נושא שמאוד מפריע לי.

נושא שמאוד מפריע לי.

במשך תקופה דיי ארוכה אני צופה בדיונים בפורום ומידי פעם מעיר איזה הערונת. מסיבה כל שהיא , בכל התקופה הזאת יש משהו אחד שחוזר על עצמו בקביעות וקצת צורם לי . כל המתאמנים וחלק גדול מהמאמנים לא מתאמנים ומאמנים לשם שמים, בסופו של יום כולנו רוצים שתהיה תוצאה למה שאנחנו עושים . אני נוטה להאמין שהתוצאה הרצויה (מעבר לפיתוח הגוף , הנפש , ערכים וכו') היא הגנה עצמית ויכולת לחימה. עכשיו ... פה צצה לה הבעיה , חלק גדול מאוד מהמשתתפים בפורום זה (גם בגילגולו הקודם - לפני הפיצול ) נותנים הרגשת "פחד" בנוגע לאמון שלהם בעצמם ו/או בשיטה שבה הם מתאמנים במקרה של מצב אמת.שאלתי היא האם באמת המצב כך ? או שכולם מנסים להיות פוליטקלי קורקט כאומני לחימה ולתת תשובות מרומזות ומעורפלות בנוגע ליכולתם להתמודד ברחוב עם תוקף או עם מספר תוקפים ??? אחד ממשפטי המפתח בכל הדיונים פה על מצבי אמת היה שבקרב מציאותי אנחנו נמצאים בממלכת אי הוודאות- משפט מרשים ביותר , אבל עצם האמירה שלו מאנשי אומנות לחימה , יחד עם שלל הדוגמאות ( וזה הדבר ש"אהוב עליי ביותר") של אימונים מפרכים בשיטה זו או אחרת ובשלל מצבים ש"השיטה לא עבדה" , ורק שיטה שמאמנת למצבי אמת ( בניגוד נניח לכל שאר השיטות ) היא היא שתראה לכולם . רבותי , קצת אמונה במה שכולנו עושים , קצת עמוד שדרה בתשובותיכם לאלה ש"עברו דברים או אימנו ומאמנים היום גופים אלו או אחרים ולכן הם יודעים" קצת כבוד להיסטוריה של האומנות לחימה שלכם , באמת ניראה לכם שפעם זה היה טוב ועבד נגד תוקפים בידיים ריקות או עם סכינים ומקלות אבל היום לא ? הדיון של FA JING ושל RYUHA פשוט קומם אותי , שוב יש קטנות אמונה באימונים כי הם לא "אמיתיים" אז מה שחנן וחבירו עושים כניראה לא טוב , כי רגליים וידיים לא מתעופפות באויר כשה"חרב" פוגעת- אז זה לא מספיק מציאותי ולא יעבוד.RYUHA ידידי, לוחמים התאמנו כך מאות שנים , ותנחש מה , זה עבד ועובד , ומי שמתאמן יהיה יותר מיומן ממי שלא מתאמן.ואותו כנ"ל לגבי הלחימה - מאיפה צץ הרעיון שאדם שמתאמן שנים , לא ידע להגן על עצמו ברחוב בצורה יעילה ? תסלחו לי אבל אני מעוניין לדעת מי הבור ששתל את הרעיון הזה בפורום ???? ואם תוכלו להסביר לי את הרציונאל שעומד מאחורי הגישה שאדם אשר אינו מיומן שנלחם "מלוכלך" ברחוב יגבור על אחד ממתאמני אומנויות הלחימה ? למה ? איך הגענו למחשבה הזאת ? איך הגענו לפחד הזה שערס זה או אחר יצליח להפתיע את אנשי אומנויות הלחימה כל כך שנכנסנו לתחום של "ממלכת אי הוודאות" ????
 

