נושא מורכב ומדובר מלא, ועדיין, אשמח לעזרה....

[רוני של החמישה]

לדעתי אין מנוס מלקרוא וללמוד בעצמך... לא התשובה שחיפשת כנראה

ובכל זאת, זה נושא מורכב מאוד וגם אנחנו, ההורים, מורכבים מאוד... אנחנו באים מרקעים שונים עם מידות וערכים שונים, והסתכלות שונה מאוד על העולם. אף אחד כאן לא יוכל להגיד לך מה לעשות. אם זה עוזר, אספר לך את דעתי בקצרה אבל זכרי שמה שאני בוחרת לעשות מתאים לי ולילדים שלי, ולא בהכרח למשפחה אחרת.

אין לי בעיה עקרונית עם רעיון החיסונים - זה רעיון לא רע בכלל, וגם במרבית המקרים מצליח לעשות את מה שנועד לעשות. לי יש כמה בעיות עקרוניות עם החיסונים היום:

1. הם מכילים חומרים שאני לא שדה להכניס לגופי או לגופם של ילדיי - משמרים, למשל, בחלקם מתכות כבדות כמו כספית או אלומיניום, בחלקם פורמלין, וזה ברור שאי אפשר לייצר מוצר שכזה ללא חומרי שימור כי הוא יתקלקל מהר מאוד. מה הפתרון? שאלה טובה...

2. לו״ז החיסונים הנפוץ היום בעייתי בעיני מכיוון שניתנים חיסונים רבים מאוד בבת אחת, לתינוקות רכים מאוד. מרבית החיסונים ניתנים בטרם נסגר מחסום הדם-מוח בתינוק כך שחלק מהחומרים מגיעים ישירות אל המוח המתפתח. אני מסרבת להאמין שאין השפעה. בנוסף, העמסה כה רבה על מערכת החיסון של התינוק לא נתפסת בעיני כדבר חיובי כלל. חלק מההורים מעדיפים יותר חיסונים בזריקה אחת כדי לדקור פחות את התינוק,מאך שוכחים לחשוב מה עושה עומס של חמישה חומרים שונים להמערכת העדינה המתפתחת.

3. כמות החיסונים שתינוק ממוצע מקבל היום רבה בהרבה ממה שקיבלנו כילדים. לכל מחלה מפתחים היום חיסון ואני כלל לא בטוחה שזה רעיון מוצלח עבורנו מבחינה ביולוגית. במיוחד שהחיסונים לא מחזיקים מעמד - הם נדרשים לבוסטר ועוד בוסטר, לחיסונים חוזרים לאחר כמה שנים, ובפועל רוב אוכלוסיית המבוגרים כנראה לא מחוסנת ממש כי רב המבוגרים לא מחדשים את החיסונים שלהם, שפגו עם השנים.

4. לא נלקח בחשבון מצב אישי של כל ילד אלא יש חיסון עדר. לטעמי יש לשקול גורמים שונים: האם התינוק יונק והאם מתוכנן להניקו עד לפחות גיל שנתיים? האם מתוכנן ללכת למסגרות בגילאים צעירים? האם בא במגע עם אוכלוסיה חולה או עם מערכת חיסון מוחלשת? אצלנו למשל, הילדים יונקים עד גילאים מתקדמים, הם אינם מבקרים במסגרות חינוך, ואנו מתגוררים במדינה מפותחת עם תברואה מצויינת. אין דין התינוק שלי כדין תינוק שהולך למעון מגיל 3 חודשים וינק רק שבוע, ובטח אין קשר בינינו ובין תינוק שקרוביו נשאי HIV או זה הגר ברחוב בו זורם ביוב ויש התפרצויות של מחלות מידבקות לרוב.

5. לחברות התרופות יש מטרת רווח כלכלי. זה אינו סוד. החברות מבצעות מחקרים רבים לפני שמוציאות תרופה או חיסון חדש, אך רק חלק מזערי מהמחקרים הללו מפורסמים. אני בעד שקיפות מלאה, ומפריע לי שאין לי גישה לכל מה שנבדק עד כה - ולא רק למה שחברת התרופות מעוניינת לפרסם. תקראי לזה תיאוריית קונספירציה, אם תרצי. בעיני זה פשוט הגיון.

בגלל זה חשוב לבדוק ולחקור כל חיסון ולהחליט האם תרצי לתת אותו לילדייך. לכל אחד גישה אחרת, זו רק הגישה שלי.

