נושא לדיון

[מ ת ל ב ט ת]

נושא לדיון

מצרפת לינק למאמר הנושא את השם "כל הגרושות האלה" מה דעתכם ?

 

[ניצת שושן]

משום מה

אני אישית איני מכירה מי שחושב כך, הרי חיינו נראים בדיוק איך שאנו בוחרים שיראו, מי שבוחר להיות אומלל ,יהיה אומלל בכל מצב,גם בנשואים וגם בגרושים, אך אפשר גם אחרת. היום ממרומי 7 שנות גרושי ,כשאני מסתכלת לאחור ברור לי כי הגרושים היו המתנה הגדולה ביותר שנתתי לעצמי כל חיי וחבל שלא עשיתי זאת קודם. אם ניתן לדבר על אומללות ובדידות,הם היו שם בשנות הנשואים. אז נכון אין לי בן זוג,אבל הוא אינו כיוון שבחרתי כך,כיוון שעדיין לא מצאתי את מי שארצה לחלוק איתו את חיי. אני אוהבת את חיי,אני אוהבת את החופש שלי ומי שיכנס אל חיי צריך להתאים לי כמו כפפה ליד ,כדי שארצה לוותר על החופש הזה. כן,יש גרושים מאושרים.

 

[גרניום לימוני]

אני...

קצת קשה לי לפתח מהכתבה הזאת נושא לדיון כי בעיקר מה שיש לי להגיד זה נכון נכון נכון. מוצאת את עצמי בדיוק שם בונה את החיים החדשים שלי המאושרים יחסית. כשהתגרשתי שמעתי על "שוק הגרושים/גרושות" חשבתי שזה עיניין של בחירה להיות או לא להיות שם. חשבתי שתוך זמן קצר אפשר להכיר בן זוג ולהיות בצד של הביחד ולא בצד של הלבד. היום אחרי שלוש שנים לבד בלי קשר משמעותי אני מרגישה שלא הייתי מותרת על יום אחד מהלבד שלי. ימים בהם הכרתי הרבה חברים חדשים בילית וטיילתי יזמתי וניסיתי דברים שלא דומים למה שהיה קודם ולמדתי לקבל את עצמי באהבה. לא מרגישה שעיניין מציאת בן זוג הוא דחוף או מציק יודעת שזה יקרה בזמן ובמועד הנכון. ועכשיו שקראתי אני רואה שזה התהליך הנכון שצריך לעבור. ידעתי זאת גם בלי ורדה רזיאל. רק סייג אחד למאמר : "לפעמים נשים נשואות אך אומללות, נרתעות מגירושין בגלל תפישתן המעוותת את חייהן של "כל הגרושות האלה". הן תופשות אותן כמי שנשחקות בשוק בשר אכזרי מבלי למצוא בני זוג, מתרוצצות בין מסיבות פנויים מגעילות לפגישות עיוורות מתסכלות, רוב זמנן עובר עליהן בבדידות מעליבה, ורק לפעמים, מתוך חוסר ברירה, הן מתגודדות כדי לקטר על המחסור בגברים מוצלחים." זה לא שרק הנשואות תופסות כך את הגרושות, יש קבוצה גדולה של גרושות שכך תופסות את עצמן ואת חברותיהן. יש לי חברות שלא מבינות למה אני לא יוצאת כל יומיים לבליינדייט ולא כל שלושה ימים למסיבת פו"פ. הן חושבות שאני מסכנה שאני לא "מחפשת" כל הזמן. סוף שבוע נפלא לכולכם.

 

[מזל היחידה]

כל הגרושות האלה מדהימות

יש להן אומץ וביצים יודעות מה הן רוצות עבורן ומה לא לא מזכירות את הנשים של פעם שהיו סופגות אלימות מילולית פיזית ונפשית לא יושבות בבית כשהן תלותיות בגבר שלהן הן לוקחות את חייהן בידן ויוצאות אל החופש אל האור. ואני לצערי היום מרגישה כאילו התגרשתי פעמיים כי חלק ב´ היה טיפוס לא רחוק מחלק א´ כמו שאומרים אנו מחפשים את אותו האדם באדם אחר מבלי לשים לב לכך.

