They sucked so bad
היה כ"כ מאכזב! דבר ראשון, למען תראו שאינני כולי נוטף ומבעבע שנאה ארסית, אני אתחיל בדברים שהיו טובים אתמול: הם היו די מקצועיים במובן המוזיקלי, כלומר שהם נשמעו כאילו עשו מלא חזרות וידעו את זה ממש טוב. גם אם יש פיקוששים פה ושם, אני האחרון שיתקיף להקה על הקטע הטכני. דבר שני, לזמר היה טווח בקול, אני אתן לו את זה, ודווקא מאיפה שאני ישבתי יכולתי יחסית לשמוע לא רע את כולם. מה שהפריע לי היו כמה דברים - יכול להיות שזה בגלל שהסאונדמן היה אידיוט, אבל לפי דעתי זה (לפחות חלק) בגלל האפקטים והכלים של הלהקה. ראיתי שלסולן היה איזה מולטי אפקט (DM-4) שלפי דעתי הוא פשוט נורא ואיום. לגיטריסט היתה את אותה בעיה של קקי של סאונד. עוד משהו - בחירת השירים. תחשבו על זה רגע בהיגיון - אתם הולכים להופעה, אנשים רוצים לקפץ ולשיר את המילים בקול גדול. הצעד הנכון הוא לבחור שירים יותר אנרגטיים. מיילמן של סאונדגארדן, למרות שכה הוא שיר לא רע, הוא בלתי מתאים בעליל להופעות. וגם נגיד כשהיה footsteps בשילוב עם times of trouble - להקה צריכה להרוויח את הזכות לבצע כאלה שירים שירים שקטים, ולא לעשות בהופעה ראשונה דברים כאלה. (בואו נקרא לזה חוק "של נעליך"). דבר נוסף שקשור - מה לעזאזל עשו שם שני שירים של סטון טמפל פיילוטס? הם לא יכלו לבחור להקה יותר גנרית וסתמית, למען האמת, גם אם היו מנסים בכח. ועוד להתחיל עם סטון טמפל פיילוטס? טעות פטאלית. וכמובן, איך לא, ההיעדרות המוחלטת של נירוונה ומאדהאני (ביחוד נירוונה) מהפלייליסט לא מעידה רק על טעם גרוע במוזיקה אלא גם על בורות קשה בכל מה שנוגע להיסטורית הגראנג', לשורשים שלו ובעצם למה שעשה אותו למה שהוא. הבחירה בסטון טמפל פיילוטס - להקה לא-סיאטלית שעושה את המוזיקה הכי גנרית, ממוצעת וחסרת-יחוד בעולם - על פני אחת מעמודי התווך של הגראנג' בכל מובניו - נירוונה - הראתה המון. והדבר שהכי היה נורא - כל ההופעה כולה סבלה מחוסר איום באנרגיה. יכול להיות שחלק מזה שייך לבחירת השירים, שגם היא לא היתה טובה במיוחד, אבל אפילו ב- we die young וב- rearviewmirror שהם שירים מהירים ואנרגטיים, היה כ"כ מעפן וחסר אנרגיה! עמדתי ממש קרוב לבמה, הייתי עם סוודר וכל ההופעה אפילו לא הייתי צריך להוריד את הסוודר! פשוט עמדתי שם עם הידיים משולבות, מחכה שהעניינים יתחילו לזוז (תרתי משמע) ושתהיה מספיק אנרגיה כדי לגרום לי לזוז מהמקום. אפילו לא היתה מספיק אנרגיה שאני אצטרך להוריד את הסוודר, שלא נדבר על לגרום לי לקפץ ולשיר ביחד עם הלהקה. הסולן בעצמו אמר משהו בסגנון "תעשו טובה, תתחילו לזוז", והעניין הוא שאם אנשים לא קופצים למרות שהם יכולים, זה סימן שהם משועממים. אני אישית שרתי רק ב- love hate love רק כדי לראות אם אני זוכר עוד איך. וזה עוד משהו שקשור לחוסר האנרגיה - גם כשבפלייליסט יש שירים שהם איטיים וכבדים, כמו love hate love, אפילו הם לא באו עם הכוח והכבדות הפנימית שיש בשירים האלה. תבינו, אני לא מצפה שלהקת קאברים - כל להקת קאברים - תעשה את השירים יותר טוב מהמקור. מה שאני כן מצפה זה שהיא תעשה את זה בצורה מספיק טובה שיהיה אפשר להינות מהם, בהתחשב בעובדה שאנחנו בהופעה (כי דיסק בסטריאו בבית זה בכל זאת מצב טיפה שונה מהופעה). הטריביוט לנירוונה דווקא כן עמד בקריטריון הזה - היה אנרגטי בן זונה, הרגשתי מעולה ויצאתי עם משקפיים שבורות וגרון ניחר ונהניתי מכל שניה. זה לא היה המקרה כאן.