היכולת לתפישה בו זמנית של פרטים שונים
לדעתי הרבה מההתנגשויות של האוטיסטים עם הסביבה וגם מה שמתבטא כהצפה ורגישות חושית ורגשית שנתפשת מוגזמת ולא ראוייה נובעות בסך הכל מהעובדה שאוטיסטים רבים תופשים בו זמנית המון פרטים ומקורות מידע שהאדם הנורמטיבי תופש בנפרד ואחר אחרי השני, וזה גם המקור לתפישת ההדדיות השונה ולבלבול המוכר בין סיבה ותוצאה ואני ואתה ולנטייה לתפישת מציאות,גם חברתית,שמחפשת וצריכה לשיוויון מהותי ואינטגרציה שלא תבטא סתירות שמתאימות ונוחות לאנשים בעלי תפישה ליניאריות יותר האוטיסט יכול לראות סיפור בבת אחת,כחוויה חושית מיידית ולא כפרישה איטית של התרחשויות,לכן הוא גם מתוייג כחסר יכולת שליטה עצמית או כחסר יכולת לדחות סיפוקים,המיידי של אדם שרואה סיפורים שונים כמשתלבים לתמונה אחת הוא מאוד שונה מהמיידי של אדם הרואה כל סיפור כקוו נפרד,ליכולת האוטיסטית להצליב הרבה קווים לתחושה אחת יש גם לא מעט הדים בתפישות מדעיות(דווקא מתחום מדעי החיים והטבע ולא מתחום הפסיכולוגיה שכרגיל מפגרת בטירוף אחרי כל ההתפתחויות הכי מעניינות ומרגשות בחיים) והיא גם משתקפת בהתפתחויות חברתיות וטכנולוגיות ולכן ליתרון היחסי האוטיסטי יש משמעות ומשקל שילך ויגדל במהלך הזמן וההתפתחות האנושית,זו גם הסיבה שעם הזמן לקול האוטיסטי מוקדש יותר ויותר מקום ומרחב וזמן. יש יתרונות וערך לא מבוטל ליכולת לתפוש הרבה פרטים שונים כמכלול והסביבה מתעלמת ומכחישה ואפילו מדכאה את היכולת הזאת כי תפישה בו זמנית של פרטים שונים גוררת איתה גם צורות הכללה והפרטה שונות לחלוטין או לפחות מאוד מאלה ההולמות לזהויות יותר ליניאריות הבעייה שגם כאן,כרגיל וכצפוי,בגלל שאוטיסטים יודעים וצריכים להכליל בצורה שונה מהממוצע אז הסביבה,גם ובעיקר זו שמחשיבה את עצמה משום מה למקצועית,נוטה לשפוט אותם כחסרי יכולת הכללה בכלל,וזו רק דוגמה קטנה ומזוויעה אחת לדרך שבה מה שנחשב למוסכמה מדעית או לא יותר מביטוי קטנוני וטיפשי להפליא של דעה צרה וקדומה.
