נחיתה קשה. מאד.

נחיתה קשה. מאד.

4 ימים אחרונים שהם ריב אחד גדול. הכל לא, על הכל יש מילחמה. דוגמאות: מקלחת שזה משהוא שנוריאל מאד אוהב, הוא רץ בשימחה ואז כשאני מתחילה להפשיט אותו הוא לא רוצה; טיטולים - הוא גילה את החיות שבמפפרס, והחגיגה בעיצומה! אני נותנת לו לבחור מבין שתיים ויש צרחות (זה אחרי שנתתי לו לבחור ממבחר גדול יותר) הוא בוחר אחד, אני שמה לו והוא רוצה כמובן את השני; ללכת בבוקר: הוא מביא לי את הסנדליים שאני אנעל לו, ואחרי סנדל אחד "לא מימא, לא", אני בודקת מה לא נוח, אני מנסה שוב לנעול את השני, שוב התנגדות, אני מורידה אותו ממני - לא רוצה, לא צריך, בכי וצרחות עד לב שמים, אני לוקחת אותו חזרה - בעיטות; הוא מתעצבן על אמירות 'לא' שלי בלהרים את הבימבה למעלה ולזרוק אותה עוד דוגמאות? בטח הבנתן את ה"שיגרה" שלנו. ליפעמים הוא דוחה ניחומים שלי, ולפעמים הוא נותן לי לחבק אותו. כשהוא נותן לחבק אני מרגישה שזה בדיוק מה שהוא צריך, אבל "טיפול" בחיבוקים הוא בשום אופן לא נותן לי לעשות לו. אני מרגישה חוץ מכעס עליו בסיטואציות האלו, גם פחד. הוא קם בחיוך ואחרי דקות ספורות זה מתהפך. אני לא מצליחה לשמור על אוירה נעימה. עכשיו בסוגריים במשך הימים האלו הוא לא מוכן לדבר עם האיש. לכל זה נוסף פאן חיצוני: יש לי חברה טובה שלה ילדה שקטנה מנוריאל ב-4 חודשים והאינטראקציה שלי איתה (עם האמא) בימים האחרונים, לא נעימה. השיא היה אתמול שהיא אמרה שהיא חושבת שנוריאל צריך טיפול, אולי טיפול הומאופטי. אני ממש חושבת שנוריאל עובר תקופה קשה, והוא ילד שובב עם המון אנרגיות (אנרג'ייזר יכול ללכת לתדלק אצלו), א-ב-ל הוא לא ילד קשההוא עובר תקופה קשה. האם אני טועה? אולי מכל הסיטואציה הזאת של תיסכול שאני מניחה שהוא חווה, נטישה או העלמות של אבא, רצון לעצמאות ועוד, הוא באמת סובל?? אני מבולבלת וחסרת אונים ומתוסכלת....אני צריכה שקים של סבלנות ואין לי...מה אתן אומרות?
 

לאה_מ

New member
אתם עכשיו בתקופה מאד מיוחדת../images/Emo24.gif

אני ממש לא חושבת שאפשר להחליט אם ילד צריך טיפול או לא על סמך תקופה קשה שהוא עובר בשל העדרותו של אבא. אם האינטראקציה עם החברה הזו לא נעימה לך, את יכולה (אם אתן חברות מספיק טובות) לומר לה שאת מרגישה שהביקורת שלה בדיוק בעיצומה של תקופה כל כך קשה עבורך, מקשה עליך עוד יותר את ההתמודדות, ולבקש את תמיכתה, ואם לא נראה לך שאתן יכולות לקיים שיחה כזו - פשוט תשתדלי להמנע מלפגוש אותה בזמן הקרוב. לגבי נוריאל, אין ספק שההעדרות של אבא מאד משפיעה עליו. גם חוסר הנכונות שלו לדבר עם אבא מצביע על כעס וחשש מצידו. הוא זקוק להרבה תמיכה ואמפתיה, אבל הבעיה היא, שגם המשאבים שלך עכשיו בטח מדולדלים... מה עם עזרה מההורים? מחברות? עזרה בתשלום? מה קורה בגן? כדאי לשתף את הגננת במה שקורה בבית, ולראות אם אפשר לקבל תמיכה גם מהכיוון שלה. ואגב, לגבי החיות שבפמפרס - מצבך טוב
- אורי רוצה רק את האריה. אני אומרת לו שילך להביא חיתול אריה אם הוא רוצה (ואז אני מוצאת 20 טיטולים שפוזרו על הרצפה במסגרת מסע ציד האריות), ושולחת לגן רק חיתולים עם חיות אחרות (שלא "נבזבז" עליהם את האריות, חו"ח...). אז אם מישהי רוצה להחליף חיתולי פמפרס מידה 4 עם פנדות/פילים/ג'ירפה/היפופותם/חתול או כל חיה אחרת בחיתולי אריה, אולי נעשה סחר חליפין
מה קורה כשאתם מחוץ לבית? אולי כדאי לנסות לבלות את אחר הצהרים בחוץ (בים, בפארק, בגינה, אצל חברים) ולהקטין את האינטרקאציה עם הבית (אולי גם קשה לו יותר בבית, כי שם העדרותו של אבא מורגשת ביתר שאת).
 