 

[מ ת ל ב ט ת]

ענין של תפיסה

בהחלט מסכימה שהכל ענין של תפישה אישית וכפי שנכתב בכתבה : "כל זה נכון לגבי גרושות שאינן יודעות כיצד לשקם את חייהן. יש חיי גירושין אחרים, נכונים..." משום מה, החברה בכלל והגרושה בפרט, מעמידים כמטרה מציאת בן זוג חדש ובניית זוגיות. וזאת בטרם שוקמו חייהן לאחר נישואין לא מוצלחים מהן יצאו לא מזמן. וזו הטעות וטעות זו מובילה בד"כ לכניסה לחיים זוגיים שהם מעין "העתק" של אלו מהם "ברחנו" זמן לא רב לפני כן "ברגע שמציאת בן זוג עתידי הופכת לענין לא דחוף ולא מציק, נפתחות אפשרויות חדשות וניתן לעלות על מסלול התפתחות פורה ומהנה." לדעתי, לפני כל דבר עלינו, בני האדם, ללמוד לאהוב ולקבל את עצמנו להיות שלמים עם מי שאנחנו, על כל מעלותנו וחסרונותנו, להיות שלמים עם ההחלטות והבחירות שעשינו בחיינו ומרגע שלמדנו לקבל אותנו, הרי שנוכל לקבל אחרים אל תוך חיינו, לא מתוך פשרות ולא מתוך "מצוקה" אלא מתוך הבנה ורצון ליחד שיהיה שונה מזה שהיה בעבר. ומכאן, גם האחרים יוכלו לקבל אותנו באותו אופן.

 

[העקשנית]

מתלבטת../images/Emo45.gif

לא קראתי עדיין את הכתבה בשנית.... רק ריפרפתי.... כרגע קוראת אתכם, ואם יהיה לי מה להוסיף......

 

[ophra]

קריאת הכתבה

האירה לי נקודה אחת (בנוסף לכל מה שנאמר כאן...) חזרתי עכשיו מחופשה בתורכיה עם הילדים היינו שתי אמהות חדוריות עם שלושה ילדים כשסביבנו קבוצה הומוגנית לחלוטין של משפחות "קלאסיות" - אבא אמא וילדים... לא יכולתי שלא לשים לב למבטים שהוגנבו מדי פעם על ידי חלק מה"נשמות הטובות".... מיותר לציין שאף אחד בטח לא מהישראלים שהיו שם בשפע לא פנה אלינו בדברים וזה כידוע לא מאפיין מוכר של ישראלים (שלא להתחיל לדבר עם שכניהם לחדר האוכל או לבריכה....) אבל אתם יודעים מה....??? על הז..... שלי!!!

כל אלה שלא יודעים איך לאכול את "כל הגרושות האלה".... שיחנקו איתנו בגרון! ההנאה שלי מהמבטים העקומים האלה היא הידיעה שלפחות 50% מהמתבוננים חיים בתוך נישואים לא מוצלחים שאם רק היה להם אומץ - היו לוקחים את הרגליים ועוזבים ובעצם המבט העקום מהול בטיפה קנאה על כך שאני כן העזתי!!....

 

[ניצת שושן]

הזכרת לי

לפני כמה שנים באחד ממקומות העבודה שלי, אישתו של אחד העובדים התידדה איתי ,אחת הבנות בעבודה צחקה ואמרה - זה בטח בגלל שהיא לא יודעת שאת גרושה... יום אחד היא ישבה אצלי במשרד ותוך כדי שיחה יצא לי לומר,או לה להבין שאני גרושה. הייתם צרכים לראות את פניה כשאמרה " מה?

את גרושה?

