נורמות וערכים
תשמע אלון, אתה ציינת מספר ערכים שאליהם אתם מחנכים את נוער מר"צ. "חינוך לחשיבה ביקורתית, בדיקת כל הצדדים והעובדות לפני שמחליטים, הטלת ספק וכו´" הדבר הזה עורר בי מחשבה כלשהי שהיא תוביל אותנו יפה להבנה מדוע כתבתי מה שכתבתי על השמאל. שים לב: כל הערכים שציינת, הם ערכים "קטנים". מה זה קטנים? אין להם השפעה מיידית מהותית על מראה פניה של חברה. אני גם לא בטוח שאלו בכלל ערכים כי אין להם היבט מוסרי, אגב, אתה יודע מה ההגדרה של ערך? אני מדבר על ערכים "גדולים". ערכים שיש להם היבט מוסרי ושיש להם השפעה על פניה ומהותה של חברה. ערכים גדולים זה כמו: צדק, שוויון, יושר, אחווה, תמיכה הדדית, איכפתיות, חמלה, אנושיות, וכו´ וכו´. אני בטוח שחלק ממטרתה של מערכת החינוך זה הנחלתם של ערכים כאלו בדור העתיד כדי לבנות חברה טובה יותר. אולי לא מנסחים אותם בדיוק כך, אולי פורטים את הערכים האלו לפרוטות, וכו´ אבל בגדול אנחנו (החברה, מערכת החינוך) רוצים לחנך את ילדינו ל"ערכים טובים". עד כאן לגבי הרצוי. מה באשר למצוי? עד כמה מערכת החינוך מצליחה? ההתרשמות שלי: נכשלת טוטאל. אלימות הנוער התגברה מאוד, ועדיין היא בסימן עליה. החברה שלנו אלימה מאוד, ותקווה גדולה איננה נשקפת גם לא מדור העתיד. גם הנוער שאתה מייצג, ואני מאמין שמדובר בחבר´ה טובים. אתה יודע מה, אפילו אתה. אפילו אני. נניח שאני מקבל עכשיו ג´וב בכיר כלשהו. נניח מנכ"ל משרד התחבורה, או יושב ראש מועצת המנהלים של משהו. איך אני אתנהג? פתגם רומני עתיק אומר: ברומא תתנהג כמו רומני. אני נכנס ל"רומא". אני נכנס לאליטות. מה זה האליטות? האליטות זו חברה בכירה מאוד, בעלת סמכויות רבות, כח רב, חברה שמקבלת משכורות עתק, ותנאים של שפע ופינוק. חברה שכל הזמן עסוקה בלהעלות לעצמה את המשכורות, לשפר לעצמה את התנאים, להרחיב לעצמה את מגוון הפינוקים, להגביר לעצמה את הסמכויות, לקצץ לעניים, לקחת מן החלשים, לחתוך מהמסכנים, ולהסביר לציבור שאין ברירה: צריך להצטמצם. האם אני לא אהפוך לאחד מהחבר´ה? אם לא, יעיפו אותי משם בטיל. ככה זה בחברה של בני נוער, וככה זה בכל חברה. מי שמסתגל - סבבה, מי שלא - נדחה. כך נוצרת לנו תרבות שלטונית מושחתת, שעם השנים ככל שלא ניתן לשים לה שום מעצור היא רק הולכת וטופחת ונהיית שמנה יותר, מושחתת יותר, אטומה יותר, יהירה יותר, שחצנית יותר, מפונקת יותר, רודפת בצע יותר, וכדומה. מה קורה לנוער החביב שלנו? הוא טרם קיבל ג´וב בכיר. האם הוא לא מרגיש באיזה חברה הוא חי? האם הנורמה איננה מוקרנת אליו מכל חור ומכל כיוון? בתוך עמי אני חי. נער יודע טוב מאוד מה הם הנורמות. הוא לא צריך ללמוד אותם בבית ספר, הוא סופג אותם באופן טבעי בדרך של שטיפת המח של המציאות. הוא נפגש עם הנורמה יום יום. הנוער שלנו יודע טוב מאוד שהוא חי בחברה רעה, חברה אטומה, חברה שבה אדם לאדם זאב, חברה שהערך היחיד האמיתי בה הוא: המצויינות. הצלחת - לא חשוב איך ולמה, סבבה. נכשלת - יקסחו אותך. הנער החביב שלנו מגיע לשיעור חברה ושם הוא לומד: ואהבת לרעך כמוך, או כל ערך אחר. הוא אומר כן, כן, אבל את התנהגותו לא קובע החינוך, את התנהגותו קובעת הנורמה. הנער יודע מהי הנורמה (הוא סופג אותה מכל הכיוונים). תנחש מי היחיד שלא יודע אותה? אנחנו, החברה. מה היא הנורמה? האם החברה שלנו היא אכן כפי שתיארתי אותה? אתה יכול להנהן ולהסכים איתי מתחת לשולחן, אבל רשמית אף אחד אינו יודע מה הן הנורמות. וכך אנחנו ממשיכים לשחק: אנשי החינוך ממשיכים להתאמץ לחנך ל"ערכים טובים", הנוער סופג את הערכים האמיתיים (הנורמות), המצב הוא מצב, יש בעיות חברתיות, מתמודדים איתן בהצלחה כזו או אחרת, בכשלון כזה או אחר, אבל הכי חשוב: עולם כמינהגו נוהג. כלומר: נורמת השחיתות והמצוינות ממשיכה לאפיין את החברה שלנו באין מפריע. את הנורמות האלו משתיתים הגדולים - האליטות. לכן, וכאן אנחנו מגיעים לבלבול שבלבלת אותי. אתם האנשים הקטנים והטובים. אני מדבר על המנגנון החברתי הענק. אני מדבר על נורמות כלל חברתיות, נורמות שנלקחות כמובן מאליו, איש אינו מערער עליהם, איש אינו מעלה על דעתו לערער עליהן, וכולם עסוקים בלחפש פתרונות מתוכם, מבפנים. האם שמאל זה נאורות? מה הקשר בין הנורמות שמניתי במאמר "קווים לדמותו של השמאל" ובין האנשים הקטנים בשטח (שיכולים להיות אנשים טובים ועל הכיפאק והכל)? לדעתי הפתרון מאוד פשוט: מדובר בפרספקטיבות שונות. אתה בלבלת אותי. אתם משהו אחד, ואני מדבר על משהו אחר. כשאנחנו מדברים על קווים לדמותה של אידאולוגיית השמאל ברמה החברתית כללית, אל תכניס לא אותך ולא את נוער מר"צ ואז אני לא אתבלבל. תודה.
