נושא אניגמטי ../images/Emo14.gif
עונה ברצינות.
דצמבר 1992 - חבר שלי אחרי שנתיים אומר לי שנגמר לו..זה היה בערב, כמובן שלא ישנתי כל הלילה, ובבוקר (מוקדם) קמתי עם סיוטים, והרגשתי שזהו, סוף העולם, אין לי מה לעשות פה יותר. אני המשכתי לשאול אותו איך זה קרה..ולמה, אני חושבת שזה היה לב שבור אמיתי, תעוקה של כמה חודשים, כל יום, אני זוכרת את התהליך, ואת העצב האינסופי, ירד הרבה גשם ועשה לי הרגשה שכל הגשם בא ממני. סיפור אמיתי. אז לב שבור, מבחינתי זה חוסר היכולת לקבל שמשהו נגמר ועוד יותר אם אני לא החלטתי, אלא מישהו אחר, זה הקירבה הכי גדולה וחברות שהופכת לכלום, לאין. זה היה הכי חזק. אחרי חצי שנה רצה לחזור....אחרי שעברתי כבר את הכאב, ולא יכולתי, מה שחשוב לדעת כשנפרדים, לפחות למדתי, שכאב זה רגש שצריך לתת לו לעבור דרך הבטן, לחיות אותו, לא לברוח, אין לאן ממש. ואלמנט הזמן מעביר דפים קדימה, ויוצר מציאות חדשה, אם בן אדם צריך אהבה ,הוא ימצא אותה, לא תמיד בכיוון שתכנן, אבל יקבל. לגבי הכתבה עם הסמפטומים הפיזיים, זה הרע במעוטו, יש עוד כמה דברים שנגרמים מלב שבור. D < לא הבנתי אם ה
פה או לא...שתחליט כבר >
עונה ברצינות.