 

[אמא לשניי מדהימים]

היי רוני

תודה רבה על התשובה המפורטת
קודם כל לגבי הלקרוא וללמוד על כל חיסון ומחלה - האם בכלל קיים חומר קריאה שיהיה ברור מספיק לאמא שלא מגיעה מהתחום, ויהיה באמת נטול דעה אחת של בעד או נגד? אלא באמת באמת אמיתי?
לגבי מה שכתבת על דעתך שכדאי לפצל חיסון ולא להעמיס את כל החמש מחלות בבת אחת - מה לגבי מספר הזריקות שעולה עם כמות חומרי השימור שבהן? איך מחליטים מה עדיף? הרבה זריקות כדי לחסן כל פעם למחלה אחת, אבל זה אומר הרבה חומרי שימור לא בריאים, או זריקה אחת עם כל המחלות... ולגבי המחומשת - האם לחסן לכל המחלות או לוותר למשל על השעלת שקראתי שהרבה מתנגדים לחיסון הזה...?
הקטן שלי כבר בן שנה, איתי בבית מקווה שעד גיל שלוש, יונק מקווה לפחות עד שנתיים. ״מבקר״ בגן של הגדול לחמש דקות בבוקר ואז שוב בצהריים כשאנחנו שמים את אחיו בגן ואז חוזרים לקחת אותו.
לא פשוטה ההחלטה הזו. אם מתאים לך ( ולעוד אמהות שקוראות...) לשתף באיזה חיסונים כן החלטת לחסן ולמה, ואם תוכלי להפנות אותי למקורות קריאה אובייקטיביים עד כמה שאפשר, אני אודה לך

 

[רוני של החמישה]

זו באמת החלטה לא פשוטה

ואני ממש לא יכולה לענות על השאלות שלך עבורך - רק את יכולה. אם את רוצה לדעת מה אני באופן אישי עושה אני יכולה לספר לך שאת הגדולות שלי חיסנתי בהכל לפי מה שאמר הרופא (לא הייתי מאוד מודעת), את השלישית חיסנתי קצת יותר לאט כי התחלתי ללמוד על הנושא וביקשתי לפצל כמה שאפשר, והפסקתי לחסן אותה בגיל שנה (וגם את אחיותיה באותו השלב), מכיוון שהרגשתי שאני רוצה ללמוד יותר על נושא החיסונים לפני שאני ממשיכה להכניס לגוף של בנותיי חומרים שאני לא סגורה על ההשפעה שלהם. שני הבנים הקטנים שלי לא חוסנו כלל בינתיים, הם בני שש ושנה. אין לי כוונה לחסנם בשלב הזה, או להמשיך חיסונים עם הבנות שלי, אלא אם כן יהיה משהו אקוטי שלטעמי ידרוש זאת. אני לא ממליצה לך לפעול כמוני, אלא מספרת לך על הבחירה האישית שלנו כמשפחה.

חומר קריאה אובייקטיבי ככל הנראה שלא תמצאי. את יכולה לחפש את המחקרים המקוריים ולקרוא אותם בדקדוק, ולא רק את התקציר או הכותרת (כי אלה נוטים הרבה פעמים להיות מוטים) ולהסיק מסקנות באופן אישי מהמחקר הכולל והנתונים הכלליים שהוא מציג. צריך לקרוא באופן מעמיק ולשים לב לנתונים היבשים, מכיוון שהרבה פעמים מה שיוצא כבעל משמעות מחקרית אינו בהכרח רלוונטי לחיים שלנו, או שמבחינתי אינו מצדיק מתן חיסון (נגיד, חיסון שיעיל ב-57% אפשר לומר שהוא יעיל ברוב המקרים, וזה נכון כי 57% זה עדיין רוב המקרים. השאלה מה קורה עם שאר 43% הנותרים, וגם מה הסיכון ותופעות הלוואי).

חברה פעם אמרה לי שהיא בוחרת לתת חיסונים לפי מה מפחיד אותה יותר - המחלה או החיסון. כך בחרה לתת באופן סלקטיבי מעט חיסונים. חברה נוספת שיתפה אותי במידע לגבי זה שרצוי לחכות עד גיל שנתיים עם חיסונים במידה והילד נמצא בבית ולא הולך למסגרת, ואז לשים לב מה כבר לא רלוונטי לגיל (יש חיסונים שנותנים לתינוקות כי הם נמצאים בקבוצת סיכון, ואחרי גיל מסויים המחלה כבר לא מסכנת אותם) ולתת רק מה שנחוץ לאחר גיל שנתיים. אולי זה יעזור לך להסתכל על הנושא מזווית אחרת.

אין לי לינקים בשלוף - אני את הקריאה המאסיבית שלי עשיתי בעבר וכעת ממשיכה לקרוא עוד בכל פעם שנקרה לידי מידע נוסף אבל אני לא שומרת לינקים. אולי למישהי אחרת יהיה עבורך.

