נושאים לדיון?

[רוח ים והוד גלים]

נושאים לדיון?

יש לי כמה שאלות לפורום המכובד, שנדמה לי לא התעסקו בהם מספיק. בן זוג קבוע? באמריקה מחליפים בני זוג במשך הערב. אצלנו לא רק שהנישואים כמעט קתולים גם אין שום חוג "פנויים פנויות" (לעניני ריקודים רבותי, לריקודים בלבד) שיכול לעזור קצת בהחלצות מקושי כאשר יש איזה "משבר זוגיות" (ריקודים חברים, ריקודים). רמת ריקודים? פעם היו חוגים ל"מתחילים", "בינוניים" ו"מתקדמים" כשההבדל בהגדרה נקבע לפי קושי הריקוד. היה מקובל לחשוב שרקדן חדש מתקשה בצעדים מסובכים וכדאי להדריך אותו מה"קל אל הכבד". היום, מה שמבדיל בהגדרה זה הרפרטואר. בחוגי מתחילים לומדים את הריקודים החדשים ביותר, ואז רקדן שרוקד שלושים שנה והוא אלוף בסיבובי לחץ , אבל קצת "החסיר נוכחות" מוצא עצמו בעמדת נחיתות מול רקדן שרוקד שנה, בקושי זז, ממש לא יודע להוביל, אבל אלוף ברפרטואר. אז מה קובע? הנסיון? היכולת? הרפרטואר?

 

[בת הכרמל]

נושאים לדיון...

חוג "פנויים פנויות"??? ריקודי העם הם לא מועדון הכרויות! הם כדי לרקוד ולהנות בשביל מה צריך חוג הכרויות? הרבה מאד מחברי הקרובים הכירו בריקודי עם ובטח לא בחוג פנויים פנויות. לא הבנתי מה רע בחוגים הרגילים?הרבה מכירים ככה. אני מקווה שהבנתי נכון את שאלתך...לדעתי היכולת היא הקובעת. למי שיש יכולת טובה בקליטת ריקודים וקורדינציה הוא כמובן מצליח יותר מכאלה שקשה להם. אבל גם כמובן הניסיון חשוב ואדם שרוקד 30 שנה כמובן יודע יותר ריקודים מאדם שירקוד שנה אפילו אם יש לו קליטה טובה.

 

[KingofSnow]

"פנויים" לריקודים!!!

לא הבנת אותי בת כרמל חביבה. במיוחד הדגשתי שאני מתכוונת לריקודים וריקודים בלבד. הסגירות בנושא בני זוג בחוגים כל כך רבה, שמי שאינו "מסודר" כבר לא מגיע לבד. אני רוקדת הרבה שנים, ואני לא זוכרת מצב כמו היום שאפילו גברים לא מרגישים נוח להגיע ללא בת זוג ומעדיפים להתפשר ובלבד לא להיות "פנןיים". ודווקא מה שהראה לי חסר זו היכולת כן להגיע לבד, ולא להרגיש כמו קבצן או קבצנית. חשבתי שאם הייתה מתעוררת קצת רוח אחרת, אולי היה קם חוג של "לא מסודרים", כדי להפתח קצת לקהל. בעיקרון גם כל האוירה המחייבת הזו גם מקשה על הכרויות חדשות. ובפירוש אני מדברת בעיקר על נשואים ונשואות שמשום מה בני זוגם החוקיים אינם רוקדים, והם צריכים "להסתדר בזוג קבוע עם מישהו זר" וזה לא תמיד קל, ואולי לא תמיד מתאים לבן זוגם החוקי.

 

[מה נאוו]

צ"ל "את הגשם" ולא "את השלג"

שם השיר - "אנחנו לא צריכים" שם הריקוד (10 בסולם 10) - "את הגשם" אני זוכרת שהריקוד הופיע באחד העיתונים של ירון.

 

[רוח ים והוד גלים]

סליחה על הטעות בזיהוי

לכל הקוראים הרשו נא לי להתנצל על הטעות בזיהוי, כתוצאה משימוש במחשב רב מפעילים. זו אני שעניתי לך, בת הכרמל

 

[עזר כרמל]

