משום מה
אני אישית איני מכירה מי שחושב כך, הרי חיינו נראים בדיוק איך שאנו בוחרים שיראו, מי שבוחר להיות אומלל ,יהיה אומלל בכל מצב,גם בנשואים וגם בגרושים, אך אפשר גם אחרת. היום ממרומי 7 שנות גרושי ,כשאני מסתכלת לאחור ברור לי כי הגרושים היו המתנה הגדולה ביותר שנתתי לעצמי כל חיי וחבל שלא עשיתי זאת קודם. אם ניתן לדבר על אומללות ובדידות,הם היו שם בשנות הנשואים. אז נכון אין לי בן זוג,אבל הוא אינו כיוון שבחרתי כך,כיוון שעדיין לא מצאתי את מי שארצה לחלוק איתו את חיי. אני אוהבת את חיי,אני אוהבת את החופש שלי ומי שיכנס אל חיי צריך להתאים לי כמו כפפה ליד ,כדי שארצה לוותר על החופש הזה. כן,יש גרושים מאושרים.