 

[רוני של החמישה]

אני אתן לך למשל דוגמה לשונות בין הורים:

אותה חברה שסיפרה לי שהם מחסנים כנגד מחלות שמפחידות אותם יותר מהחיסון, חיסנה את ילדיה נגד פוליו וטטנוס. במשפחתה אדם שחלה בפוליו בילדותו ועד היום סוחב רגל. אני לעומתה, לאחר מה שקראתי על שתי המחלות הללו (שהן אכן לא מחלות נעימות בכלל, שלא יהיה ספק) החלטתי שאני לא מחסנת כנגדן מכיוון שהסבירות שנתקל בהן אפסית, ולא רק זה - נגד טטנוס ניתן להתחסן מיד במידה וישנה חשיפה, שגם היא דבר השנוי במחלוקת לגבי מהי חשיפה בדיוק אבל נניח לזה רגע, האפשרות קיימת וניתן לגשת לחיסון מיד עם הפציעה. פוליו היא מחלה שנחשבה בעבר מחלת ילדות - סופר לי כי אבי חלה בפוליו בילדותו. מתוך החולים בפוליו, מעטים ביותר ילקו בשיתוק (זה לא כמו שחושבים, שכל מי שחוטף פוליו הופך משותק. מדובר באחוזים בודדים, אני כבר לא זוכרת כמה אבל אני זוכרת שזה משהו שלא עשה עלי רושם כשקראתי על זה), ומתוך הלוקים בשיתוק מעטים עוד יותר ישארו עם השיתוק או עם נכות מסויימת. כלומר - הסיכוי שגם ניתקל בפוליו פעיל, גם נידבק ונחלה, גם נקבל שיתוק, וגם יישאר לנו השיתוק הזה לכל החיים - אפסי. מתוך השקפת העולם האישית שלי, זה לא משהו שמצדיק סיכון ודאי של הזרקת חומרים כימיים אלה ואחרים ישירות למחזור הדם של הילדים שלי, ובטח לא בגילאים שבהם זה רץ ישר למוח. חברתי היא אישה אינטליגנטית וחקרנית ואני בטוחה שקראה הכל ובדקה היטב, והגיעה למסקנה השונה משלי. לא פחות טובה - פשוט שונה ויותר מתאימה לחיים שלהם ולמשפחה שלהם.

אני חייבת להגיד גם שחלק מהבחירה שלי לא לחסן כוללת דברים נוספים שאני מקפידה עליהם, כמו ההנקה למשל שמעניקה הגנה חיסונית לילדים שלי עד גילאים מתקדמים יותר מהמצופה בחברה, כמו השתדלות על תזונה בריאה ומחזקת, כמו המנעות ממגע עם אנשים וילדים שידוע לי שחוסנו לאחרונה ובמיוחד בחיסונים מוחלשים במתן אוראלי. אני גם חייבת לשים לב יותר האם אני באה במגע עם אנשים שמערכת החיסון שלהם לוקה בחסר - למשל חולי סרטן, אנשים שמקבלים טיפול תרופתי המחליש את המערכת, נשאי HIV, חולים סופניים... אני לא רוצה לגרום למצב שאנשים חשים שלא בנוח עם נוכחותי, ומרגישים שנוכחותי ונוכחות ילדי מסכנת אותם. אני שלמה עם זה, אבל ייתכן שאחרים ירגישו שהם לא רוצים להתעסק עם זה ושזה יהיה במחשבות שלהם כל הזמן, ויעדיפו לחסן ולשכוח מזה.

 

[הירושלמית מירושלים]

מדובר ב-10% מהחולים שנהיים משותקים

אחוזים בודדים זה 1-2. אחד מעשר, זה ממש לא אחוזים בודדים.
פוליו היא מחלה קשה מאוד שתוקפת בצורה הקשה ביותר ילדים ותינוקות.
לו היית חווה את המחלה הזו מקרוב, לא היית מתייחסת אליה בכזו קלות ראש.
&nbsp
אני לא מבינה, לא נתקלת בילדים יונקים שחולים? שמתקררים? שיש להם דלקת באוזן? אפילו הניסיון שלך הפרטי אמור להראות לך שהנקה היא לא איזה חיסון על שמחסן בפני כל דבר.
&nbsp
ובקשר לענין החברתי - אין שום אולי. הילדים שלך ואת באמת מסכנים את הסביבה הלא מחוסנת שלכם - תינוקות פעוטים, נשים מבוגרות, קשישים, אנשים חולים שאולי לא רואים עליהם שהם חולים, נשים בהריון שאולי לא רואים עליהם שהן בהריון.
אלא אם כן אתם מסתגרים בבית ולא הולכים לשום מקום, גם אין לכם שום שליטה על מי אתם חושפים ולמה.
&nbsp
הנקה לא מחסנת באופן משמעותי, במקומות שלא מחסנים (בארץ, באוכלוסיות חרדיות מסויימות למשל, בלי ביוב זורם ועם הרבה תפילות) אז יש מגפות של חצבת ושעלת ותינוקות באמת מתים מזה. החיסונים לא מהווים סיכון בריאותי. הם מונעים מחלות איומות.
&nbsp
זה לא נכון שהבחירה שלך היא ניטרלית ושכל אחד עושה את הבחירה שמתאימה לו וכל הבחירות הן אותו דבר.
הבחירה שלך היא לא ניטרלית. היא מזיקה ומסוכנת לסביבה ואם מספיק אנשים עושים כמוך אז זה מביא, בפועל, להשבתן של מחלות ומגפות שחשבנו שכבר נפטרנו מהן.
היא גם מעמידה את ילדייך בסיכון, אבל זה כבר לבחירתך כנראה.
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[רוני של החמישה]