../images/Emo6.gif הצחקתאותי עם האריה, מוכן לסחר

חליפין, אצלינו זה בעיקר תוף (=קוף), אבל הוא עוד מוכן להיתגמש... אנחנו המון בחוץ. הוא מכיר כבר את הדרך. בהמשך הרחוב שלנו יש גן ציבורי והוא ישר מודיע לי "נינה, נינה" (גינה, גינה). שם בדר"כ אחלה. כמובן שיש מילחמה על לחזור הביתה, עם כל השיחות המקדימות ועם זה שתמיד תמיד הוא מבקש הביתה!!!! אצל חברים - אני נמנעת כי אני די תחת לחץ שהילד שלי יתפס כמופרע
כי הוא צריך לפזר את כל הצעצועים, והוא מוצף במקומות חדשים.... לצאת איתו לבד פעם בשבוע - נכשל בפעם היחידה שזה נוסה כי הינו בשעת סיפור עם אותה חברה וכמובן שנוריאל היה אשם בזה שהילדה שלה לא ישבה... אני זקוקה לרעיונות למה אפשר לעשות איתו לבד שזה לא גן ציבורי!
 

maya100

New member
לבוא איתנו לים עם שאר הילדים המופרע

המופרעים... בים אפשר להשתולל, לצעוק, לזרוק חול ולהתפרק (שניכם). מתי את באה?
 

נעה גל

New member
אבא בחו"ל - הסיוט שלנו

בן זוגי היה שבוע (רק שבוע) בחו"ל ואני חשבתי שאני אשתגע. הבן שלי הפך לילד בלתי נסבל. תמיד הוא פעלתן מאוד, תמיד הוא יוזם כל מיני הפתעות (חלקן משמחות וחלקן, איך לומר? פחות). אבל השבוע הזה (שהסתיים רק לפני יומיים ואנחנו עדין לא עברנו את ההתקפה) היה קשה מאוד. הוא התגעגע והוציא את זה החוצה בצורת השתוללות. אני חשבתי שאני אשתגע, כי אחרי כמה ימים נגמרה לי יכולת ההכלה (אני לא מקנאה בך על התקופה שאת עוברת). היום שבן זוגי חזר היה קשה במיוחד ואחרי שהוא חזר, שאלתי את הבן שלי "אתה מתרגש?" את יודעת מה הוא אמר לי? "אני עצבני ולא שמח". אז אני משערת שזה מה שנוריאל מרגיש - עצבני ולא שמח. זו בפירוש תקופה קשה. הערכה שלי, שהתקופה הקשה תגמר לפני שבעלך יחזור מחו"ל ותתחדש אחרי שהוא יחזור.
 
תודה ../images/Emo140.gif

אני גם מרגישה ככה שיכולת ההכלה שלי נגמרת....אתמול יצאתי עם חברות. הסבים שמרו עליהם. אז מה? במקום לקבל אנרגיות מהערב החופשי, קיבלתי לילה לבן....לא מדיוק - בנוסף לקבלת האנרגיות, קיבלתי לילה לבן, שגמר את האנרגיות... כמו שאני מרגישה זו אכן תקופה קשה. יאללה, שתעבור כבר!!!
 

