נושא לדיון
- פותח הנושא גלבועא
- פורסם בתאריך
כמובן שתהליך של פיוס הוא חיובי
לנו,להם,לנכדים ולרגע בו הם לעולמם הולכים,השלמה, פיוס ריפוי צלקות ומצפון נקי.. אולם, כשאתה כותב על חינוך של מכות,על לעג מתמשך של אביך,על מאמץ למצוא משהו קטן שירגש אותך,שיעורר בך תחושה של חום ובטחון בילדות,על הנוירוטיות האכזרית שלה,על הכעס המתמשך שלך,על העקשנות שלו להמשיך עם הברוגז ועם האשמות המתמשכות כלפיך..קשה לי להביע עמדה,מעולם לא הייתי שם,אבל אני רק יכולה להבין את עמדתך שלך.
לנו,להם,לנכדים ולרגע בו הם לעולמם הולכים,השלמה, פיוס ריפוי צלקות ומצפון נקי.. אולם, כשאתה כותב על חינוך של מכות,על לעג מתמשך של אביך,על מאמץ למצוא משהו קטן שירגש אותך,שיעורר בך תחושה של חום ובטחון בילדות,על הנוירוטיות האכזרית שלה,על הכעס המתמשך שלך,על העקשנות שלו להמשיך עם הברוגז ועם האשמות המתמשכות כלפיך..קשה לי להביע עמדה,מעולם לא הייתי שם,אבל אני רק יכולה להבין את עמדתך שלך.
להתפייס - הלואי ויכולתי
מכיר "רוצה - ולא יוצא"? הלואי ויכולתי למחוק את העבר או לפחות לשנות את תכונות האופי של שתינו. אין לי ספק ששבע דקות אחרי ש"שנשלים" יגיעו הצעקות, הפגיעות המילוליות והתקשורת הגרועה תשוב לככב ביננו. היו כאן כאלה שכתבו על פגישות משותפות עם ההורים ועם יועץ חיצוני. במקרה שלנו אני לא בטוחה אם זה כדאי. יצא שם כ"כ הרבה גועל נפש שבכלל לא ברור אם נשרוד את המשך הטיפול (מה גם שברור שאמי - הפסיכולוגית - לא תסכים ללכת לטיפול, כי הרי אני אחראית לכל והיא בסדר).
מכיר "רוצה - ולא יוצא"? הלואי ויכולתי למחוק את העבר או לפחות לשנות את תכונות האופי של שתינו. אין לי ספק ששבע דקות אחרי ש"שנשלים" יגיעו הצעקות, הפגיעות המילוליות והתקשורת הגרועה תשוב לככב ביננו. היו כאן כאלה שכתבו על פגישות משותפות עם ההורים ועם יועץ חיצוני. במקרה שלנו אני לא בטוחה אם זה כדאי. יצא שם כ"כ הרבה גועל נפש שבכלל לא ברור אם נשרוד את המשך הטיפול (מה גם שברור שאמי - הפסיכולוגית - לא תסכים ללכת לטיפול, כי הרי אני אחראית לכל והיא בסדר).