אני בדרך כלל מעדיפה לא להגיב להודעות כמו שלך

אם תשימי לב אני מקפידה לדבר על עצמי ולהמנע מהאשמת אחרים או זלזול בבחירותיהם, והודעות כשלך שמתמקדות בזולת זה עלבון לכולנו ואני מעדיפה להתעלם כי זה למטה מכבודי. הפעם חשוב לי לתקן אותך מכיוון שאת מוסרת מידע שגוי. לפי המידע שבידי, מדובר ב 1-5 חולים מתוך כל 1000 שחלו בפוליו, שילקו בשיתוק (ואצל רובם השיתוק זמני). זה בפירוש לא 10 אחוזים, זה אפילו לא אחוז אחד. לגבי שאר הודעתך המלבבת, אין לי שום כוונות להכנס איתך לויכוח או לדיון.

 

[kagome10]

 

[regvuv1]

Hear hear!!

ההשתלחות הזו בבחירות של אנשים אחרים ממש לא נחוצה, מאוד פוגענית וגורמת לי לא לרצות לקרוא ובטוח לא להקשיב ברצינות לדוברת. יש דרכים נעימות יותר להתבטא, ורוני היא אחת הכותבות הנעימות ביותר שאני מכירה, ומאוד משתדלת ללמוד ממנה - אם לא לגבי דרך החיים, אז לפחות לגבי דרכי התבטאות.

 

[trilliane]

היא נחוצה כי אלה לא בחירות אישיות, כולנו רקמה אנושית אחת חיה

כפי שהבחירה להשתין בברכה ציבורית או לעשן במקום ציבורי אינן רק "בחירות של אנשים אחרים" אלא כאלה שמשליכות על הסביבה. ולסביבה יש זכות לרצות להגן על עצמה ולכעוס על מי שמסכן אותה. וכן, מי שמאפשר לעצמו (או לילדיו) להיות נשא ומפיץ של מחלות (ולא כי הוא לא יכול להתחסן אלא כי הוא לא רוצה) עושה בדיוק את זה. כשאדם מוציא את עצמו מהחברה והולך לחיות בהר מבודד, שלא יתחסן, בחירה שלו. כשאנשים לא מחסנים את ילדיהם (וחלקם אף מדביקים אותם במכוון) הם לא משאירים אותם סגורים בבית... הם באים במגע עם הסביבה ולכן לסביבה יש מה לומר בעניין, ובצדק.

 

[regvuv1]

ועדיין יש דרכים נעימות יותר להתבטא

בדיוק כמו שאני מנסה להגיד לילדים שלי ״כשמנופפים בסכין מישהו עלול להפצע״ במקום ״אל תנופף בסכין כי תפגע באחיך״, אני משתדלת ברשת לכתוב ״בחירה של משפחה לא לחסן את ילדיה משפיע גם על הסובבים אותה״ ולא ״הבחירה שלך משפיעה גם עליי״. אני מקווה שההבדל ברור גם דרך המקלדת ולמרות שאין לי את האפשרות להשמיע את הטון המתאים ולהראות את הבעת הפנים, או האצבע המורה... דרך ההתבטאות של הירושלמית ממש לא נעימה וגורמת לי לא לרצות לקרוא אותה ובטוח שלא לקחת אותה ברצינות, אפילו להפך, וזה חבל - כי יש לה הרבה מה להגיד והיא כנראה מנסה שאנשים יקשיבו לה. האם אני מסכימה עם המסקנות שלה או לא, זה בכלל לא שיקול כאן. אנחנו אנשים מבוגרים שמנסים לנהל דיון ענייני.

 

[trilliane]

לא מצאתי בעיה באופן ההתבטאות של הירושלמית

היא כתבה על מציאות לא נעימה ולא ניסתה ליפות אותה או לצפות אותה בסוכר. כשרוצים להביע תוכן נוקב וכועס אי אפשר להתבטא במילים רכות ומלטפות. זה לא עובד כך.

