יודעת מה..
חשבתי וחשבתי.. מעולם לא שברו לי <ממש> את הלב פעם בכיתה ח'-ט' ראיתי את החבר שלי <דאז> מתחבק עם אחרת , אז הרגשתי כאב לא מוכר כמובן שהוא התחנפן כהלכה.. והסכמתי לקבל אותו באותו רגע עשיתי סוויץ' בראש שבוע וקצת אחריי הוא "במקרה" תפס אותי מתנשקת עם אחר... הוא "הסכים לסלוח" אני עברתי הלאה באותו רגע סוג של ילדותיות היום לא הייתי עושה את זה, אז הרגיש לי נכון לי יש נטייה לנטרל את עצמי יכול לכאוב לי לגבי משהו, אז מחליטה שלא ממש חשוב.. ולא יכולה לחזור למצב שזה יהיה לי חשוב שנית חושבת שבמקרה של לב שבור, צריך קצת לתת זמן לעצמנו לדבר איתו <עם הלב, אל תצחקי>.. ולהמשיך הלאה אין זמן מדוייק יש כאלו שלוקח להם חודש ויש כאלו שאחרי שבוע עוברים לנקסט }{ נ"ב נורא חייכת אותי אתמול אוהבת אותך