ה ר מ י נ ה
New member
סיפור לא פתור שגם לא יפתר../images/Emo63.gif
אמי ואני מעולם לא היינו בסכסוך. כמו שכבר סיפרתי בעבר היא לא מסוגלת לריב עם מישהו גם על דברים עקרוניים. חלק הארי של בעיות ילדותי נבעו בדיוק מן הסיבה הזאת, הויתור שלה על מעמדה בבית כאם המשפחה וכבעלת זכויות שוות, לפחות, בזכות היותה מפרנסת ראשית.הנסיונות שלי, מפעם לפעם, אפילו לשוחח על ארועים מהעבר נתקלו בחומה בצורה של הכחשה וסרוב. היא עדין רואה את עצמה כקורבן היחיד ולא מוכנה לקבל את חלקה במה שקרה לילדים שלה (שלפחות לעניות דעתי היו הקורבנות האמיתיים ). אחי, לדוגמה, מגלה את כל הסימנים שהוא מאוד לא מחבב אותה (בלשון המעטה). הוא חסר סבלנות כלפיה ומשתיק אותה באגרסיביות בכל פעם שהיא אומרת משהו שלא מוצא חן בעיניו. אבל, הוא מעולם לא דיבר איתה על ילדותו, והיא, למרות היחס המזלזל שלו כלפיה לא מסיקה את המסקנות וממשיכה לשחק לידיו.היא ממשיכה לבקר אותו בקביעות גם כאשר הוא מתעלם מקיומה אצלו, ומתלוננת על כך, אבל, ממשיכה. היום, כשהיא כבר בת יותר מ - 82, אני לא רואה סיכוי לשינוי. היחסים שלנו הדוקים (אם כי לא הייתי קוראת להם חמים), אנחנו מדברות כל יום בטלפון ומתראות אחת לשבוע. אני ממלאת בצורה מרשימה את תפקיד הבת הטובה, אבל, הכל נעשה באופן טכני ולא מן הלב.
אמי ואני מעולם לא היינו בסכסוך. כמו שכבר סיפרתי בעבר היא לא מסוגלת לריב עם מישהו גם על דברים עקרוניים. חלק הארי של בעיות ילדותי נבעו בדיוק מן הסיבה הזאת, הויתור שלה על מעמדה בבית כאם המשפחה וכבעלת זכויות שוות, לפחות, בזכות היותה מפרנסת ראשית.הנסיונות שלי, מפעם לפעם, אפילו לשוחח על ארועים מהעבר נתקלו בחומה בצורה של הכחשה וסרוב. היא עדין רואה את עצמה כקורבן היחיד ולא מוכנה לקבל את חלקה במה שקרה לילדים שלה (שלפחות לעניות דעתי היו הקורבנות האמיתיים ). אחי, לדוגמה, מגלה את כל הסימנים שהוא מאוד לא מחבב אותה (בלשון המעטה). הוא חסר סבלנות כלפיה ומשתיק אותה באגרסיביות בכל פעם שהיא אומרת משהו שלא מוצא חן בעיניו. אבל, הוא מעולם לא דיבר איתה על ילדותו, והיא, למרות היחס המזלזל שלו כלפיה לא מסיקה את המסקנות וממשיכה לשחק לידיו.היא ממשיכה לבקר אותו בקביעות גם כאשר הוא מתעלם מקיומה אצלו, ומתלוננת על כך, אבל, ממשיכה. היום, כשהיא כבר בת יותר מ - 82, אני לא רואה סיכוי לשינוי. היחסים שלנו הדוקים (אם כי לא הייתי קוראת להם חמים), אנחנו מדברות כל יום בטלפון ומתראות אחת לשבוע. אני ממלאת בצורה מרשימה את תפקיד הבת הטובה, אבל, הכל נעשה באופן טכני ולא מן הלב.
הרמינה. החברה שלנו ילדותית
אם היא מניחה שצריכה להתקיים אהבה בין הורים לילדים. ברור שיש ילדים שלא אוהבים את הוריהם, ויש גם הורים שיש להם ילד מועדף, ואת האחרים הם לא אוהבים. לכן כתוב בתורה, "כבד את אביך ואת אמך" לא כתוב אהוב. כי על "לאהוב" אי אפשר לצוות. אבל על "לכבד" כן. נכון שאם אהבה הייתה עוד מרכיב ביחסים, אז זה היה נפלא. אבל גם כך זה יפה מאוד. כל הכבוד לך. את באמת בת למופת. אני הייתי משוחחת עם אמי רק פעם בשבוע, ורק כשהיא הייתה מתקשרת. כי הייתי מפריעה לה עם "דאלאס"
זה אף פעם לא העליב אותי. הייתה בינינו אהבה. בראייה לאחור, היא הייתה אמא חמודה וילדותית, אוהבת חיים, שידעה לבשל נפלא. כל המוכרים בשוק אהבו אותה, כי היא ידעה להתמקח בחינניות.
ללכת איתה לשוק היה תמיד תיאטרונטו.
