בסוף טיילנו בשמורת גמלא
הגענו ב 10:30 לשמורה, היינו מהראשונים לחנות במקום.
נאמר לנו שיהיה הסבר על השמורה בשעה 11:00 ובשעה 13:00 באתר ההנצחה (לזכר חוקרת נשרים).
הלכנו מסלול קוי אדום שמגיע לתצפית על מפל גמלא וחזרנו חזרה. סה"כ 3.5 ק"מ. בן 3.5 צעד בשימחה.
בדרך יש טיפה עליה/ירידה וחצייה של גשר.
בחצי הראשון של המסלול היו המון קבוצות (ובודדים) של תווי התהלוכה המכונים "דובונים". הם התגודדו בעיקר בשוליים, אבל היו גם מעטים על השביל, לא הפרענו אחד לשני.
פגשנו חרדונים, פרת משה רבינו ופשפש האש.
ראינו הרבה רקפות ומעט כלניות.
כל הדרך חשופה לשמש, לכן זו עונה נהדרת.
הגענו עד למצפור הנשרים, היה מרשים לראות אותם דואים.
הספקנו לחזור למזנון בכניסה, לאכול ארטיק ומיהרנו לצעוד לעבר שרידי הישוב דיר קורח, שאחריו נמצא אתר ההנצחה.
מדובר על הליכה קצרצרה מהכניסה לשמורה. לשימחתינו זכינו להרצאה מרתקת של שעה (!) מפי מנהל השמורה (העובדת שהיתה אמורה להסביר נעדרה היום, אז הוא התגייס למשימה). ההרצאה עניינה את כולנו, אבל לקראת הסוף בן ה 3 נרדם עלי. חזרתי איתו לאוטו, היתר (בני 5,7 והאיש)המשיכו לתצפית לישוב גמלא העתיק.
השמורה מטופחת ומסודרת מאוד. נסגרת די מוקדם, כי רוצים להשאיר לנשרים שעות אור מבלי שתהיה נוכחות מבקרים.
משם נסענו טיפה צפונה למפל עייט. גם שם נשארתי באוטו עם הקטן הישן, היתר עשו גיחה לצפות על מפל עייט הקרוב מאוד לכביש. זרימה מועטה, המוני רקפות על המצוק, תענוג.
היה טיול מעולה!!!