ש מים

New member
חוסר בהתנסות

רועי ידידי, אני די מזדהה עם דבריך ועם חוסר השקט העומד מאחריהם. אני חושב שאחת התשובות עשויה, בפשטות, להיות "חוסר הנסיון" (בהתמודדות עם מצבי אמת). בעיה נוספת, שאותה חוו אולי רק אותם מעטים שכן יצא להם להתמודד במצבי-אמת, היא ההפתעה ש- "וואלה, המניאק הזה שעומד מולי לא למד שום אמנות לחימה, אבל הוא אשקרה יודע להילחם!!". ובתירגום רש"י: מסתבר שלא חייבים ללמוד 15 שנה אמנויות לחימה כדי להצליח לשבור את האף או לפגוע בפרצוף של האדם שעומד מולך ולכן, אסור לזלזל באף אחד/יריב ויותר חשוב: האוייב הכי גדול של הלוחם הוא עודף ביטחון עצמי. חוץ מזה שאתה צודק, גם חוסר הערכה עצמית והפחתה מערך עצמך היא חצי מהדרך להפסד. שבוע טוב ושנדע רק טוב!
 
היי שי ושבוע טוב

תודה על תגובתך , ברשותך אפתח אותה מעט עם קצת שאלות
.... כאשר חניך עובר את השלב הראשוני של הלימוד ומתחיל בצעדים האמיתיים של אומנות הלחימה שאותה הוא לומד ... האם חוסר הניסיון ה"אמיתי" לא מצומצם למינימום האפשרי בעקבות אימונים עשירים יותר ומלאים יותר של יכולתו של המתאמן ליישם את מה שלמד במשך שנים וכך להכינו עד כמה שניתן למצב אמת ? ובנוסף , האם יכולתו של מתאמן אינה משתפרת בצורה קיצונית ע"י קרבות "במגע מלא" שבהם מדמים את מה שאפשר , עד כמה שאפשר מבלי לפצוע או ב"ידיים דביקות" לצורותיהן השונות שבהן לומדים "להרגיש" את היריב וכך להגיע ליתרון עליו ? נכון שברחוב הכל הולך אבל העיקרון של הכל הולך תקף ל 2 הצדדים , אז אם ניקח את היתרון של האימונים יחד עם העיקרון הנ"ל- האם ניתן לומר שאכן היתרון הוא בידינו ודיי להססנות ולפחד ? אני מסכים איתך לחלוטין שניתן לפגוע בצורה מאוד קשה גם מבלי ללמוד אי אילו שנים אבל עדיין , היתרון לעניות דעתי הוא אצל האדם המיומן יותר.
 

ש מים

New member
תנאי מעבדה?

אני חושב שכל אדם בעל דעת מבין ורואה את האימונים בדוג'ו, ומבין שבסה"כ אנו עובדים בתנאי מעבדה (וזה לא משנה אם נקרא לזה "פול קונטאקט" או "אמנות רכה"). אני חושב, וכבר דנו בזה רבות בפורומים, שהבעיה העיקרית היא פסיכולוגית: ההתגברות על הפחד (לעמוד מול אלימות מזוקקת, של אדם שאנו יודעים שאינו כפוף לחוקים ולמגבלות כל שהן). ביפן פתרו זאת, חלק מן המורים והשיטות, ע"י לימוד ושילוב הזן באמנות הלחימה. אני חושב שדרך אחרת היא פשוט אימונים, אימונים ואימונים. בעיקר אימונים שכוללים עבודה מול אגרסיביות.
 