 

[regvuv1]

הנה ציטוטים

״הילדים שלך ואת באמת מסכנים את הסביבה הלא מחוסנת שלכם״- היה אפשר לכתוב שמי שלא מחסן באמת מסכן את הסביבה שלו. ״הבחירה שלך היא לא נייטרלית״ - הבחירה שלא לחסן היא לא נייטרלית. ויש עוד כמה כאלה. זה אולי נראה קטן ושולי, אבל זה ההבדל בין לדון באופן ענייני על משהו לבין לתקוף באופן אישי אנשים. ועוד אנשים שהיא לא באמת מכירה, מעולם לא פגשה ורק קראה כמה תגובות שלהם בפורום באינטרנט. זה כנראה לא נשמע לחלקנו צורם מעל גבי המסך, אבל כשנשמע את הילד שלנו אומר את זה לחבר שלו (למשל ״אתה ממש מגעיל״ במקום ״ההתנהגות שלך לא נעימה״) נדע שמשהו בדרך ההתבטאות שלו לא מוצלח, ובטח לא נדע מהיכן הוא למד אותה. אז הנה, מאתנו הוא למד אותה, מהדרך שבה אנחנו מדברים (או מתכתבים) עם אנשים אחרים.

 

[trilliane]

בחירת ניסוח לגיטימית ורלוונטית לנקודה

היא ענתה ישירות לרוני, שכתבה על הבחירה שלה, והיא התייחסה לבחירה של רוני, כך שהפנייה בגוף שני רלוונטית ונכונה. נכון, זה נשמע לא נעים כי זה באמת לא נעים. זה המצב. להפוך את זה לגוף שלישי ולהציג את זה כאילו היא לא חלק מהעניין לא ישנה את המציאות. הבחירה שהיא (לא רק היא, אבל גם היא) עושה משפיעה על הסביבה. מותר להתייחס לכך ישירות, ואין סיבה ללכת על קצות האצבעות.

 

[kagome10]

 

[הירושלמית מירושלים]

נכון - לא דייקתי בקשר לאחוזים - אצל 10% יופיעו סימפטומים

ובאחוז אחד יהיה שיתוק ומוות. אבל וואחד שיתוק ומוות.
לא סתם מופיע המשפט: "במהלך המאה ה-20 היה הפוליו אחת ממחלות הילדות המחרידות ביותר." ולא סתם אנשים רקדו ברחובות, כשמצאו את החיסון למחלה האיומה הזו.
&nbsp
אבא שלי הוא חולה פוליו ומדובר בפירוש במשהו, שכדאי לעשות הכל כדי שהילדים שלך לא יחלו בו.
והנה הוא חזר, דרך ארצות שבהן לא מחסנים, לא מתוך אידאולוגיה, אלא כי הן ארצות עולם שלישי ואם הרוב היו לא מחסנים בארץ, כמו באזורים מסויימים, למשל אצל הבדואים, אז היינו זוכים למגפה שהייתה פוגעת בעיקר בתינוקות וילדים קטנים.
זה מה שאת מעוניינת בו? זה סיכון ששווה לקחת?
&nbsp
בכל שאר מה שכתבתי - אכן, הבחירה שלך מסכנת את הסביבה. בין אם זה למטה מכבודך להודות בכך ובין אם לא.
&nbsp
&nbsp

 

[trilliane]

זה רק נשמע מעט, זה ממש לא המצב

וגם שיתוק זמני, אגב, הוא חוויה קשה מאוד שלא פעם משפיעה על כל החיים. מתי כספי למשל חלה בפוליו בינקותו, ולא רואים עליו, אבל זו הייתה טראומה שמלווה אותו במשך שנים רבות. הוא שכב בבידוד במשך חודשים; הוא עבר שיקום ארוך וקשה; כל הילדות הוא התבייש בכך שיש לו רגל רזה יותר מהרגל השנייה, והיה מדדה בסוף אחרי כולם ביטולים השנתיים. כמו כל כל חייו הוא סובל מכאבים ברגל ואין לו מה לעשות נגד זה. כשהוא עייף הוא קצת צולע (לדבריו) אבל על הבמה הוא בד"כ מצליח להסוות זאת.
&nbsp
זו חוויה אישית של אדם אחד שאפילו לא רואים עליו שחלה והוא לא נראה פגוע או סובל. אבל לפעמים הדברים אינם כפי שהם נראים. נוסף על כך (לא יודעת אם זה במקרה שלו או לא) רבים מאלה שחלו בפוליו בילדותם סובלים אחרי עשרות שנים מתסמונת "פוסט פוליו".
&nbsp
נשמע לך כמו משהו ששווה להסתכן בו ועוד בסיכון של אחד לאלף? באמת?
&nbsp
זה נראה לי פשוט מופרך שמחלה כ"כ איומה לא מפחידה אנשים, אבל חיסונים שנועדו להגן מפני מחלות שעלולות להיות קשות, והסיכון בהם קטן בכמה סדרי גודל (לא אחד לאלף אלא למיליונים, ולפעמים גם זה לא) מפחיד יותר. זה פשוט לא הגיוני. מסקנה שעדיף להסתכן במחלה מלהתחסן נגדה היא מסקנה שלא מבוססת על העובדות או על ניהול סיכונים סביר.
&nbsp
אבל הכי מקומם הוא שהסיכון במחלות קטן בזכות החיסונים, ולכן אנשים יכולים להרשות לעצמם לא להתחסן, כי אחרים עושים זאת במקומם. מי שחי בתקופה שבה המחלות האלה היו נפוצות כל הזמן (ולא אירועים שמגיעים לחדשות) וראה ילדים שלא עברו אותן באופן קל, או שלא היה אדם שלא הכיר מישהו שחלה בפוליו והפך למשותק, לא מקל בהן ראש. למרבה האירוניה זו פריבילגיה שקיימת רק בזכות החיסונים...