לרוח ים והד גלים.שלום. לגבי ההערה

הראשונה שלך כי באמריקה לא תמיד הזוגות קבועים ואילו בארץ הזוגות קבועים,כתבתי בעבר הרבה על זה בפורום.אני אישית הייתי שמח לו היה כאן בארץ כמו בארצות הברית.כמובן שאת המציאות אף אחד לא יכול לשנות. אני חושב שהסיבה לכך היא לצערינו הישראלי המכוער.בארצות הברית האנשים חביבים יותר אחד כלפי השני ומתחשבים ביותר אחד בשני והם יותר אכפתים לזולת.אם למשל רואים מישהי או מישהו שיושב בצד נגשים אליו ומעודדים אותו לרקוד ולא נותנים לו לחזור הביתה כעוס.הם גם יותר סבלנים מהישראלים כאשר רוקדים עם בן זוג שלא ממש מיומן במספר ריקודים ,זורקים אותו תסלחי לי על הבטוי כמו כלב משום שהוא לא רקדן מעולה.הרבה פעמים שואלות אותי רוקדות שרק החודש התחילו ללמוד ריקודי עם כבר מהריקוד הראשון אם אני יודע לרקוד את כל הריקודים בצורה מושלמת ואם אני עונה ביושר שלא את כולם אני יודע אז מיד בורחות וכל הזמן מחפשות בעיניים רוקד מיומד שידריך אותן וילמד אותן מהר כי אין זמן חייבים ללמוד מהר את כל ריקודי הזוגות וכל זה בלי להתחשב בבן הזוג שבסך הכל הוא רוצה לרקוד ולחזור הביתה מרוצה.דבר זה קיים בארץ בכל ההרקדות.אם הבחור לא ממש צעיר או לא ממש יפה ומלא שמחת חיים אז אין לו מה לעשות בריקודי עם אם הוא לא רוקד עם בת זוגו לחיים.את הסיפורים על ארצות הברית סיפרה לי פעם מישהי רקדנית מעולה ישראלית שגרה בארצות הברית ולפעמים רוקדת בארץ.כרוקד ותיק שלא יודע את כל הריקודים החדשים,רקדה איתי פעמיים אותה בחורה ולא עזבה אותי כי ראתה שאני לא יודע טוב את כל הריקודים החדשים ורצת לעזור לי. הדבר היחיד שענין אותה הוא שהיא רצתה לרקוד ולחזור מרוצה הביתה. בסוף ההרקדה שאלתי אותה מדוע היא לא עזבה אותי באמצע, הרי לא ידעתי לרקוד הרבה ריקודים ורוב הזמן העתקתי והיא כיוונה אותי תוך כדי הריקוד כאשר היה קושי מסויים.התשובה שלה היתה שאצלנו בלוס אנגלס אנו עוזרים אחד לשני.אמנם יש לה בן זוג קבוע אבל במשך הערב מתחלפים וזה לא מפריע לאף אחד.כמו כן כאשר מגיע רוקד חדש כולם נרתמים ועוזרים לו להשתלב בהרקדה ולחזור הביתה מרוצה.אז בנינו איפה בארץ שלנו יכול להיות דבר כזה,זה פשוט חלום בלהות.את הדברים האלה אפשר לראות גם בכבישים כאשר בארץ לא נותנים אחד לשני להשתלב בתנועה.לצערי המדינה שלנו מגעילה, אבל זוהי ארצינו ואין לנו ארץ אחרת.

 

[רוח ים והוד גלים]

לא הייתי הולכת כל כך רחוק

אני חושבת שגם בארצנו הקטנטונת יש מפרגנים, אבל יש גם סחף וקשה להלחם בו. כשכולם מתפקדים כמו "זוגות מחוייבים" קשה להיות אחר. ומאידך נוצר פחד ליצור הרגשת מחוייבות עם מישהו לא מתאים ואנשים כל כך פוחדים מזה שהם בורחים עם הסימן הראשון והבדרך כלל שגוי של משהו שעלול לגרום להם להיות מחוייבים למישהו שאינם מעוניינים בו. האוירה היתה הרבה יותר טובה אם כולם היו מרשים לעצמם יתר קלילות בהחלפת בני זוג. בעבר הלא כל כך רחוק היתה הרבה פחות אוירה ש"כולם תפושים לנצח" מאשר היום. בקיצור, אני שוב מציעה ומקווה שיווצרו חוגים יותר פתוחים, בהם מגוון הריקודים יותר גדול ואולי אנשים ישמחו "לתת כתף אחד לשני". ותיק ילמד חדשה את הריקודים השורשיים וחדש ילמד ותיקה את החדשים, ולהיפך וכו. אבל תעזרו לי....

 

[נפש ארי]

בן זוג קבוע

יש רצוי ויש מצוי יש בישן ויש שחצן הסיפור לא קל,קשה לקבל סרוב,לפעמים זה ממש מעליב. בן זוג קבוע בעיקרון זה מאוד נוח. יש יתרונות ויש חסרונות כמו בכל דבר. השאלה מה עושים,לרוב רוקדים פעמיים בשבוע, פעם במקום קבוע עם בן זוג קבוע, פעם נודדים מחליפים מקום וגם בן זוג. לדעתי זאת דרך טובה לגיוון