ש מים

New member
תוספת קטנה: הפחד מהלא-ידוע

רועי, תוספת קטנה (+דוגמא מהחיים): בעיה/סיבה נוספת להתנהגות שעליה הצבעת עשויה לנבוע מ-"הפחד מהלא ידוע", ובמקרה זה - הפחד מאותה "אלימות מזוקקת וחסרת חוקים", הפחד מהטיפוס הלא מוכר הזה, בו אנו לא נתקלים ביום-יום ושסביבו נקשרו כ"כ הילות: "העבריין". אפשר להשוות זאת לפחד (הקיים גם בקרב "יפי-נפש") מן הערבים: אנשים רבים חוששים להכנס לישובים ערביים, להכנס (ולהתגורר) בישובי יו"ש (ואני לא מדבר כאן על היבטים וסיבות אידיאולוגיות, אלא על פחד טהור). החשש ברור ומובן ואמיתי, אבל מסתבר שכאשר, בכורח הנסיבות או לא, מתגברים עליו - פורצים את הסכר, וכבר יותר קל לעשות זאת (והחששות קטנים). הסיבה די ברורה ופשוטה: אנשים מפחדים הרבה יותר מן הפחד, מן "האיום", מאשר מן הגורם/המעשה עצמו. אנשים פשוט "מפחידים את עצמם" ונותנים לעצמם להיסחף בעקבות הפחד. וכאן, אגב, בדיוק נכנס הזן: הזן מנתק אותך מן ההשפעות החיצוניות, מן המחשבות והדמיונות שלך, ולמעשה מזקק ומראה לך את המציאות האובייקטיבית.
 

floppy disk

New member
דעתי הצנועה שלי

קודם כל, אני אתחיל ואומר שלדעתי ביטחון אבסולוטי באומנות שאתה לומד הוא שגוי, ועלול להיות בעוכריך. הדרך הכי טובה לנצח קרב היא בכלל לא להיכנס אליו. מישהו יהיר מדי שחושב שהוא בלתי מנוצח, עלול להיגרר לקרב בקלות מיותרת. בנוגע לסוגיה שהעלית. כשאתה פוגש מישהו ברחוב, אי הודאות בהחלט חוגגת. מה בעצם אתה יודע על האויב שלך ברחוב? אולי גם לו יש רקע באומנויות לחימה? אולי יש לו כלי נשק בשרוול? התשובה היא שאתה לא יודע כלום על האויב שלך. בכלל, קרב יכול להיות מוכרע במכה אחת. אני לא זכיתי להכיר יותר מדי אמני לחימה יהירים עד כדי כך שהם בטוחים שיש להם 100% סיכויי חסימה נגד כל מי שיפגשו ברחוב.
 
לא לזה התכוונתי...

ברור ואין לנו וויכוח על כך שאין 100 % בשום אומנות לחימה , וברור שאין אדם שאינו מנוצח וכמובן שישנה אי וודאות במהלך קרב ברחוב . כל זה נכון ואני מסכים איתך בהחלט , ואם יהירות הובנה מדברי , אתנצל ואבהיר. יכולתינו כאנשי אומנויות לחימה אינה צריכה לבוא לידי ביטוי בכך שאנחנו חושבים שאנחנו הכי חזקים ומוצלחים ויכולים לנצח בכל קרב , וכמו כן יכולתינו אינה אומרת או משדרת - בואו נריב. כוונתי היא , שכאשר אדם מתאמן בלחימה יש לו יתרון , והפחד וההססנות שמשודרים פה מהתמודדות עם מצב אמת לדעתי שגויה , אני לא אומר שצריך ללכת ברחוב וכל 2 מטר ללכת מכות , אני מדבר על הגישה לעיניין פה בפורום, ישנם פה אנשים שלימוד הלחימה והמצבים השונים שבה היא דרך חיים , או לפחות עוסקים בלימוד הנ"ל מרבית חייהם , אולם עדיין הגישה היא שיש סבירות מאוד גבוהה לכך שהאדם שממול ינצח. וכמו שאמרתי קודם , אני מסכים איתך לחלוטין שלא יודעים אף פעם מי האדם שמולך בעימות , אבל גם הוא לא יודע דבר עליך , למה הגישה צריכה להיות כל כך הססנית וכל כך נחרצת לגבי חוסר היכולת שלנו להתמודד עם המצב ? ושוב אין בשאלות האלה רמיזה או המלצה על כך שכאנשי אומנויות לחימה עלינו לריב או להשתמש באלימות זו או אחרת . אני מדגיש - לדעתי מי שעוסק באומנויות לחימה , עליו להמנע עד כמה שניתן מאלימות. מקווה שהבהרתי את העניין יותר טוב.
 
