לדעת מכל מי שיש לה ניסיון, עד מתי זה "נורמלי" לבכות כשמגיעים לגן בבוקר? יש ימים שהוא לא מוכן להיכנס בכלל ולא ללכת לאף מטפלת אז בעלי מכניס אותו - מה שכן הוא תמיד נרגע אחרי מס' דקות. בגלל שהוא עדיין לא מדבר אז אני נורא חוששת מאיך שהוא מרגיש שם- אני לא יכולה לדובב אותו וזה משגע אותי! אני מנסה להבין מבין השורות אם טוב לו, בינתיים יש לו מצב רוח טוב כשהוא בבית, נדבק אליי יותר אבל זה טבעי אני יודעת, הוא גם קם בלילות (כמו שאחרות כותבות) כי הוא רוצה מגע של אמא. ועוד משהו שרציתי לשאול אתכן: ילד שבא מטיפול ביתי מה עדיף לשים אותו במשפחתון קטן או שזה לא משנה? רשמתי אותו לגן מאד מומלץ של 25 ילדים (2 קבוצות גיל, הוא הכי קטן בקב' גיל שלו שזה בין שנה וחצי לשנתיים) עם 3 מטפלות וגננת אני מאד אשמח לשמוע תשובות כי כמו כולכן אני דואגת נורא גם לגבי הבחירה שעשיתי וגם לגבי הבכי שאני לא יודעת עד מתי הוא אמור להמשך שנה טובה לכולן
 
לא חושבת שיש מסגרת זמן

הבן שלי נכנס בפברואר לגן. ועכשיו התחיל שנה חדשה באותו גן והוא עדיין בוכה כל בוקר. בכי קורע לב . ולא מוכן ללכת למטפלות. אחרי שהן לוקחות אותו אני מחכה בחוץ ואחרי דקה שתיים אני שומעת שהוא נרגע. והוא לא רוצה ללכת מהגן אחרי הצהריים, ותפסתי אותו פעמיים או שלוש מצחקק כשנכנסים לגן, גם הייתה תקופה ששאלתי אותו לאן הולכים בבוקר והוא היה צועק "לגן" בהתלהבות. ועדיין, כל בוקר, בוכה.
 
למעלה