נותרתי אני...

[כלבם ש בני בסקרויל]

נותרתי אני...

זקופה מתחת לשולחן. למילה "גאווה" מעולם לא היתה משמעות כל כך אמביוולנטית בעיניי. אני, בעלת ה"עבר העשיר" במערכות יחסים גאות, או סתם סטוצים גאים... אני שהשתתפתי במצעדים אני ששרצתי ב HESHE לפני למעלה מעשור ו... ו.. ו.. אם ורעיה בישראל. חיה בארון כמו עכבר וכשכבר היתה אחת שקראה להעיז ייאשתי אותה, כמו שרק אני יודעת לייאש, עד ששנאה אותי וכבר לא יכלה לשאת את נוכחותי בחייה. לא מאשימה אותה. אולי זה לא מתאים לכל אחת? לשאת את הטלאי הצבעוני על דש הבגד? אולי זה בסדר לחיות תמיד בחסות הערפל, ומדי פעם.. ?

 

[מחפשת את האומץ]

אין לי כל כך מה להגיד/לא בטוחה מה להגיד....

אז אני רק שולחת חיבוק בתקווה שתלכו אחרי בלב ואף אחת מכן לא תוותר על האני בפהימי שלה....

 

[כלבם ש בני בסקרויל]

אף אחת לא ויתרה

לכן אנחנו לא ביחד

היא ויתרה על האני הפנימי שלה זמן רב. רב מדי. ולבסוף מצאה את הכוחות בעצמה להראות לי את הדלת.

 

[clyps]

עצם זה שאת שואלת את השאלה הזו

"אולי זה בסדר לחיות תמיד בחסות הערפל..." עצם השימוש במילה 'אולי' , מוכיח שאת בעצמך יודעת שזה לא בסדר. הבחירות שעשית ושתעשי הן רק שלך. האם את יכולה לחיות עם עצמך בשלמות, כשאת רעיה לגבר ובלבך חושקת באישה. אולי מעצם זה שאת מכנה את אורך החיים שלך "בחסות הערפל", מציב בפנייך את המראה שממנה את אמורה להפיק לקחים? התשובות שזורות במילים שלך... את לא חייבת ללכת עם טלאי צבעוני, ובעיניי זו בחירה לא מוצלחת של מילים עם קונוטציות שליליות אבל לא נכנס לזה... תני לעצמך את החופש להחליט מה טוב לך. בלי להתקע בכל מיני חומות שהצבת לעצמך במחשבה שזו החברה שמגדירה לך מה את אמורה להיות ואיך את אמורה לחיות. פשוט מאוד, תעשי צעד שהוא לא פשוט אבל גם לא מיותר.

 

[כלבם ש בני בסקרויל]

כתבתי "אולי" כי אני באמת לא בטוחה מה נכון

ומה נכון בשבילי. כרגע אני יודעת שהטוב ביותר בשבילי, להישאר במקום ובמצב בו אני נמצאת, למען השלמות הנפשית שלי ושל בני ביתי.

 

[clyps]

אז אחרי הכל התשובה בידייך.

ביום שיבער לך לצאת מהקן הזה, לא יהיו הרבה סימני שאלה..

 

[טורטיתת]

דגלים... צבעים... הגדרות ...