יותר פשוט בעיניי

מי שעוסק בא"ל בטוח ביכולות של אמנותו,ומודע למגבלותיו. כאן נכנס עניין הזהירות:לא כל מי שקורא בפורומיםמתאמן מספיק זמן בכדי להיות מודע למגבלות עיסוקו ויודע כיצד לעבוד סביבן. לכן בדיונים כאלה,מן הסתם,כולם מדגישים את עקרון אי הודאות במפגש אלים. לקורא מן הצד אכן נוצר הרושם אותו הבאת לידי ביטוי. בנוסף כאמני לחימה רציניים אנו אמורים להיות צנועים ביכולותינו
 
היי רועי

טוב לראות אותך ותענוג לקרוא את דבריך. לעניינינו. אני באמת חושב שכולם צריכים להבין את המיגבלות שיש לנחות בכל אומנות לחימה שהיא. שאין אבסולוטיות ואין ערבות שבאמת תצליח ליישם את הלחימה בזמן אמת. אני גם בעד להבדיל כי מה שהיה טוב פעם לא בהכרח טוב להיום הן מבחינת המוסכמות החברתיות והן מבחינת תפיסת הלחימה. הרחוב הישראלי לא דומה לרחוב היפאני כמעט בכלום, התרבות שונה, ההתנהגות שונה ה"פאסון" שונה לכן נוצרת התאמת לצרכים המודרניים לדוגמא בג'ו-ג'יטסו שאנחנו עושים הוא לא דומה לג'ו-ג'יטסו המסורתי היפאני ואין מה לעשות הזמנים מישתנים. אני מאמין שכיום אתה יודע עמוק בפנים שלא כל מה שאתה עושה הוא הנכון ביותר ואילו למצבים מסויימים שיטה אחרת אפקטיבית יותר ונותנת מענה טוב יותר וכי למדת לשלב בשיטת ההדרכה שלך אלמנטים שונים משיטות שונות למרות תכנית האימון הבסיסית של השיטה. העניין של פחד מתקיפה הוא לגיטימי. העובדה היא שכל הקרבות מגע מלא שאנחנו עושים הם תחת כללים נוקשים כנגד פציעות מרגילים אותנו לעבוד בצורה זו ואתן דוגמא. תקופה ארוכה מחיי עשיתי קרבות מגע מלא ללא ידיים לפנים עם כפפות. באימון קרב המגע הראשון שהיה לי במועדון בנתניה בקרב הראשון ועל השנייה הראשונה קיבלתי מכה עם יד פתוחה ישירה למצח ונורא כעסתי על הבן זוג שלי שמה הוא מעז לגעת לי בפנים בקרב - זה לא חוקי אצלינו ואז הבנתי שמה שהתאמנתי עליו הוא לא נכון ושצריך לעשות קרבות משולבים. אגב זה קורה המון לאנשים קיוקושין שנפגשים עם קיק בוקסרים - הם פשוט חוטפים בפנים וזה מבלבל אותם נורא. כך גם בקרב רחוב כשאתה רגיל לחוקיות מסויימת והיא איננה. כה לפחות אני רואה את הדברים.
 
