אחת הסיבות שאני לא יכולה לענות, זה ההבדל בזווית הראיה שלי
יותר נכון - שדה הראיה.
כשהייתי ילדה ואפילו נערה, הכרתי את הילדים בבית הספר שלי, בתנועת הנוער שלי. אפילו כשהתחלתי לפתח התחלה של מודעות פוליטית ואפילו הלכתי להפגנות, את מי ראיתי שם? אנשים דומים לי.
אז אני אגיד לך שפעם היו בני נוער נהדרים, פעילים בתנועות נוער, בלי אלכוהול וסיגריות (כשהייתי בי״ב היו איזה שניים שלושה מעשנים. פעם בכמה חודשים היה סיפור על כאלה שנפגשו בבית של מישהו ושתו אלכוהול ומישהו הקיא. זה היה שיא ה״פראות״). כמעט כל הבנות היו בתולות כשסיימנו את התיכון, ואלה שלא - זה היה חשאי. לא משהו שמצלמים ומראים לחבר׳ה.
היום אני שומעת ורואה גם דברים אחרים, מעבר לדלת אמותי, אז אגיד לך ״הנוער של היום דוקר במועדונים, שותים אלכוהול בגינות ציבוריות, אנפלביתים (את את זה יודע מטוקבקים ותגובות בפייסבוק), אונסים קבוצתיים זה עניין של יום יום״. האם זה חדש? או אולי זה היה גם פעם, רק לא בשכונה שבה אני גרתי.
אבל מה שאני כן רואה מתחת לאף, הילדים שלי ושל חברותי ושל משפחתי הרחבה - הם מקסימים, מתנדבים, הולכים לתנועות נוער. לא שונים במהות ממה שאני וחבריי היינו. יש להם יותר אפשרויות, אז הפעילויות שלהם יותר רחבות. גם יותר כסף וגם גישה לנושאים/מקומות/פעילויות (בזכות האינטרנט)