נו שוין
כמאמר סבתא מרים עליה השלום... קראתי בשקיקה את כתבי הפורום החדשים, ולנוכח הכתוב נחה עלי הרוח, ישבתי ספון בכורסת העור המרווחת (שבססנה 152), הדלקתי בנחת סיגר קובני מגולגל ביד (כןכן אסור לעשן בטיסה.. יודע) וישבתי מול המקלדת לחלק עמכם חווית טיסה הסטורית משהו, ולהאדיר את שמי כמובן באותה הזדמנות.
ובכן מעשה שהיה כך היה. באחד מערבי הקיץ הנעימים לפני מספר שנים, פונה אלי חבר וידיד טוב ושואל אותי אם אאות להצטרף אליו כטייס בטחון לאימון הנמכות מכשירים בבן גוריון. בתור איש טוב לב, נשמה טובה ואחד ששואף להיות ה- ל"ז השבתי כמובן בחיוב, הוצאתי את בד"ח המוני מהבוידעם, שיננתיו לבני ולבני בני והמתנתי לערב הבא עלינו לטובה. בשעות הערב נפגשתי עם ידידי בשדה דב וכדי not to make a short story long אציין כי המראנו לב"ג כשהתוכנית היתה לבצע הנמכות, אח"כ לנחות ולאחר עצירה קצרה להמשיך להנמכות בירושלים. על ההנמכות עצמן אין הרבה מה לאמר, שאגות שמחה ועזוז נעורים נשמעו כל זמן ביצוען, יען כי מאחר וכל הטייסים אוהבים איש את משנהו אהבת נפש, ואין בהם כלל ביקורת, הסכמנו כמובן אני וידידי הטייס המבצע על כל דבר ופעולה... בכל אופן, הגיע הרגע, בו אמורים היינו לנחות (עצירה מלאה) ולפוש כמעה. מאחר והיינו באמצע המתנה עקב נחיתת איזה סמרטף (747 עם זכרוני אינו מטעני), נשאלנו ע"י הפקח עם נסכים לנחות על 21. (הסטוריה), השבנו בחיוב, וידידי החל ברצף פעולות הבד"ח כשאני צופה בו מתונות ומחפש כמובן כמו נשמה טובה ואצילית פגמים ואי דיוקים - לצערי ללא הצלחה מרובה. על הגישה לנחיתה אין רבות לספר, ברם משום מה, בשלב ההצפה, החל צליל צורמני למלא את חלל התא, צליל ששיבש קשות את יכולתי להנות משירי ארץ ישראל הישנה והטובה ששודרה באדיבות הADF. לפתע, למרות הסקלורוזה המתקדמת שלי, הבנתי כי ככל הנראה יש קשר כלשהו בין הצליל הנ"ל למטוס, וככל הנראה סביר להניח שגלגלי המטוס אינם במקומם הטבעי לזמן ולמקום, (מה גם שמשום מחוון הגלגלים לא הראה שהם מטה.. ) בכל אופן, הגבתי בשאגה אדירה "לך סביב" תוך כדי שליחת יד שמאל למצערת לדווא שידידי היקר לא יחליט לנהל איתי בדיוק ברגע זה דיון מעמיק בענין היתרונות והחסרונות בנחיתה ללא גלגלים... יאמר לזכותו שהנ"ל הגיב מידית, פתח מצערת והחל בנסיקה. (לבקר ששאל אם הכל בסדר אצלינו עניתי בנון שלנטיות של טייס שלעולם אינו טועה שכמובן הכל בסדר, ברם חשקה נפשנו לבצע נחיתה ברשותו כמובן על מסלול 30 - לאחר תהיה מצידו של הבקר מדוע לא ציינו זאת קודם לכן השבתי במילמול בגרוזינית מדוברת עד שהאחרון אישר את הבקשה) מרגע זה (שלב ההליכה סביב) ועד לעצירה המוחלטת לאחר נחיתה על 30 ופינוי, לא פסקתי לרגע מלהג ארוך ומיגע המתאר את רמת ההתפתחות של ידידי שהטיס, בשילוב עם חלוקת סופרלטיבים חיובים על יכולתו לשמש כטייס ותפקודו המעולה עם הבד"ח. לאחר עצירה, עם כל הכבוד הראוי בקשתיו לעבור לכסא ימין, עברתי לשמאל, והודעתי לו חגיגית לירושלים לא נמשיך ושאנו שבים לתמרור והביתה. ידידי היקר כולו אבל וחפוי ראש לנוכח הבושה, הסכים ללא כל מילת ויכוח, ויחד יצאנו תמרורה כשהפעם אני משמאל. אודה ואבוש, כי כל שלב הטיסה לשדה דב, עד לחציית מפתן מסלול 21 בשדה דב, המשכתי ושאלתי בקול רם, כיצד זה מבצעים פיינל לנחיתה בלי לבצע בד"ח מסודר הכולל בדיקת גלגלים/ירוקים וכל השאר. מה שכן, עם חציית מפתן המסלול בשדה דב, בין משפט תואר אחד למשנהו הנוגע לבד"ח שידידי היקר לא ביצע, משום מה, הגיע לאוזני צליל מוכר, המלמד על... אי הורדת גלגלים... בשלב זה נמלא כמובן פי מים, הגלגלים הורדו בלב כבד ותוך נסיון מציאת טעון מספק לפאדיחה (התכוונתי לבדוק את ערנותך וכו) ועל מנת לקצר, הסעתי לחניה כשכולי בושה וכלימה. כשהגענו לחניה, התברר שאלה שהזמינו את המטוס אחרינו הקדימו, שמחה רבה היתה על שחסכנו להם זמן המתנה, ברם, משום מה לאחר שברכתי את הטייס שאמור היה לקחת את המטוס בברכת טיסה נעימה ושהכי חשוב שלא ישכח גלגלים, פצח האחרון לפתע בסידרת ברכות בסגנונות שונים, בהן תאור מלבב נפש שלי, של שכלי, של צאצאי ושל מקצועה הנטול הילה של אמי. האמת הייתי די בהלם, ואיך שפנינו חברי ואני לצאת,ניגש אלינו המדריך שהיה אמור לצאת עם ההוא לטיסה ושאל "תגידו.. לא תשכחו לו אף פעם שהוא שכח להוריד גלגלים ? " מוסר השכל ? ואללה בחיי אין לי .. רק מה... אל תשכחו להוריד גלגלים... (בד"ח...) קטילות תתקבלנה בחיוך, ו.. שנה טובה לכולם.
כמאמר סבתא מרים עליה השלום... קראתי בשקיקה את כתבי הפורום החדשים, ולנוכח הכתוב נחה עלי הרוח, ישבתי ספון בכורסת העור המרווחת (שבססנה 152), הדלקתי בנחת סיגר קובני מגולגל ביד (כןכן אסור לעשן בטיסה.. יודע) וישבתי מול המקלדת לחלק עמכם חווית טיסה הסטורית משהו, ולהאדיר את שמי כמובן באותה הזדמנות.