שלום רועי ובוקר טוב

"אומנויות לחימה - הגנה עצמית " בדיונים לא מעטים כאן ובפורומים שכנים , דיונים שעסקו לא אחת בתחום ההגנה העצמית (אגב מילה שאני לא מאוד אוהב כשלעצמה וזה לדיון אחר ) טענו לא מעט מורים שאצלהם אין ולו קשר קל שבקלים בין העיסוק באומנות הלחימה לבין תחום ההגנה העצמית . רבים מבין המאמנים העוסקים בתחומי אומנויות הלחימה אינם מקדישים או אינם שמים דגש על תחום הלחימה . פאן הלחימה אינו קיים בלא מעט אסכולות בהווה והעיסוק בתחום אומנות הלחימה מתמקד בעיסוק בנפש כמעט באופן מוחלט . כשאינך עוסק ואינך מקדיש לפאן הלחימה/הגנה עצמית באופן אינטנסיבי , אינך משפר את יכולת הלחימה ולא יעזרו לצערי מילים המתארות את שיפור היכולת . מעבר לעובדה הנ"ל ישנם לא מעט אסכולות/גופים/שיטות שמזה לא מעט זמן כלל אינם עוסקים בתחומי הלחימה וכל מטרתם היא שימור היסטורי של תחום כזה או אחר , כיצד אתה רואה שיפור יכולת בלחימה כשהדגש הוא על שימור יכולת בתחומים שאינם רלוונטיים לתקופתינו (לא מבחינת כלי נשק , אופי התוקף / נתקף , שדה לחימה ועוד... ? ) . לעסוק בתחום "אומנויות הלחימה" מזמן הפסיק להיות עיסוק בתחום הלחימה ממש , ע"פ הבנתי השם אומנויות לחימה הוא שם כוללני מידי לכל כך הרבה תחומים וכל כך הרבה ענפים שהקשר היחיד בינהם הוא היסטורי ולא מעבר לכך . לעניין הלחימה ברחוב , איני מבין את התמיה שלך ידידי , לא ראית עד היום "לוחם רחוב" שאין לו כל כישורים בתחום אומנויות הלחימה שיכולת הלחימה שלו לא נופלת מכל לוחם איכותי שלמד לא מעט שנים . האם "העיסוק" היומיומי של "לוחם הרחוב" נסיונו בלחימת אמת , הפאן הנפשי/פסיכולוגי שרכש עם נסיונו כל אלה מתגמדים בעיניך אל מול "אומן לחימה" שכל נסיונו מסתכם בעבודה עם בן זוג לאימון שמשתף עימו פעולה "ע"מ שהתרגיל יצליח " ? מבחינתו של לוחם רחוב ההצלחה נמדדת מעצם העובדה שהוא יצא מבר/פאב/דיסקוטק/סמטה כשידו על העליונה שאחרת לבטח היינו קוראים או שומעים על המקרה בחדשות . ההתנסות שלו היא בבחינת לחימה לחיים ולמוות ולנסיון שכזה לצערי לא תמיד לנו יש פתרון . ע"מ להשתפר ביכולת לחימה ובמובנים רבים בתחום "ההתמודדות במבצי סכנה ולחץ בתנאי אמת" יש לעבוד עליהם ולא רק על המסביב . יום טוב ושבוע טוב
 
אין תחליף ל"טבילת אש"

