אמא של נוריאל ומאיה
New member
נחיתה קשה. מאד.
4 ימים אחרונים שהם ריב אחד גדול. הכל לא, על הכל יש מילחמה. דוגמאות: מקלחת שזה משהוא שנוריאל מאד אוהב, הוא רץ בשימחה ואז כשאני מתחילה להפשיט אותו הוא לא רוצה; טיטולים - הוא גילה את החיות שבמפפרס, והחגיגה בעיצומה! אני נותנת לו לבחור מבין שתיים ויש צרחות (זה אחרי שנתתי לו לבחור ממבחר גדול יותר) הוא בוחר אחד, אני שמה לו והוא רוצה כמובן את השני; ללכת בבוקר: הוא מביא לי את הסנדליים שאני אנעל לו, ואחרי סנדל אחד "לא מימא, לא", אני בודקת מה לא נוח, אני מנסה שוב לנעול את השני, שוב התנגדות, אני מורידה אותו ממני - לא רוצה, לא צריך, בכי וצרחות עד לב שמים, אני לוקחת אותו חזרה - בעיטות; הוא מתעצבן על אמירות 'לא' שלי בלהרים את הבימבה למעלה ולזרוק אותה עוד דוגמאות? בטח הבנתן את ה"שיגרה" שלנו. ליפעמים הוא דוחה ניחומים שלי, ולפעמים הוא נותן לי לחבק אותו. כשהוא נותן לחבק אני מרגישה שזה בדיוק מה שהוא צריך, אבל "טיפול" בחיבוקים הוא בשום אופן לא נותן לי לעשות לו. אני מרגישה חוץ מכעס עליו בסיטואציות האלו, גם פחד. הוא קם בחיוך ואחרי דקות ספורות זה מתהפך. אני לא מצליחה לשמור על אוירה נעימה. עכשיו בסוגריים במשך הימים האלו הוא לא מוכן לדבר עם האיש. לכל זה נוסף פאן חיצוני: יש לי חברה טובה שלה ילדה שקטנה מנוריאל ב-4 חודשים והאינטראקציה שלי איתה (עם האמא) בימים האחרונים, לא נעימה. השיא היה אתמול שהיא אמרה שהיא חושבת שנוריאל צריך טיפול, אולי טיפול הומאופטי. אני ממש חושבת שנוריאל עובר תקופה קשה, והוא ילד שובב עם המון אנרגיות (אנרג'ייזר יכול ללכת לתדלק אצלו), א-ב-ל הוא לא ילד קשההוא עובר תקופה קשה. האם אני טועה? אולי מכל הסיטואציה הזאת של תיסכול שאני מניחה שהוא חווה, נטישה או העלמות של אבא, רצון לעצמאות ועוד, הוא באמת סובל?? אני מבולבלת וחסרת אונים ומתוסכלת....אני צריכה שקים של סבלנות ואין לי...מה אתן אומרות?
4 ימים אחרונים שהם ריב אחד גדול. הכל לא, על הכל יש מילחמה. דוגמאות: מקלחת שזה משהוא שנוריאל מאד אוהב, הוא רץ בשימחה ואז כשאני מתחילה להפשיט אותו הוא לא רוצה; טיטולים - הוא גילה את החיות שבמפפרס, והחגיגה בעיצומה! אני נותנת לו לבחור מבין שתיים ויש צרחות (זה אחרי שנתתי לו לבחור ממבחר גדול יותר) הוא בוחר אחד, אני שמה לו והוא רוצה כמובן את השני; ללכת בבוקר: הוא מביא לי את הסנדליים שאני אנעל לו, ואחרי סנדל אחד "לא מימא, לא", אני בודקת מה לא נוח, אני מנסה שוב לנעול את השני, שוב התנגדות, אני מורידה אותו ממני - לא רוצה, לא צריך, בכי וצרחות עד לב שמים, אני לוקחת אותו חזרה - בעיטות; הוא מתעצבן על אמירות 'לא' שלי בלהרים את הבימבה למעלה ולזרוק אותה עוד דוגמאות? בטח הבנתן את ה"שיגרה" שלנו. ליפעמים הוא דוחה ניחומים שלי, ולפעמים הוא נותן לי לחבק אותו. כשהוא נותן לחבק אני מרגישה שזה בדיוק מה שהוא צריך, אבל "טיפול" בחיבוקים הוא בשום אופן לא נותן לי לעשות לו. אני מרגישה חוץ מכעס עליו בסיטואציות האלו, גם פחד. הוא קם בחיוך ואחרי דקות ספורות זה מתהפך. אני לא מצליחה לשמור על אוירה נעימה. עכשיו בסוגריים במשך הימים האלו הוא לא מוכן לדבר עם האיש. לכל זה נוסף פאן חיצוני: יש לי חברה טובה שלה ילדה שקטנה מנוריאל ב-4 חודשים והאינטראקציה שלי איתה (עם האמא) בימים האחרונים, לא נעימה. השיא היה אתמול שהיא אמרה שהיא חושבת שנוריאל צריך טיפול, אולי טיפול הומאופטי. אני ממש חושבת שנוריאל עובר תקופה קשה, והוא ילד שובב עם המון אנרגיות (אנרג'ייזר יכול ללכת לתדלק אצלו), א-ב-ל הוא לא ילד קשההוא עובר תקופה קשה. האם אני טועה? אולי מכל הסיטואציה הזאת של תיסכול שאני מניחה שהוא חווה, נטישה או העלמות של אבא, רצון לעצמאות ועוד, הוא באמת סובל?? אני מבולבלת וחסרת אונים ומתוסכלת....אני צריכה שקים של סבלנות ואין לי...מה אתן אומרות?