הגדרות, דגלים, צבעים, רגשות, תחושות, אותיות, מילים משפטים שטויות, הבנה, חוכמה, שתיקה רועמת, כל אלה ועוד תירוצים. תירוצים כדי להרגיש טוב יותר. מי אנחנו מי אני, מי את, מי אתם, שתגדירו הגדרות? לשם מה? לשם מי? להכניס אדם להגדרה זה בעצם להכניס לתבנית - לחוקק חוקים, להניף דגלים, להכריז הכרזות =מסגרת! מרגע שיצאנו לאוויר העולם מכניסים אותנו למסגרת, "ילד מותר ילד אסור" גן בית-ספר צבא אוניברסיטה חתונה משכנתא וכו'... זו לא תבנית מסגרת? מצעדים, גאים גאות, ישיבות, רווקות, חד הרית, יהודים, חרדים ערבים, מכוערים נחמדים, טיפשים, בארון מחוץ לארון, במגירה, (אני למשל עמוק עמוק בכספת בתוך מגירה שנעולה בתוך ארון קיר נעול ברח-בריח 5 צילינדרים – נו אז מה? וטוב לי) הכל שטויות במיץ סחוט. מי שאתם , תחיו איך שרוצים כמה שרוצים. כבדו את הזולות הוא יכבד אותכם. כבוד היא מילת המפתח לא הגדרות.. בטוחה וידעת ומרגישה רוב הזמן, מי שקובע לנו את החוקים הוא -הלב.- הוא היחיד שמותר לו דרך אגב.. . "תתארו לכם עולם יפה / פחות עצוב ממה שהוא ככה ואנחנו שם הולכים עם שמש בכיסים / ומעל גגות, הכוכבים והזמן עובר בלי פחד / ואני הולך לפגוש אותה בגן העדן תתארו לכם קצת אושר / כי הוא כל כך כל כך נדיר כאן "

 

[כלבם ש בני בסקרויל]

אהבתי ../images/Emo6.gif

במיוחד את תיאור הכספת במגירה וכו' וכו'... כן, בהחלט - כל הבלגן הזה, זה בדיוק אני..

אני חושבת שחלק מהתחושה הקרועה שיש לי, הוא שמצד אחד אני די אדם של שיגרה ומסגרות, ומצד שני אני מרגישה בהן חנוקה לחלוטין. אני צריכה את הביטחון שמעניקים הגבולות והכותרות, ומצד שני בועטת בהם במיאוס בכל פעם שמתקרבת אליהם..

 

[טורטיתת]

אוהבת שאהבת

אוהבת שאהבת לזה בדיוק התכונתי הגדרות צבעים דגלים תבניות כל אלה ועוד מכניסות אותנו ללחץ להרגשת מחנק. אין ספק שמסגרת בגדול גדול נותנת לנו ביטחון, מחבקת עוטפת, מחייבת אותנו להתנהג בהתאם למסגרת- להניף את הדגל. אבל מצד שני חונקת דורשת מציבה גבולות.. מכירה אני מישהי מהפורום הזה, ששאלתי אותה פעם מי את? ענתה לי בלי מחשבה: "אני זו אני" אז בדיוק, אני זו אני, ואת זו את, וכך צריך להיות בלי הגדרות. בלי לחץ בלי מחנק, בלי לחפש מסגרות, בלי לבנות מסגרות, חבקי יחבקו אותך. ותאהבי ויאהבו אותך, תשנאי ישנאו אותך. בקיצור השמים הם רק שמים אנחנו אלה שקובעים את הגבולות.

 

[כלבם ש בני בסקרויל]

נכון,אבל -

הקושי העיקרי הוא החיים עם הדואליות הזאת. לפחות מבחינתי. מצאתי את עצמי מתקשה מאד לחיות חיים כפולים - להיות אם ורעיה "ביום", ולנהל זוגיות גאה "בלילה". מצאתי את עצמי נשאבת וחייבת לקחת עמדה ולדבוק בה. לכן אני מרגישה ששתי "הישויות" האלה מתקשות לחיות אצלי בכפיפה אחת. לא הצלחתי לדלג בחינניות בין שני החלקים האלה של החיים שלי, וזה מצב שהביא איתו הרבה מאד תיסכול וסבל לי ולה.

 

[טורטיתת]

חיים כפולים

חייים כפולים היא מלת המפתח - לדעתי שלי. בגלל אותן הגדרות ססמאות מסגרות הלחץ גובר הרגשת החנק והתיסכול מתאצמות. השתתפות במשחק : " להיות אם ורעיה "ביום", ולנהל זוגיות גאה "בלילה". " הופכת אותנו לשחקנייות סוג .... והתוצאה לא קבלת פיסלון האוסקר כשחקנית השנה, אלה שבירה נפשית נסיגה ויתור. הסבל הוא חלק מהאושר ?!

