כבר מישון טען בספר שהוציא ב-1880
על הנושא (שנה לפני מותו) שהגרפולוגיה יכולה לשכלל את השיטה המקובלת של השוואת כתבים. זו גם טענתה של רנה נזוס בכרך השלישי של ספרה, המוקדש למומחיות כתב יד. זה נכון, בתנאי שלגרפולוג יש את כל ההכשרה הנדרשת כמומחה לכתב יד. מה מידת הדיוק המדעי של הקביעות הנעשות בתחום, והאם באמת ניתן במקרים מסופקים להבדיל בין השונות הטבעית הקיימת בין הכתב והחתימה של אותו אדם בפרקי זמן ובמצבים שונים (מחלה סופנית, כתיבה בנסיעה וכדו') לבין השונות בין המקור והזיוף - זו כבר שאלה אחרת, והסיפור של שמעון אינו מפתיע.