לרועי, עמית פורת ומר "התגוננות רחוב". דברים חכמים נאמרו... אנו כאמני לחימה מחוייבים (לפחות הנאורים\מודרניים שבנינו) לבחון את הטכניקות שלנו תמיד במבחן המציאות. מהי "מציאות"? ברוב המקרים - התשובה היא אגרסיביות ואלימות, ולא כמו שדרש יפה התגוננות רחוב - "בן זוג לאימון המשתף פעולה". בגלל שאנו רוצים להמנע מפציעות - הדרך הטובה ביותר לעשות זאת באימון היא ע"י שימוש בציוד מיגון (מגן גוף, מגן ראש, מגן ביצים, מגן שיניים וכו') ולעבוד חזק ואגרסיבי - תוך שימוש במגע, ולאו דווקא עבודה מתודית ("עכשיו הכנסתי לך אגרוף לפנים - אז זה אומר שאתה לא יכול יותר בשום אופן להמשיך ולהגיב/להתנגד לטכניקה"). הרבה שיטות חוטאות באימונים לא מציאותיים מספיק.. במקרים האלה פתאום תשימו לב שהדברים הפשוטים, ולא היפים והמסובכים - הם היעילים ושבאמת עובדים! אותם אגרופים פשוטים ותרגולות בסיסיות שלמדנו עוד בתחילת דרכנו. מה לעשות - כאן היתרון שלנו כאנשים מיומנים מצטמצם מול הלוחם ה"לא מיומן", אם יהיה אגרסיבי, חזק ונחוש מספיק, כאשר גם אם לא מלוטש, האגרופים והבעיטות שלו יעילים לא פחות משלנו, אל תשכחו - לכולנו אותן נקודות תורפה. אך בכל מקרה חשוב להבין - אין תחליף לנסיון אמיתי, מול תוקף אלים ונחוש בעל כוונה לפרק אותנו - אלא אם כן נעצור אותו. כמה שננסה לדמות זאת באימונים, אנחנו מוגבלים בחוקים. כמה שננסה לדמות זאת בתחרויות מגע מלא - אנחנו מוגבלים בחוקים! יש סיבה שלמש"קי לוט"ר קוראים "לוחמי קרטון" רבותי... יש סיבה שהוטבע המונח - "טבילת אש". לסיכום - נסיון "אמיתי" או לא, אנחנו רק יכולים לפעול וליישם במצב אמת את מדרשו של אחד הגדולים מכולם: "פעל כפי יכולתך - אך פעל נכון!"
 
אגב

לאחרונה העיר את תשומת ליבי אביב מיור ,שעובד איתי במקום עבודתי, לסוגיות מעניינות בנושא אמינות הטכניקות וקרובן למציאות ככל שניתן. העלינו מיספר בעיות קיימות בנושא דקירות סכין והחלטנו לשנות כמה דברים שהיו בסיס ושם דבר בתחום הסכין והתגובה הנכונה ביותר לאותה סיטואציה ואכן גילינו שבצורת התרגול החדשה נראות תוצאות טובות בהרבה ממה שלימדנו קודם. אחת לתקופה של חודש בערך אנו נפגשים ומעלים בעיות שנראות לנו במיסגרת העבודה ומחפשים פתרונות טכנים ודידטקיים לשיפור הלימוד של החניכים ולסוג העבודה הספציפי שלנו ללא שום קשר לצורת הלימוד או התפישה האורטודוכסית בעניינים אלה ע"י מאמנינו האישיים. לא אני לא חושב שאנחנו מאסטרים כאלה גדולים, אך פיתוח מחשבה ודינאמיות מחשבה היא הכרחית לשיפור עצמי ובכלל. כידוע אני איש ג'ו-ג'יטסו בבסיסי אך מאוד מאמין בקרב מגע בצד הג'ו-ג'יטסו ותמיד מעמיד דברים במיבחן המציאות כי יש לי אפשרות טובה לעשות כן על ידי שימוש במגינים ותקיפה חזקה יותר מאשר אימוון רגיל. "פעל כפי יכולתך אך פעל נכון" זהו מושג אותו תבע אימי ז"ל. בזה הוא האמין וכך השתרש הקרב מגע בכללי על כל פיתוחיו. פעל נכון מתכוון למצב בו תגיע למינימום פגיעה עצמית ומקסימום פגיעה בתוקף תוך שימוש בתנועה טבעית ככל שניתן ללא שימוש במחשבה מיותרת - ובזה אני מאוד מאמין, כשאין חוקים ומפתיעים אותנו, לרוב הטכניקה מאוד זניחה ולא ניתנת לביטוי כמו שאנו נותנים עליה את הדעת על המיזרון "הסטרילי".
 