אם היא מניחה שצריכה להתקיים אהבה בין הורים לילדים. ברור שיש ילדים שלא אוהבים את הוריהם, ויש גם הורים שיש להם ילד מועדף, ואת האחרים הם לא אוהבים. לכן כתוב בתורה, "כבד את אביך ואת אמך" לא כתוב אהוב. כי על "לאהוב" אי אפשר לצוות. אבל על "לכבד" כן. נכון שאם אהבה הייתה עוד מרכיב ביחסים, אז זה היה נפלא. אבל גם כך זה יפה מאוד. כל הכבוד לך. את באמת בת למופת. אני הייתי משוחחת עם אמי רק פעם בשבוע, ורק כשהיא הייתה מתקשרת. כי הייתי מפריעה לה עם "דאלאס"
פיוס אני תמיד בעד רק שאין עם מי
אני החלטתי שאני בשלי אני ממשיך בניתוק הרי זה רק עושה לי טוב והליכלוכים ממשיכים גם ככה אז למה להיתפייס במיוחד על משהו שאתה ביכלל לא אשם וייתרה מיכך אתה רק עוזר וזו התודה שאתה מקבל האמת היא שאין עם מי להיתפייס ושוב הפיוס הזה מחזיק בדיוק שבוע חודש לכל המאוחר יש לי אישה ילדים שאותם צריך לשמור לטפח ולתת להם חום ואהבה מה שאני לא קיבלתי לאחר כמה ניסיונות של פיוס הבנתי שחבל על הזמן שאני מבזבז אז שתיהיה לכם אחלה של שבת אבי
אני החלטתי שאני בשלי אני ממשיך בניתוק הרי זה רק עושה לי טוב והליכלוכים ממשיכים גם ככה אז למה להיתפייס במיוחד על משהו שאתה ביכלל לא אשם וייתרה מיכך אתה רק עוזר וזו התודה שאתה מקבל האמת היא שאין עם מי להיתפייס ושוב הפיוס הזה מחזיק בדיוק שבוע חודש לכל המאוחר יש לי אישה ילדים שאותם צריך לשמור לטפח ולתת להם חום ואהבה מה שאני לא קיבלתי לאחר כמה ניסיונות של פיוס הבנתי שחבל על הזמן שאני מבזבז אז שתיהיה לכם אחלה של שבת אבי
m i t a l y
New member
לדעתי זה אפשרי
כמעט תמיד להתפייס. אם אני הצלחתי, כל אחד יכול...
שבת שלום
כמעט תמיד להתפייס. אם אני הצלחתי, כל אחד יכול...
גלבועא, לא קראתי מה ענו לך האחרים,
לא בגלל זילזול, אלא בגלל שאין לי כל כך סבלנות כרגע (כאבי שיניים וכאלה), אבל אני חייבת להגיב לך , אתה מוציא יותר מדי אנרגיות בהתחשבנות עם אבא שלך, אני לא מכירה את הבעיה לאשורה , אבל מה שאני יודעת ולמדתי מהחיים זה שלתוך משפחה נולדים, אנחנו לא יכולים לבחור את ההורים שלנו, ואת האחים שלנו, אני מתיחסת למשפחה הגרעינית, ואז צריכים לעשות את הטוב ביותר עם מה שיש, לא צריך כל כך הרבה ללוש ולדוש בזה. אם אתה מרגיש שאתה רוצה להיות ברוגז עם אבא שלך אז תהייה ברוגז איתו, אבל לפחות תהייה שלם עם עצמך שעשיתה אתה הבחירה הנכונה לפחות לזמן העכשוי, אם אתה רוצה להשלים איתו תשלים איתו, הרי יש דברים שהם בידים שלנו , ואנחנו יכולים להחליט , לפי דבריך אני מרגישה שאתה כל הזמן מתלבט, אין אין בעולם מישהו יותר טוב ממך שיודע מה טיב היחסים שנכונים לו יותר עם אבא שלו. אנחנו בין החברים לא מספרים כל מפגש כל מערכות היחסים עם ההורים, כי זה לא מעניין את כולם. ואגב האם חשבתה פעם ללכת לשיחות בעניין, זה יכול בהחלט לשחרר אותך, תחשוב על זה. אני הייתי פעם בסדנא של דור הסנדויץ בין הורינו לילדינו, די נתן לי רוגע ופרופורציות ולגטימציה להתנהג כפי שאני מרגישה. שבת שלום , סליחה שיצא ארוך.