 

[סיגל1974]

את לא מבינה עד כמה אני מזדהה

עם הקושי בין המעבר בין שני העולמות השונים. כנראה אני לא בנויה לזה, אבל מצד שני קשה לי לוותר על האהבה שלי!!!!!! איך אני יכולה להישאר עם בעלי ופשוט לוותר על האהבה הכי גדולה שהיתה לי בחיים? אז אני נפרדת....וחוזרת....ושוב נפרדת....ושוב חוזרת. אני כל כך מאוהבת, כמו שמעולם לא הייתי, וזה הדדי? לפעמים אני שוקלת ברצינות לספר לבעלי, ואז....לצאת לחופשי. רגשות האשמה שלי רק בגלל הילדים, שני המדהימים שלי. כמה ילדים יש לך? מה גורם לך להישאר עם בעלך?

 

[אוקינוס1]

אני זה אני

תודי שעליתי עלייך,ודי מהר

 

[טורטיתת]

מודה באשמה פעם שניה!

 

[מבולבלת46]

../images/Emo13.gifאהבתי !!!! מאוד

 

[טורטיתת]

אהבת...

אם אהבת סימן שחושבת כמוני לא? לילה טוב חלומות פז לאי רז

 

[מבולבלת46]

לגמרי.....

 

[הקסם שבפשטות]

כל צעד שאנו עושות בחיים זה עניין של בחירה..

ואת בחרת להיות "אם ורעיה בישראל"... זו בחירתך ואיתה את מנסה לחיות בדרך הטובה ביותר שתצליחי... אבל ברגע שמנסים לחיות "חיים כפולים"... או לרקוד על שתי חתונות... הכל מתחיל להתפורר.. כל מה שאנו מנסות לבנות לעצמינו.... אבל בטוח שאת לא צריכה להרגיש שאת נושאת טלאי על הבגד.. פשוט לחיות ולהיות את עצמך.. עם בחירותייך והחלטותייך.. אני אישית לא מאמינה שאפשר להיות מאושרים כאשר אנו לא הולכות אחרי הלב שלנו והתשוקה האמיתית שלנו.. ובסופו של יום- אני באמת מאמינה שעד כמה שהצעד הזה קשה ומעורר תהפוכות, בסופו של יום- זה עושה כל כך כל כך טוב.. לא בסדר או לא בסדר.. פשוט לחיות בדרך שעושה לך, בסיכומו של דבר, הכי הכי טוב.. ושלו.. ונעים... שיהיה סופ"ש נפלא ומלא אהבה וקסם

 

[פאמקי]

כלבם ש בני בסקרויל

כל כך מקסים ביטאת את תחושותייך... הקונפליט כל כך נוכח. שאלת "אולי זה לא מתאים לכל אחת?" האומנם? לא מתאים לכל אחת לחיות עם האמת שלה (כל אמת)? אין צורך לשאת את הדגל, זה באמת לא מתאים לכל אחת. אך להיות שייכת? לחיות עם האמת שלך? אני לא חושבת שזה אינסטנט. אני חושבת שזהו תהליך פנימי, למצוא שייכות. אך על האמת שלך אל תוותרי. סטרייטית, לסבית, יהודיה, ערביה, גבר, אשה... חושבת שהבעיה כאן אינה גבר/ אשה, (וברור לי שאצלך זה נובע מבלבול). הבעיה כאן היא החיים בשקר, נראה שעם זה את לא יכולה לחיות.

 

[meyrav a]

לכלבם של בני..

מודה שלא קראתי את כל התגובות (עימכן הסליחה ארוך לי מידי) אך רוצה לשתף מניסיוני האישי , אני פירקתי משפחה (2 ילדים) לאחר התלבטות ארוכת שנים , אכן לא היה קל וגם היום לא סוגה בשושנים אבל שלמה עם הבחירה שעשיתי ! עכשיו רק מחכה לאושפיזינה..... אז חזקי ואמצי אנו כאן לאוזן קשבת....