עירית ל

New member
בדיוק מה שעבר עלינו

ואנחנו חווינו רק שבועיים של העדרות (מילואים). תוך יומיים המתח בבית הרקיע שחקים, סיטואציות דומות למה שתיארת. ואני רק עם אחד, ורק לשבועיים. אני גם מרגישה שיש לי מן מאגר סבלנות מוגבל שצריך שמישהו ימלא אותו. אם בעלי נמצא, אז הוא ממלא את המאגר ויונתן מוציא ממנו. ברגע שהבעל, המשענת שלי, לא נמצא, יש לי פחות סבלנות ליונתן. וזה למרות שכשבעלי נמצא הוא עובד הרבה שעות ועסוק ולפעמים עובד גם מהבית. עדיין - עצם הידיעה שהוא ישנו מאפשרת לי אורך רוח.
 
עכשיו אני באמת מרגישה עד כמה המקום

של הבעלול חשוב. מה שאת מתארת נכון גם אצלינו - הרבה שעות עבודה, אבל יחד עם זה היה לי את הזמן שלי לעצמי, היו דברים שהוא עשה, היתה משענת. אני שמחה לשמוע שאנחנו לא חריגים
 

לאה_מ

New member
כמה חשוב שמישהו יתפוס את הריבאונד

שמישהו יקח את המושכות כשאני מגיעה לקצה... מהבחינה הזו, העדרות של בן הזוג היא יתרון, כי היא נותנת פרספקטיבה מחודשת על הנחיצות שלו
 

maya100

New member
לא מנובה בהיעדרות, אבל שתי קטנות..

שתי הערות קטנות: 1) אפילו שההודעה מבאסת נורא שמחה בשבילך שהבעלול חזר (לי זה עבר ממש מהר.. רק השבוע שאלת איך יהיה כשיסע..) 2) ממעקב וירטואלי אחרי נוריאל הוא ממש אבל ממש לא ילד שצריך טיפול או קשה. הוא ילד רגיל יגמרי, שמגיב לשינויים בחיים - להולדת אחות קטנה, להיעדרות של אבא וכו'. זה בדיוק מה שמצופה ממנו (ואפילו היה מוזר אם הוא היה אדיש לשינויים האלו, לא?) שולחת לך
תמיכה.
 
ערב מ-ק-ס-י-ם עבר עלינו

אני מקוה שאני לא פותחת פה
נוריאל היה קשוב, רגוע, הכל תוקתק כאילו במטה קסם. אפילו זמן רב מאד לשחק באמבטיה, במים, היה. הוא עדיין לא ישן, אבל אני מרגישה שזה יעבור בשלום. למה לא כתבתי כאן קודם?
ויש לי שאלה לגבי בילוי - מה דעתכן על סרט בקולנוע? נוריאל בן שנתיים ו-4 חודשים, הוא רואה את ספר הג'ונגל באורך מלא, ובקשב רב. חשבתי על הסרט החדש הזה - להציל את מו? (אם ככה קוראים לו). תודה.
 

לאה_מ

New member
אני בעד ../images/Emo45.gif

ולמרות שעדיין לא ראינו, אני מהמרת ש"למצוא את נמו" מוצלח כמו שאר הסרטים של פיקסר.
 

Shellylove

New member
שמחה על העדכון

וגם אצלי כבר קרה פעמים רבות שברגע ששפכתי קיטורים בפורום (פה או ב"הנקה"), הדברים השתפרו. מעבר ללחצים האובייקטיביים שאתם מתמודדים איתם, רציתי שתדעי שגם לשלי היו קטעים כאלה שהיא היתה מין "לא רוצה" כזאת. אי אפשר היה לרצות אותה באותו רגע נתון, סירבה לכל מגע פיזי. הפתרון היחיד שעבד אצלנו, לאחר תמלול הרגש היה פשוט להניח לה קצת לנפשה. הייתי אומרת: "טוב, שלי, אני פה, כשתדעי מה את רוצה, אני אשמח לשמוע". לא נכנסתי לאמוציות, לא התרגזתי (טוב, כמעט לא...) והילדה היתה נרגעת תוך זמן קצר. עוד שיטה בהתקפת: "לא רוצה", זה: "אוקיי הבנתי מה את לא רוצה, עכשיו תגידי לי מה את כן רוצה" (ההדגשות הן בטון הדיבור).
 
למעלה