נושא של זמן
רציתי לכתוב על כך שבחברה שלנו בד"כ אנשים נמצאים בשני מצבים קיצוניים מבחינת תחושת הזמן שלהם: חוסר או עודף של זמן. או ש"אין שניה לנשום" או ש"הזמן לא עובר", אין אמצע. אני אישית מעדיפה להיות במצב של לחץ מתמיד כי ככה אני יודעת שאני מספיקה יותר ויותר דברים כי כשאני במצב של "עודף של זמן" אני כל הזמן דוחה משימות עד שאין לא נעשות כלל כי אני שוב נכנסת לסיטואציה של "חוסר זמן". אני בטוחה שיש וצריך למצוא את האיזון. האם זה כרוך בחיים מתוכננים מראש כך שלכל עיסוק מוקצב את הזמן שלו ואסור לזוז מכך מטר (כמו שאבא שלי חי, אפילו כיום כשהוא כבר בפנסיה...)? אני לא בטוחה בכך. מה דעתכם? איך ניתן למצוא את האיזון?
רציתי לכתוב על כך שבחברה שלנו בד"כ אנשים נמצאים בשני מצבים קיצוניים מבחינת תחושת הזמן שלהם: חוסר או עודף של זמן. או ש"אין שניה לנשום" או ש"הזמן לא עובר", אין אמצע. אני אישית מעדיפה להיות במצב של לחץ מתמיד כי ככה אני יודעת שאני מספיקה יותר ויותר דברים כי כשאני במצב של "עודף של זמן" אני כל הזמן דוחה משימות עד שאין לא נעשות כלל כי אני שוב נכנסת לסיטואציה של "חוסר זמן". אני בטוחה שיש וצריך למצוא את האיזון. האם זה כרוך בחיים מתוכננים מראש כך שלכל עיסוק מוקצב את הזמן שלו ואסור לזוז מכך מטר (כמו שאבא שלי חי, אפילו כיום כשהוא כבר בפנסיה...)? אני לא בטוחה בכך. מה דעתכם? איך ניתן למצוא את האיזון?