לא בגלל זילזול, אלא בגלל שאין לי כל כך סבלנות כרגע (כאבי שיניים וכאלה), אבל אני חייבת להגיב לך , אתה מוציא יותר מדי אנרגיות בהתחשבנות עם אבא שלך, אני לא מכירה את הבעיה לאשורה , אבל מה שאני יודעת ולמדתי מהחיים זה שלתוך משפחה נולדים, אנחנו לא יכולים לבחור את ההורים שלנו, ואת האחים שלנו, אני מתיחסת למשפחה הגרעינית, ואז צריכים לעשות את הטוב ביותר עם מה שיש, לא צריך כל כך הרבה ללוש ולדוש בזה. אם אתה מרגיש שאתה רוצה להיות ברוגז עם אבא שלך אז תהייה ברוגז איתו, אבל לפחות תהייה שלם עם עצמך שעשיתה אתה הבחירה הנכונה לפחות לזמן העכשוי, אם אתה רוצה להשלים איתו תשלים איתו, הרי יש דברים שהם בידים שלנו , ואנחנו יכולים להחליט , לפי דבריך אני מרגישה שאתה כל הזמן מתלבט, אין אין בעולם מישהו יותר טוב ממך שיודע מה טיב היחסים שנכונים לו יותר עם אבא שלו. אנחנו בין החברים לא מספרים כל מפגש כל מערכות היחסים עם ההורים, כי זה לא מעניין את כולם. ואגב האם חשבתה פעם ללכת לשיחות בעניין, זה יכול בהחלט לשחרר אותך, תחשוב על זה. אני הייתי פעם בסדנא של דור הסנדויץ בין הורינו לילדינו, די נתן לי רוגע ופרופורציות ולגטימציה להתנהג כפי שאני מרגישה. שבת שלום , סליחה שיצא ארוך.
היי אנפה
תודה על התגובה שלך, אבל אינני מוציא הרבה אנרגיות. כן אני מוטרד מאוד מיחסי עם אבי, וכן אנחנו קבוצה של חברים שנפגשים אחת לחצי שנה שנה ומתעסקים בכל הצדדים של החיים שלנו, בין היתר גם ההורים שלנו. אין לי שום ענין ללכת לשיחות, זלו שאני עסוק 24 שעות ביום עם אבי, אבל אל תשכחי שזה פורום הורים והוריהם
תודה על התגובה שלך, אבל אינני מוציא הרבה אנרגיות. כן אני מוטרד מאוד מיחסי עם אבי, וכן אנחנו קבוצה של חברים שנפגשים אחת לחצי שנה שנה ומתעסקים בכל הצדדים של החיים שלנו, בין היתר גם ההורים שלנו. אין לי שום ענין ללכת לשיחות, זלו שאני עסוק 24 שעות ביום עם אבי, אבל אל תשכחי שזה פורום הורים והוריהם
הרגעתה אותי גלבועא.../images/Emo140.gif
פשוט מדברך היה נשמע כאילו כל כולך וכל עולמך, בסיכסוך וביחסים עם אביך. אני כך התרשמתי, ושמחה מאוד לדעת שטעיתי. לי יש חיי חברה מאוד ערים ומגוונים, אני מתנדבת בויצ"ו, בבית חולים תל השומר, מארגנת הרצאות, עוסקת ברייקי ורפלקסולוגיה ועוד ועוד, נוסעת עכשיו עם בעלי וחברים לקטוף נוריות בתשלום, כשאחזור אספר לכם איך היה. שבת נפלאה לכולם.