לא רואים עלייך" צחקתי לי ושאלתי אם צריך להיות לי סימן זיהוי מסויים שיעיד על כך. נו עיזבו , אני חושבת שמי שרוצה אבל לא מעיז בגלל הסביבה - מגיע לו שיסבול.

 

[ophra]

לעבודה הנוכחית שלי

הגעתי בעיצומו של הליך הפרידה איפה שהיה נחוץ ואיפה שלא הבהרתי את הסטטוס שלי גם כי קצת נהנית לראות את המבט המופתע והטיפה-מובך על פרצופים של אנשים... (

הנאה טיפה "רעה"... אבל מה לעשות...) וגם כדי להיות ברורה. שידעו מההתחלה עם מי יש להם עסק. לקח לכל ה"ממוסדים" שסביבי טיפה זמן "לעכל" אותי (גם בגלל זה וגם בכלל) והיום זה לגמרי לא אישיו... ומי שנחנק מדי פעם - רק גורם לי עוד הנאה של כמה שניות...

 

[העקשנית]

תגידי עפרה-אולי הן חשבו שאתן../images/Emo6.gif

זוג לסביות? או אולי פחדו שמא תגנבו להן את הבעלים? לא הבנתי למה היו מבטים עקומים כלפיכן? אולי אתן יפות וחתיכות יותר מהן? לי זה נשמע מוזר.... איך הן יכלו לדעת שאתן גרושות? זה כתוב לכן על המצח? אולי הבעלים שלכן ישנו בחדר? אולי נסעתן בלעדיהם? משהו לא מסתדר לי.....

 

[ophra]

לסביות.....? ../images/Emo6.gif

לא נראה לי.... אם חששו שנגנוב להן את הבעלים....? אולי....

ת´אמת..? אף אחד לא היה "שווה גניבה"... חוץ אולי מאחד, אבל זה רק במראה, לא יותר... יותר יפות וחתיכות היינו מרוב הנשים (חוץ אולי מאשתו של הבעל החתיך...

) אבל לא על זה היו המבטים המבטים היו (ככל הנראה ועד כמה שאני יכולה לפרש....) מהשונה אם יש לנו בעלים - למה הם לא איתנו....? אם אין - למה....? (ראי תשובתי בעניין היפות והחתיכות...

) ובכלל - הנוכחות שלנו במקום כזה שהוא כל כך "משפחתי"... הציקה להם (ולהן) כנראה בעיניים... אבל כמו שכבר אמרתי - שיתפוצצו!!! אני דווקא נהנית מזה... (כן, גם מהמבטים העקומים...)

 

[מ ת ל ב ט ת]

סטיגמות

מניסיוני האישי, לא נתקלתי ב"מבטים גנובים" ולא בהערות כאלו או אחרות כאשר "נודע" שאני גרושה. לדעתי, תופעות מסוג זה שייכות לזמנים אחרים בהן היה מקובל שנישואין הם "עד שהמוות יפריד בינינו" כיום, עושה רושם, שגבות מורמות כאשר שאלה לגבי מצב משפחתי נענית בתשובה נשוי/אה

המודעות גבוהה היום לעצמאות ולחוסר רצון לרָצות ואין כל תמיהה כש"נתקלים" באישה גרושה, לא כל שכן, גבר פנוי לא שכיח היום לראות בפאבים קבוצות נשים שותות בירה (ולא למטרת "צייד") לא שכיח למצוא במדבר יהודה, זה לצד זה, קבוצות גברים ונשים בטיולי ג´יפים ולא שכיח לראות משפחות חד הוריות יוצאות לסופי שבוע בבית מלון באשר ל"קינאתן" של אלו שלא מעיזות ... צר לי עליהן מחד ומאידך מאד מבינה. זהו בהחלט צעד שדורש המון המון אומץ והשיקולים כן או לא הם רבים ואינני "שופטת" כי כל אחד/אחת בוחר את הטוב ביותר עבורו.