נו, מצא חן בעינייך? לא!

[הגשמתי חלום]

נו, מצא חן בעינייך? לא!

הי,
אתמול נתקלתי בזה פעם שניה אצל בני בן 5 שאנו חושדים אצלו ל-ADHD
הבאתי הביתה סרט על DiskOnKey, סרט המשך של משהו שהוא מכיר ואהב פעם. אבל עכשיו הוא כבר "בקטע" של משהו אחר, כך שכשהצאתי לראות, אמר שהוא לא רוצה. אחרי כחצי שעה אמרתי שעכשיו תור שלי ואני רוצה לראות את הסרט. ישבנו וראינו סרט מהתחלה עד הסוף, סרט האורך של סרט קולנוע. בני היה מרוטק לחלוטין למסך, לא זז, לא הלך. בסוף שאלתי אם הסרט מצא חן בעיניו וקיבלתי תשובה מיידית: לא! שאלתי אז למה הסתכלת, ענה: כי אמרת לי.
מוכר?

 

[רונן לין]

פשוט הרמת להנחתה....

כי ככה אומרים ילדים כשהם עדיין "מעבדים" את הסרט, ודרך התיחסות אחרת שיכולה היתה אולי "להוציא את העוקץ" מתגובה כזאת היא: "אני מאוד נהנתי מהסרט, הייתי מרותקת ממנו, הכי נהנתי מ....., מה אתה הכי אהבת בסרט ?..." (לא לשאול אותו: "גם אתה אהבת ?..."), אלא "מה הכי אהבת...", כי זה מאפשר לילד להבין שזה לא היה סרט תינוקי, שאת מאוד אהבת אותו, ושהיה לך מאוד חשוב לראות את הסרט ביחד איתו ואת מתיחסת אליו כאל בוגר.

 

[הגשמתי חלום]

תגיד, ככה באמת מדברים המבוגרים ביניהם?

 

[05 מיכל]

לפעמים כן

תלוי עם מי מדברים, ואם צריכים להיזהר ששיחה לא "תיסתם" מהר מדי.
אגב, זו גם הזדמנות לפתח מיומנות של התבוננות קצת יותר מורכבת ומובחנת מאשר כן-לא-שחור-לבן:
זה משקף לילד שההתייחסות לסרט (או לכל דבר אחר) יכולה להיות יותר מורכבת
מאשר אהבתי/לא אהבתי, אלא יש בו דברים שאהבתי ודברים שלא.

 

[עדו בן צבי]

מוכר, אבל לא מהילדים שלי. למעשה, לא בהכרח

מילדים. יש גם אנשים מבוגרים, שכשאתה עושה להם טובה, שהם כן רוצים לקבל, הם נותנים לך הרגשה, שהם עושים לך טובה.

 

[עדו בן צבי]

חשבתי שהתשובה הזו לא נקלטה...אז כתבתי שנית...

 

[הגשמתי חלום]

בהתחלה "קניתי" את התשובה שלו פשוטו כמשמעו

אחר כך יותר חשבתי שזה בכיוון מרד נגדי: "ישבתי, אבל לא נהניתי"
אחר כך פשוט שאלתי את הילד מה לא מצא חן בעייניו: הסרט פשוט הפחיד אותו...

 

[עדו בן צבי]

אני מכיר מבוגרים, שכשאני עושה להם טובה, שהם

כן רוצים לקבל, הם מתלוננים, שהם עושים לי טובה.