פשוט מדברך היה נשמע כאילו כל כולך וכל עולמך, בסיכסוך וביחסים עם אביך. אני כך התרשמתי, ושמחה מאוד לדעת שטעיתי. לי יש חיי חברה מאוד ערים ומגוונים, אני מתנדבת בויצ"ו, בבית חולים תל השומר, מארגנת הרצאות, עוסקת ברייקי ורפלקסולוגיה ועוד ועוד, נוסעת עכשיו עם בעלי וחברים לקטוף נוריות בתשלום, כשאחזור אספר לכם איך היה. שבת נפלאה לכולם.
דביר58
New member
איך אפשר להתפיס עם אדם...
אבא שאומר לך בפנים שהוא שונא אותך. או שחבל שנולדת. או שמשעמם לו בידיים אז הוא מרביץ. או שקנה חגורה מעור חזיר עבה במיוחד אבל מאחר וזה לא הספיק אז קנה גם מקל במבוק ותלה אותו מעל המיטה שחס וחלילה לא אשכך שהוא קיים. או ששפך קקאו חם על הפנים שלי כי לא רציתי לשתות אותו ללא סוכר. הסוכר היה יקר בתקופת הצנע והוא החליט להרגיל אותי לשתות קקאו בלי סוכר. או שכאשר ניפצעתי בתאונת דרכים זרק אותי מהבית לרחוב כי לא הלכתי לעבוד, קרא לי טפיל מתבכיין. (אולי עלי לציין שבתאונה הזאת ניקבע מותי, תאונה קשה ופציעת ראש של מספר חודשים לפני שבכלל הבנתי מי אני.) איך להשלים עם אדם שלמרות שבגיל 13 הותקפתי כול כך פחדתי ממנו שהעדפתי לשתוק ולא לספר כי במקום עזרה ידעתי שאקבל מכות רצח, והשפלות. אם תסבירי לי אני אשלים איתו למרות שכבר מת. דביר
אבא שאומר לך בפנים שהוא שונא אותך. או שחבל שנולדת. או שמשעמם לו בידיים אז הוא מרביץ. או שקנה חגורה מעור חזיר עבה במיוחד אבל מאחר וזה לא הספיק אז קנה גם מקל במבוק ותלה אותו מעל המיטה שחס וחלילה לא אשכך שהוא קיים. או ששפך קקאו חם על הפנים שלי כי לא רציתי לשתות אותו ללא סוכר. הסוכר היה יקר בתקופת הצנע והוא החליט להרגיל אותי לשתות קקאו בלי סוכר. או שכאשר ניפצעתי בתאונת דרכים זרק אותי מהבית לרחוב כי לא הלכתי לעבוד, קרא לי טפיל מתבכיין. (אולי עלי לציין שבתאונה הזאת ניקבע מותי, תאונה קשה ופציעת ראש של מספר חודשים לפני שבכלל הבנתי מי אני.) איך להשלים עם אדם שלמרות שבגיל 13 הותקפתי כול כך פחדתי ממנו שהעדפתי לשתוק ולא לספר כי במקום עזרה ידעתי שאקבל מכות רצח, והשפלות. אם תסבירי לי אני אשלים איתו למרות שכבר מת. דביר
היי דביר, ובכן לחלק מיוצאי אירופה
זה היה סיגנון הדיבור וההתנהגות שלהם, גם אמי אמרה לי חבל שנולדת, חבל שלא חנקתי אותך בילדותך, במסיבת הבת מצווה שלי הכניסה לי מכות לעיני כל הכיתה שהוזמנה אלי לחגוג איתי, היתה חובטת בי בחובט שטיחים ושולחת אותי לבית ספר כולי סימנים ברגליים, כבר כתבתי על זה ועוד ועוד, לא רצתה שאתחתן עם בעלי, היא אמרה שהוא יברח ממני, כי אנחנו באותו גיל, כאשר הייתי בהריוני השני , היא שאלה אותי אם אני פרה ולדנית, לאחותי היא אומרת עד היום חבל שילדתי אותך, מתי שבאים לבקר אותה בדיור המוגן, יש לה משהו ארסי להגיד. אני סלחתי לה פשוט סלחתי לה אם לא בשבילה לפחות בשבילי, כפי שכתבתי ההתעסקויות ולהתמסכן, לנטור ולקטר, גוזלות ממני המון אנרגיות, מה שהיא אומרת לי כיום כאילו עובר לי, מנסה להבין מאין זה בא, וכשלא מצליח לי אני אומרת בליבי נו עוד