 

[trilliane]

הסבירות בפירוש אינה אפסית

רק לפני שנתיים הגיע לישראל פוליו פראי מאפגניסטן (דרך מצרים) ובישראל היה לנו מזל כי האוכלוסייה מחוסנת. במצרים מיהרו לחסן והשתלטו עליו. בישראל זה לקח יותר זמן (בגלל הורים שלא מחסנים) אבל בסוף הצליחו להשתלט על ההתפשטות ולמזלנו הרב (וגם מכיוון שננקטה זהירות רבה) לא היו אנשים רגישים שנדבקו ולא היו שיתוקים. אבל בסוריה זה לא היה המצב, ואותו זן פוליו בדיוק הגיע גם אליהם (הנגיף לא עוצר בגבול...) ושם כן היו חולים ומשותקים.
&nbsp
בקיצור, הסיבה שהסיכון שלך להיתקל בפוליו פרטי נמוכה היא שאת מוקפת במחוסנים, וזה נכון גם למחלות אחרות. הסיבה שאת לא מפחדת מהן היא שאת לא פוגשת אותן מקרוב, ואת לא פוגשת אותן מקרוב מכיוון שאחרים מתחסנים נגדן ואת בעצם נהנית מחיסון העדר. הבעיה שחיסון העדר עובד רק אם רוב האנשים לא נוהגים כמוך, והעדר יכול להרשות לעצמו אחוזים נמוכים של בלתי מחוסנים. ברגע שהאחוז עולה, המחלות חוזרות (ולכן גם שומעים עליהן בחדשות). את האחוזים הנמוכים של בלתי מחוסנים אנחנו (כחברה) "שומרים" עבור אנשים שלא יכולים להתחסן, ומכיוון שהם לא יכולים להגן על עצמם אנחנו, אלה שיכולים להתחסן, מגנים לא רק על עצמנו אלא גם עליהם. התנהגות כמו שלך בעצם מסכנת אותם וכל מי שהחיסון לא פיתח אצלו נוגדנים, ושוב, את יכולה להרשות לעצמך את ההתנהגות הזאת רק כי רוב האוכלוסייה לא נוהגת כמוך.
&nbsp
הנקה ומזון בריא לא מונעים את המחלות שנגדן מחסנים. אם ילדייך ייתקלו בנגיפים/חיידקים האלה שהם לא חוסנו נגדם, מרב הסיכויים שהם יחלו, ואז רק נשאלת השאלה איזו מחלה הם "יגרילו", כלומר האם הם יהיו בני מזל ויעברו את המחלה בקלות או שיהיו בין הפחות ממוזלים ויסבלו מסיבוכים שונים, אשפוז וכו'. הסיכוי לסיבוכים ולסיכונים גדול בהרבה מהסיכוי להם מהחיסון (לכן מחסנים). כל מי שחושב אחרת לא מבין סטטיסטיקה ופשוט טועה, צר לי.

 

[אמא10000]

שאלה לרוני המקסימה

הי רוני,
אני עוד זוכרת את התשובות שלך כמנהלת הפורום בדולה ואת המאמרים המקסימים שלך שם. כמה עזרת לי!!!
הייתי קוראת את המאמרים ואת התשובות שלך בשקיקה. אז לאור התשובה שכתבת פה יש לי שאלה
מתי נסגר מחסום הדם-מח?
תודה רבה!

 

[רוני של החמישה]

לפי מיטב הבנתי

מדובר בתהליך ולא בנקודת זמן מסויימת. קיים מחסום בתינוקות אך הוא חדיר למעבר, והופך פחות ופחות חדיר ככל שהתינוק גדל. אם אני זוכרת נכון, בין שנה לשנתיים מחסום הדם-מוח מתנהג בצורה דומה לאחל מבוגר מבחינת חדירות.

