ב ר ד ק י ס ט י ת
New member
נחירות...קטן עלי
מיגרנות?. זה מרגיז אותי. אין לי שום דבר לומר להגנתי. מה שאני עומדת לספר הוא בהחלט לא משהו שאני גאה בו. והלוואי הייתי מסוגלת לסגל גישה יותר פוזיטיבית לעניין. אני שונאת מיגרנות. אין לי סבלנות למיגרנות. אני שונאת את המיגרנות של בעלי שלי. כמו בספרו של ארווין ד. ילום "כשניטשה בכה" , המספר על התקפי מיגרנה קשים של הפילוסוף הידוע, גם את בעלי תוקפות אחת לכמה זמן מיגרנות מהסוג הלא סימפטי. הוא סובל, יש לו בחילות, וכל מה שהוא רוצה זה לשכב בחושך עד יעבור זעם או לחלופין, להקיא עלי. ומה אני עושה? מתעצבנת. תפקיד האחות הרחמנייה כנראה לא תפור עלי. ולכן אני עושה פרצופים. אוף עוד פעם המיגרנה הזו!, כאילו שהוא נהנה ממנה... איכשהו אני בטוחה שהמיגרנות של בעלי שלי הן נשק סודי המכוון נגדי, אלא מה? זה שהיו לו מיגרנות גם לפני שנפגשנו ממש לא משכנע אותי לחשוב אחרת. מבחינתי, העובדה שהן ממשיכות להופיע, היא כישלון אישי. מה? אני לא אמורה להיות המזור לכל תחלואה?, האהבה שלי לא הצליחה לרפא את המיגרנות? תוסיפו לכך את העובדה שהמיגרנות מופיעות בעיתויים הכי לא נוחים : כשאנחנו מוזמנים לאנשהו, באמצע חופשה רומנטית, או סתם כשאני רוצה בעל במשרה מלאה. השיא היה כשחזר לפני כמה ימים משהות בחו"ל, אחרי תשעה ימים שבהם היה אמור לנקות את הראש, ונכנס הביתה עם פרצוף תשעה באב......מיגרנה. לא נשיקה בדלת, לא שאלות איך היה, כשהמיגרנה תוקפת, הדבר האחרון שמעניין אותו זה להיות נימוסי. עכשיו שאלה..... כאבי ראש זה בשביל נשים שרוצות פטור מסקס, לא?
אלא שהבעל שלי, גם בשיא המיגרנה, מוכן שננסה להעביר את הכאבים באמצעי הפרימיטיבי הזה. העניין הוא, שלפעמים זה עוזר ולפעמים לא, מה שמעמיד את האגו המיני שלי בסכנת הכחדה או לפחות בחוסר ביטחון גמור. אם הייתי רוצה לאזן את התמונה, הייתי מספרת למה כדאי לי לספוג באהבה את המיגרנות, אבל אני לא רוצה לאזן, אני רוצה לקטר.
מיגרנות?. זה מרגיז אותי. אין לי שום דבר לומר להגנתי. מה שאני עומדת לספר הוא בהחלט לא משהו שאני גאה בו. והלוואי הייתי מסוגלת לסגל גישה יותר פוזיטיבית לעניין. אני שונאת מיגרנות. אין לי סבלנות למיגרנות. אני שונאת את המיגרנות של בעלי שלי. כמו בספרו של ארווין ד. ילום "כשניטשה בכה" , המספר על התקפי מיגרנה קשים של הפילוסוף הידוע, גם את בעלי תוקפות אחת לכמה זמן מיגרנות מהסוג הלא סימפטי. הוא סובל, יש לו בחילות, וכל מה שהוא רוצה זה לשכב בחושך עד יעבור זעם או לחלופין, להקיא עלי. ומה אני עושה? מתעצבנת. תפקיד האחות הרחמנייה כנראה לא תפור עלי. ולכן אני עושה פרצופים. אוף עוד פעם המיגרנה הזו!, כאילו שהוא נהנה ממנה... איכשהו אני בטוחה שהמיגרנות של בעלי שלי הן נשק סודי המכוון נגדי, אלא מה? זה שהיו לו מיגרנות גם לפני שנפגשנו ממש לא משכנע אותי לחשוב אחרת. מבחינתי, העובדה שהן ממשיכות להופיע, היא כישלון אישי. מה? אני לא אמורה להיות המזור לכל תחלואה?, האהבה שלי לא הצליחה לרפא את המיגרנות? תוסיפו לכך את העובדה שהמיגרנות מופיעות בעיתויים הכי לא נוחים : כשאנחנו מוזמנים לאנשהו, באמצע חופשה רומנטית, או סתם כשאני רוצה בעל במשרה מלאה. השיא היה כשחזר לפני כמה ימים משהות בחו"ל, אחרי תשעה ימים שבהם היה אמור לנקות את הראש, ונכנס הביתה עם פרצוף תשעה באב......מיגרנה. לא נשיקה בדלת, לא שאלות איך היה, כשהמיגרנה תוקפת, הדבר האחרון שמעניין אותו זה להיות נימוסי. עכשיו שאלה..... כאבי ראש זה בשביל נשים שרוצות פטור מסקס, לא?