משפט אומלל מאשה מסכנה. יש לי הצעה בשבילך דביר , שב וכתוב את הדברים הטובים, ובטח יש אפילו אם הם בודדים, העלה אותם על נייר, ותיזכר בהם מדי פעם. הרי אומרים "האדם הוא האוייב הגדול של עצמו", אז קדימה תחליט שאתה לא רוצה להיות יותר האוייב של עצמך, תחמול על אביך, ותשתדל לא להיות כמוה. לך הרביץ עם חגורה של חזיר, לבעלי הרביצו עם חגורה והצד של האבזם. פעם התרבות בחינוך ילדים הייתה אחרת. אני בתור ילדה קטנה הייתי יושבת או שוכבת במיטה ומתפללת ומקללת, הלוואי שתמות, הלוואי שתמות, לא הצליח לי אז הנה היא בת 85, ואני מטפלת בה כמו במלכה, אחותי באה אליה פעם בשבוע וחצי או בחודש, ילדי אחותי לא באים אליה בכלל, ילדי באים פעמיים בשבוע, והנה מי שמפחד מקללות שיראה אין בהם כלום , אמי האריכה ימים והכנסנו אותה לפי בקשתה לדיור מוגן מהטובים ביותר. דביר אני לא אומרת לך לסלוח לכל העולם, אלא מנסה להגיד לך ולגלבועא שלאסוף אנרגיות של כעס, דורש השקעה מרובה והתעסקות, אז למה לכם, מחר יום ראשון, תזרקו הכל לפח ותתחילו מחדש. תראו זה יצליח. בהצלחה.
זה היה סיגנון הדיבור וההתנהגות שלהם, גם אמי אמרה לי חבל שנולדת, חבל שלא חנקתי אותך בילדותך, במסיבת הבת מצווה שלי הכניסה לי מכות לעיני כל הכיתה שהוזמנה אלי לחגוג איתי, היתה חובטת בי בחובט שטיחים ושולחת אותי לבית ספר כולי סימנים ברגליים, כבר כתבתי על זה ועוד ועוד, לא רצתה שאתחתן עם בעלי, היא אמרה שהוא יברח ממני, כי אנחנו באותו גיל, כאשר הייתי בהריוני השני , היא שאלה אותי אם אני פרה ולדנית, לאחותי היא אומרת עד היום חבל שילדתי אותך, מתי שבאים לבקר אותה בדיור המוגן, יש לה משהו ארסי להגיד. אני סלחתי לה פשוט סלחתי לה אם לא בשבילה לפחות בשבילי, כפי שכתבתי ההתעסקויות ולהתמסכן, לנטור ולקטר, גוזלות ממני המון אנרגיות, מה שהיא אומרת לי כיום כאילו עובר לי, מנסה להבין מאין זה בא, וכשלא מצליח לי אני אומרת בליבי נו עוד משפט אומלל מאשה מסכנה. יש לי הצעה בשבילך דביר , שב וכתוב את הדברים הטובים, ובטח יש אפילו אם הם בודדים, העלה אותם על נייר, ותיזכר בהם מדי פעם. הרי אומרים "האדם הוא האוייב הגדול של עצמו", אז קדימה תחליט שאתה לא רוצה להיות יותר האוייב של עצמך, תחמול על אביך, ותשתדל לא להיות כמוה. לך הרביץ עם חגורה של חזיר, לבעלי הרביצו עם חגורה והצד של האבזם. פעם התרבות בחינוך ילדים הייתה אחרת. אני בתור ילדה קטנה הייתי יושבת או שוכבת במיטה ומתפללת ומקללת, הלוואי שתמות, הלוואי שתמות, לא הצליח לי אז הנה היא בת 85, ואני מטפלת בה כמו במלכה, אחותי באה אליה פעם בשבוע וחצי או בחודש, ילדי אחותי לא באים אליה בכלל, ילדי באים פעמיים בשבוע, והנה מי שמפחד מקללות שיראה אין בהם כלום , אמי האריכה ימים והכנסנו אותה לפי בקשתה לדיור מוגן מהטובים ביותר. דביר אני לא אומרת לך לסלוח לכל העולם, אלא מנסה להגיד לך ולגלבועא שלאסוף אנרגיות של כעס, דורש השקעה מרובה והתעסקות, אז למה לכם, מחר יום ראשון, תזרקו הכל לפח ותתחילו מחדש. תראו זה יצליח. בהצלחה.