 

[trilliane]

גם אני קראתי לא מעט, ויש לי תשובות לנקודות שלך (כולל מקורות)

1. ראשית, אין יותר כספית בחיסונים. גם בכמויות המזעריות שהיו לא הוכח כל נזק אבל הוציאו לגמרי.
"בעבר השתמשו בתימרוסל (Thimerosel) בחלק מהחיסונים כחומר משמר. תימרוסל מכיל כספית אולם היא אינה מהסוג אשר מזהמת את הסביבה. כיום, במדינות המערב מרבית חיסוני השגרה שניתנים לילדים אינם כוללים תימרוסל. יש שתי סיבות עיקריות שבגללן הוחלט להוציאו משימוש כחומר משמר בחיסונים על אף שניתן להשתמש בו בחיסונים ללא חשש:

• במדינות המערב עוברים להשתמש בעיקר בבקבוקוני חיסון של מנות חד פעמיות, במקום הבקבוקונים שהכילו כמות חיסון למנות רבות. הסיכון לזיהום חומר החיסון בבקבוקון הרבה יותר נמוך ואין יותר צורך בחומר המשמר תימרוסל.
• יש כיום חומרי שימור חדשים יותר אשר אינם כוללם כספית."

http://www.health.gov.il/Subjects/p...ation_of_infants/Pages/questions_answers.aspx

לגבי אלומיניום, מלחי אלומיניום משמשים כ"אג'ובנט" כדי לעורר את המערכת החיסונית. זה מאפשר להשתמש בפחות אנטיגן (כלומר הפתגון המטופל, זה שרוצים להכיר למערכת החיסונית) או באנטיגן חלש יותר ולכן זה עדיף. יתרה מכך, החיבור של כמה חיסונים יחד מאפשר להשתמש באותה כמות אג'ובנט (במקום להוסיף אותו בנפרד בכל חיסון), ולכן זה עדיף מפיצול חיסונים.
http://chisunim.co.il/Paper.aspx?id=96&cat=10

לגבי פורמלין, זה לא מדויק. מדובר בשאריות מזעריות בלבד, אלה כמויות זניחות, פחות מאחוז מהכמות שנמצא באגס אחד!
http://midaat.org.il/חיסונים/היסודות/פורמלין

בקיצור, מדובר בחומרים שנמצאים בכמויות מזעריות בלבד, והם עדיפים על החלופות...

2. לו"ז החיסונים אינו בעייתי. הלו"ז נועד להגן על התינוק בהקדם האפשרי כך שהוא יהיה חשוף כמה שפחות זמן למחלות שמסכנות אותו. אני לא יכולה (ולא מתכוונת) להתדיין על אמונות; ברפואה לא מתבססים על אמונה אלא על מדע.
לתינוקות יש מחסום דם מוח, ולא נתקלתי בטענה ממקור מידע אמין שהחיסונים יוצרים בעיה מבחינה כזאת (אני לא מחשיבה אתרים של מתנגדי חיסונים כמקור מידע אמין).
חיסונים לא מעמיסים על מערכת החיסון. זו טענה שנובעת מאי הבנה של מערכת החיסון.
http://chisunim.co.il/Claim.aspx?cat=1&id=3

3. נכון. לכן כשאנחנו היינו ילדים היינו חשופים למחלות מסוכנות יותר והיו ילדים ששילמו את המחיר. הם פשוט כבר לא איתנו כדי לספר על כך...

יש לשמוח ולברך על כך שהרפואה מתקדמת ומאפשרת לחסוך סבל ומוות מיותרים מהדורות הבאים. נכון, לפעמים צריך לחדש חיסון (אגב, גם מחלות לא בהכרח מחסנות לכל החיים) ונכון, יש מבוגרים שצריכים לחדש חיסונים. אז מה בכך? עדיף להתחסן כל עשור מלחלות במחלה קשה (גם אם זה רק פעם בחיים זו יכולה להיות פעם אחת יותר מדי).

4. "לא נלקח בחשבון מצב אישי של כל ילד אלא יש חיסון עדר" – זה בפירוש לא נכון. להפך, המטרה היא שכל אחד ואחד יהיה מוגן. לכן חיסון העדר נועד דווקא כדי להבטיח שגם הילדים (והאנשים) שיש להם מצב אישי בעייתי יהיו מוגנים, כדי לא להזניח אף אחד. השימוש ב"עדר" שאול מהתנהגות עדרית של חיות, שבה העדר הבוגר עוטף את הצעירים והחלשים ומגן עליהם מפני טורפים. זו היכולת שלנו כחברה להגן לא רק על כל אחד מאיתנו אישית אלא גם על החלשים בינינו שלא מסוגלים להתגונן בעצמם. אם זה לא צדק חברתי, אני לא יודעת מה כן.