pzirpim

New member
שלום רב,

מפריע? מה לעשות. אין הרבה מתאמנים באמנויות לחימה המסוגלים להתמודד אם רשע אמיתי. יש הרבה סיפורים על עברייני צעצוע. בברכה
 
לימוד א"ל משפר את יכולת הלחימה

זה עפ"י ההגדרה (גם אם זה רק חלק ממכלול יכולות הלחימה שיש), אחרת שיטה לא יכולה להיקרא "אמנות לחימה". לדעתי צריך להבחין בין השיפור ביכולות הלחימה אצל המתאמן עצמו לבין שיפור יכולות הלחימה באופן כללי. לדעתי כל מי שמתאמן באמנות לחימה ישפר את יכולות הלחימה שלו יחסית לתק' שלפני שהוא התחיל להתאמן. העניין הוא שהשיפור האישי ביכולות שלו לא מחייב שהוא בהכרח יהיה לוחם יעיל ברחוב. יש כאלה שמגיעים ללימוד א"ל והם חסרי קואורדינציה לחלוטין, והלימוד משפר אותם (אפילו הרבה), אבל גם לאחר שנים של לימוד ואימון, הם יפלו ביכולות הלחימה שלהם יחסית ל"סתם" אנשים אגרסיביים ומחוספסים שחיים את הרחוב ולא נמנעים מתקיפה פיסית על שטויות. לעומתם יש כאלה שמגיעים ללמוד א"ל והם פיסית חזקים, בעלי קוארדינציה ורוח לחימה. האימון ישפר להם קצת את היכולת הטכנית אולי, אבל תכל'ס הם היו כבר לוחמים מצויינים לפני שהגיעו ללמוד באופן מסודר. הנק' שאני רוצה לומר היא שזה ברור שלימוד א"ל משפרת את יכולות הלחימה של המתאמן ביחס לעצמו, אבל לא בהכרח תביא את היכולות שלו באופן מוחלט לעילית היכולות ברחוב, גם מול כאלה שלא למדו מעולם ו"סתם" הולכים מכות (או "סתם" תוקפים בדחיפות, סטירות ובאיומים בכלי נשק שונים, גם מאולתרים, ללא שום עכבה לשימוש) כבדרך קבע ברחוב. חוץ מזה שגם לוחמים קשוחים ומנוסים יכולים לאכול אותה ברחוב, אם בגלל שהם הופתעו, אם בגלל שהם הותקפו מול חבורה של תוקפים, אם בגלל שנעשה שימוש בכלי נשק קר, אם בגלל שהם נתפסו עייפים, אחרי ארוחה כבדה, אחרי בילוי שכלל שתיה חריפה, אם בגלל שהאימון של אתמול היה קשה והם עוד לא התאוששו ממנו או בגלל 1000 סיבות אחרות. עדיף להיות זהיר. רן.
 

take out

New member
אסור לשכוח

שאני לא מאמין שיש שום אומנות לחימה, בכללל העולם שגורמת לך לחשוב שאם אתה מתאמן בה אתה אלוהים ואף אחד לא יכול לגעת בך, אתה יכול להיות חגורה שחורה בקרב מגע ולהתאמן כל יום, אבל אם מישהו שבאמת רוצה לדקור אותך ינסה, סביר להניח שהוא יצליח לפחות לחתוך אותך, זה שבסופו של דב ר ידך תהייה על העליונה זה משהו אחר, אבל אנחנו לא בלתי פגיעים... אני נער ככה שאני מכיר את המצב טיפה, מישהו שומע שאתה מתאמן אז הוא מנסה להביא לך מכה ואם הוא מצליח הוא נהייה שחצן ומזלזל, אף אחד לא אומר שא"ל זה אלוהות, אבל סביר להניח,אם לא בטוח, שבקרב הוגן ידך תהייה על העליונה, כמה הוגן יהייה קרב רחוב, טוב, זה תלוי מול מי אתה עומד...
 
למעלה