אנפה
את צודקת בכך שהכעס דורש מאיתנו להשקיע הרבה אנרגיות, מצד שני - הסיפורים שלך ושל דביר מותירים אותי חסרת מילים ועם קוצר נשימה. הם החזירו לי את הזכרון שניסיתי לשכוח על המכות שחטפתי, על כך שכל פעם שאמא שלי התקרבה אלי נסוגתי אחורה מפחד המכות. כנראה שלך יותר מתאימה הדרך שבחרת. להבליג ואפילו להשתדל כדי שלאימך יהיה טוב. אבל זה לא אומר שזו הדרך המתאימה לכל אחד. אני לא חושבת שהייתי מסוגלת לחייך ולחבק מי שמקלל אותי ומייחל למותי. לכל הילדים המוכים, שהפכו למבוגרים מוכים בנפשם אני שולחת חיבוק מכל הלב
את צודקת בכך שהכעס דורש מאיתנו להשקיע הרבה אנרגיות, מצד שני - הסיפורים שלך ושל דביר מותירים אותי חסרת מילים ועם קוצר נשימה. הם החזירו לי את הזכרון שניסיתי לשכוח על המכות שחטפתי, על כך שכל פעם שאמא שלי התקרבה אלי נסוגתי אחורה מפחד המכות. כנראה שלך יותר מתאימה הדרך שבחרת. להבליג ואפילו להשתדל כדי שלאימך יהיה טוב. אבל זה לא אומר שזו הדרך המתאימה לכל אחד. אני לא חושבת שהייתי מסוגלת לחייך ולחבק מי שמקלל אותי ומייחל למותי. לכל הילדים המוכים, שהפכו למבוגרים מוכים בנפשם אני שולחת חיבוק מכל הלב
ה ר מ י נ ה
New member
אנפה יקרה ../images/Emo201.gif
כבר קראתי את הסיפור שלך מספר פעמים, ובכל פעם מחדש הלב נקרע. אני מסכימה איתך שחלק מדור ההורים שלנו היה חסר כל ידע בהורות. בנוסף, הם הביאו איתם מאירופה חינוך קפדני עד ספרטני ודרישה מהילדים לציות עיוור. שיטת המכות היתה מאוד מקובלת, ולמען האמת, איש גם לא חשב שילדים הם גורם שיש להתחשב בו בניהול החיים בבית, בודאי לא ברגשותיהם. נדמה לי שאחת הסיבות למתירנות היתר הקיימת היום בחינוך הילדים היא פשוט ראקציה של הדור שלנו למה ש"ספגו" בבית, עד כדי הליכה לקיצוניות השניה. נכון שהכעס הנמשך מוציא ממך הרבה מאוד אנרגיות. למרבה הצער יש מקרים שבהם אחד או שני הצדדים פשוט אינם מסוגלים וגם לא רוצים להכנס חזרה למעגל שהוביל אותם לניתוק , והם מעדיפים את הכעס והתיסכול על פני פגיעה נוספת .
