עוד משהו
היא בחדר, שבו המרחק הכי קצר בין דלת הכניסה לדלת החדר. זה נוח למי שמבקש לעשות את הדרך הזו בלי שיראו אותו. בחדר יש חלון, והשמים בו אדומים. כמעט כמו הפנים של זה שמאחוריה, שהיא לא רואה.
הדרך הזו, בין דלת הבית לדלת החדר היא הנושא, היא הסיבה.
ומול השמים, היא אומרת לו בקור בלי להסתובב: תמשיך, אם זה עושה לך טוב אתה יכול להמשיך. זה לא משנה.
והוא ממשיך, כי לחוצפה כזו חייבים להעלות מינון.
הגב עוד שרף הרבה זמן אחר כך.
זה לא מנע ממנה להמשיך לעשות את הדרך בין הדלתות, באמצע הלילה, ולפני הבוקר.
כמו שהמילים הקרות שתמיד אמרה, לא מנעו מהלב שלה להלום בהיסטריה בין הדלתות, והרבה יותר.