כמו כן תכנית החיסונים מתאימה למצב הרגיל. אם יש סיבה לקחת בחשבון מצב מיוחד של ילד, עושים זאת. בהחלט יש מקרים שרופאים ממליצים לוותר על חיסון מסוים כי לילד אין אפשרות לקבל אותו (ולכן הוא יצטרך לסמוך על הסביבה שכן מסוגלת להתחסן שתתחסן ותגן עליו!).

גם תינוק שלא הולך למסגרת נחשף לפתוגנים (אלא אם שומרים אותו בתוך בועה) דרך קרובי משפחה, שכנים, גינה, מרפאה... לא חסר. המציאות מלמדת שעם כל הכבוד (ויש כבוד) לתברואה בישראל, באזורים שבהם יש מיעוט בחיסונים יש התפרצויות של מחלות (ולא כי הביוב זורם שם ברחובות או שהמשפחה נשאית HIV).

הנקה לא מייתרת חיסונים; הנוגדנים שעוברים בהנקה מוגבלים לנוגדנים שמשפיעים דרך מערכת העיכול (הרי חלב האם מגיע למערכת העיכול, לא ישירות למחזור הדם) וגם אז זה משמעותי בעיקר כשהתינוק בהנקה מלאה (מה שבד"כ נפסק תוך חודשים ספורים). הנוגדנים המשמעותיים יותר הם אלה שעוברים דרך השליה בשליש האחרון של ההיריון, אבל הם דועכים מהר למדי בשנה הראשונה לחיים, ובכל מקרה זו רק הגנה "פסיבית", כלומר מערכת החיסון של התינוק לא לומדת לייצר את הנוגדנים האלה ולכן צריך ללמד אותה ליצור אותם אקטיבית. "באופן עקרוני, ההנקה עוזרת מעט במניעה אך לא מחסנת".
http://www.mako.co.il/home-family-k...e-flu/articles/Article-cd2a9fdf0f57241006.htm

5. אכן, לחברות התרופות יש מטרת רווח כלכלי, אבל זה נכון לכולם, גם לאוכל שאת אוכלת וגם לבגדים שאת לובשת וגם לרכב שאת נוסעת בו... אין לזה סוף. רובנו לא עוברים לייצר את כל צרכינו בעצמנו, ודאי שלא תרופות לעצמנו או שירותי רפואה. אנחנו מתמחים לרוב בתחום מקצועי מצומצם יחסית, וגם אם יותר מאחד, עדיין את רוב השירותים אנחנו רוכשים מגופים כאלה ואחרים.
רווח כלכלי גורם לחברות לפתח טיפולים רפואיים ותרופות, ואלה עולים כסף רב. דווקא במקרים שאין בהם כסף רב ("מחלות יתומות") המצב גרוע יותר כי אין די מחקר ופיתוח ואז החולים נדפקים (לכן נותנים מענקים ועידוד ממסדיים לפתח גם לאלה) וכמו כן במקרה כזה כל תרופה גם יקרה הרבה יותר (ייצור המוני מוזיל עלויות).
אכן, חברות התרופות עוסקות בנושא רגיש ולכן יש עליהן פיקוח הדוק וראוי שכך יהיה. אסור להן לערוך מחקרים בלי פרסם אותם. הן לא יכולות לקבל אישור למחקר ואז לגנוז אותו. הפרסום אינו בהכרח לציבור הרחב (שאין לו הכשרה ולרוב גם לא פנאי לקרוא אין ספור מחקרים) אלא בראש ובראשונה לגופים הרגולוטוריים ולקהילה המקצועית.

בגלל זה חשוב להקשיב לאנשי מקצוע שלמדו את התחום והשתלמו בו במשך שנים רבות ותפקידם לבדוק ולחקור כל חיסון ולגבי מדיניות ע"ס הידע והמחקרים וכו'. יש גופים גדולים בעלי כלים וידע (כמו ה-FDA, ה-CDC ועוד) וכמובן גם גופים קטנים יותר כמו משרד הבריאות שבהם יושבים מומחים ובודקים וחוקרים ועוברים על כל ההמלצות והמחקרים ומגבשים את המדיניות. לא סתם לומדים את המקצועות האלה במשך כ"כ הרבה שנים. לא מעשי שכל אחד יהפוך לרופא ומן הסתם קריאת מאמרים לא הופכת אף אחד מאיתנו לרופא. אני לא חושבת שהרופאים שלי (וגם לא שלי) / משרד הבריאות / ה-DFA וכיו"ב רוצים ברעתי. אם מישהו חושב אחרת אין לי איתו בסיס משותף לדיון.

בשורה התחתונה: יש מנוס מלקרוא וללמוד בעצמי – להקשיב לאנשים שלא רק קראו ולמדו אלא גם חקרו, השתלמו, צברו ניסיון מעשי והוסמכו. בקיצור, להקשיב למומחים (וזה בסדר גמור להקשיב ליותר מאחד ולבקש גם חוות דעת שנייה ושלישית במידת הצורך).