כבר קראתי את הסיפור שלך מספר פעמים, ובכל פעם מחדש הלב נקרע. אני מסכימה איתך שחלק מדור ההורים שלנו היה חסר כל ידע בהורות. בנוסף, הם הביאו איתם מאירופה חינוך קפדני עד ספרטני ודרישה מהילדים לציות עיוור. שיטת המכות היתה מאוד מקובלת, ולמען האמת, איש גם לא חשב שילדים הם גורם שיש להתחשב בו בניהול החיים בבית, בודאי לא ברגשותיהם. נדמה לי שאחת הסיבות למתירנות היתר הקיימת היום בחינוך הילדים היא פשוט ראקציה של הדור שלנו למה ש"ספגו" בבית, עד כדי הליכה לקיצוניות השניה. נכון שהכעס הנמשך מוציא ממך הרבה מאוד אנרגיות. למרבה הצער יש מקרים שבהם אחד או שני הצדדים פשוט אינם מסוגלים וגם לא רוצים להכנס חזרה למעגל שהוביל אותם לניתוק , והם מעדיפים את הכעס והתיסכול על פני פגיעה נוספת .
דביר58
New member
גם אני מיוצאי אירופה...
הונגריה לשם הדיוק. אני יודע שהיתה לו פגיעה נפשית ממחנה העבודה והוא גם חלה בטיפוס. אני יודע היום כמבוגר. לסלוח. על מה שעשה לי אני לא נוטר. על מה שעשה ממני זה דבר אחר. אני לא מבזבז עליו אנרגיות, אני לא חושב עליו בעיקרון בכלל. ואני שמח שישנם מהדור השני כאלה, שרואים את הדור הראשון בעיניי ההבנה. זה לא משנה אם אני יבין, וזה לא משנה אם אסלח, כי את המקל והחגורה לעולם לא אשכח. ועד שהם צרובים בי, הנשמה שלי תהייה מצולקת לעד. אני מקווה שאני אבא טוב, אני לא מכה את ילדיי, אבל איך אסלח כאשר מעולם לא שמעתי... אני אוהב אותך. איך אסלח למי שלא חיבק אותי מעולם, איך אסלח שאני לא יודע לחבק את ילדיי גם. את יודעת איזה כוח נפשי זה עבורי לומר להם אהבה, אני לא מחובר למילים כי אני לא מבין את משמעותם. את יודעת שעד שלא נישאתי לראשונה בכלל לא שמעתי את המילים, שמעולם לא חיבקו אותי חוץ מאישתי. שאני לא יודע מה זה ליטוף של חיבה, שגם אם תינחת עלי אהבה, לא אבין שאלי היא באה. סליחה זאת השלמה עם העבר, אבל העבר שלי... לעתיד בפראות חדר. שושן דביר.
הונגריה לשם הדיוק. אני יודע שהיתה לו פגיעה נפשית ממחנה העבודה והוא גם חלה בטיפוס. אני יודע היום כמבוגר. לסלוח. על מה שעשה לי אני לא נוטר. על מה שעשה ממני זה דבר אחר. אני לא מבזבז עליו אנרגיות, אני לא חושב עליו בעיקרון בכלל. ואני שמח שישנם מהדור השני כאלה, שרואים את הדור הראשון בעיניי ההבנה. זה לא משנה אם אני יבין, וזה לא משנה אם אסלח, כי את המקל והחגורה לעולם לא אשכח. ועד שהם צרובים בי, הנשמה שלי תהייה מצולקת לעד. אני מקווה שאני אבא טוב, אני לא מכה את ילדיי, אבל איך אסלח כאשר מעולם לא שמעתי... אני אוהב אותך. איך אסלח למי שלא חיבק אותי מעולם, איך אסלח שאני לא יודע לחבק את ילדיי גם. את יודעת איזה כוח נפשי זה עבורי לומר להם אהבה, אני לא מחובר למילים כי אני לא מבין את משמעותם. את יודעת שעד שלא נישאתי לראשונה בכלל לא שמעתי את המילים, שמעולם לא חיבקו אותי חוץ מאישתי. שאני לא יודע מה זה ליטוף של חיבה, שגם אם תינחת עלי אהבה, לא אבין שאלי היא באה. סליחה זאת השלמה עם העבר, אבל העבר שלי... לעתיד בפראות חדר. שושן דביר.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.