היי דביר. בעלי היה ילד מוכה.
הוא נורא סבל מחלומות זוועה על אביו המכה, ואמו שמסתבר גם הכתה אותו כשהיה תינוק, את זה למדתי מאחות אביו, כשנפגשנו איתה לפני מספר שנים. ואז יום אחד הוא הלך למטפל אלטרנטיבי, שאמר לו לכתוב את כל מה שיש לו על אביו. בעלי הלך לבתי קפה על מנת לכתוב, הוא לא רצה לזהם את הבית. לקח לו חודש לכתוב את כל מה שהיה לו על הלב. אחרי שסיים, המטפל אמר לו לקרוע את מה שכתב לחתיכות קטנות, להצית אותם באסלת השירותים. ולבסוף להוריד את הכל עם מים ישר לאסלה. החלומות נעלמו בבת אחת. אבל לקח לו זמן להתאפס כי הוא הרגיש מרוקן. הכעס לאביו מילא את נפשו בעוצמה כזאת שהפעולה של ההתרוקנות הייתה כמו נעיצת סיכה בבלון נפוח. את התרגיל הנ"ל הוא עשה לפני 3 שנים. מאז אין לו כמעט חלומות זוועה. אבל עדיין הוא לא אוהב ולא סולח להוריו שנפטרו לפני 20 שנה בערך. אולי גם אתה תנסה?
הוא נורא סבל מחלומות זוועה על אביו המכה, ואמו שמסתבר גם הכתה אותו כשהיה תינוק, את זה למדתי מאחות אביו, כשנפגשנו איתה לפני מספר שנים. ואז יום אחד הוא הלך למטפל אלטרנטיבי, שאמר לו לכתוב את כל מה שיש לו על אביו. בעלי הלך לבתי קפה על מנת לכתוב, הוא לא רצה לזהם את הבית. לקח לו חודש לכתוב את כל מה שהיה לו על הלב. אחרי שסיים, המטפל אמר לו לקרוע את מה שכתב לחתיכות קטנות, להצית אותם באסלת השירותים. ולבסוף להוריד את הכל עם מים ישר לאסלה. החלומות נעלמו בבת אחת. אבל לקח לו זמן להתאפס כי הוא הרגיש מרוקן. הכעס לאביו מילא את נפשו בעוצמה כזאת שהפעולה של ההתרוקנות הייתה כמו נעיצת סיכה בבלון נפוח. את התרגיל הנ"ל הוא עשה לפני 3 שנים. מאז אין לו כמעט חלומות זוועה. אבל עדיין הוא לא אוהב ולא סולח להוריו שנפטרו לפני 20 שנה בערך. אולי גם אתה תנסה?