תשמע אלון, אתה ציינת מספר ערכים שאליהם אתם מחנכים את נוער מר"צ. "חינוך לחשיבה ביקורתית, בדיקת כל הצדדים והעובדות לפני שמחליטים, הטלת ספק וכו´" הדבר הזה עורר בי מחשבה כלשהי שהיא תוביל אותנו יפה להבנה מדוע כתבתי מה שכתבתי על השמאל. שים לב: כל הערכים שציינת, הם ערכים "קטנים". מה זה קטנים? אין להם השפעה מיידית מהותית על מראה פניה של חברה. אני גם לא בטוח שאלו בכלל ערכים כי אין להם היבט מוסרי, אגב, אתה יודע מה ההגדרה של ערך? אני מדבר על ערכים "גדולים". ערכים שיש להם היבט מוסרי ושיש להם השפעה על פניה ומהותה של חברה. ערכים גדולים זה כמו: צדק, שוויון, יושר, אחווה, תמיכה הדדית, איכפתיות, חמלה, אנושיות, וכו´ וכו´. אני בטוח שחלק ממטרתה של מערכת החינוך זה הנחלתם של ערכים כאלו בדור העתיד כדי לבנות חברה טובה יותר. אולי לא מנסחים אותם בדיוק כך, אולי פורטים את הערכים האלו לפרוטות, וכו´ אבל בגדול אנחנו (החברה, מערכת החינוך) רוצים לחנך את ילדינו ל"ערכים טובים". עד כאן לגבי הרצוי. מה באשר למצוי? עד כמה מערכת החינוך מצליחה? ההתרשמות שלי: נכשלת טוטאל. אלימות הנוער התגברה מאוד, ועדיין היא בסימן עליה. החברה שלנו אלימה מאוד, ותקווה גדולה איננה נשקפת גם לא מדור העתיד. גם הנוער שאתה מייצג, ואני מאמין שמדובר בחבר´ה טובים. אתה יודע מה, אפילו אתה. אפילו אני. נניח שאני מקבל עכשיו ג´וב בכיר כלשהו. נניח מנכ"ל משרד התחבורה, או יושב ראש מועצת המנהלים של משהו. איך אני אתנהג? פתגם רומני עתיק אומר: ברומא תתנהג כמו רומני. אני נכנס ל"רומא". אני נכנס לאליטות. מה זה האליטות? האליטות זו חברה בכירה מאוד, בעלת סמכויות רבות, כח רב, חברה שמקבלת משכורות עתק, ותנאים של שפע ופינוק. חברה שכל הזמן עסוקה בלהעלות לעצמה את המשכורות, לשפר לעצמה את התנאים, להרחיב לעצמה את מגוון הפינוקים, להגביר לעצמה את הסמכויות, לקצץ לעניים, לקחת מן החלשים, לחתוך מהמסכנים, ולהסביר לציבור שאין ברירה: צריך להצטמצם. האם אני לא אהפוך לאחד מהחבר´ה? אם לא, יעיפו אותי משם בטיל. ככה זה בחברה של בני נוער, וככה זה בכל חברה. מי שמסתגל - סבבה, מי שלא - נדחה. כך נוצרת לנו תרבות שלטונית מושחתת, שעם השנים ככל שלא ניתן לשים לה שום מעצור היא רק הולכת וטופחת ונהיית שמנה יותר, מושחתת יותר, אטומה יותר, יהירה יותר, שחצנית יותר, מפונקת יותר, רודפת בצע יותר, וכדומה. מה קורה לנוער החביב שלנו? הוא טרם קיבל ג´וב בכיר. האם הוא לא מרגיש באיזה חברה הוא חי? האם הנורמה איננה מוקרנת אליו מכל חור ומכל כיוון? בתוך עמי אני חי. נער יודע טוב מאוד מה הם הנורמות. הוא לא צריך ללמוד אותם בבית ספר, הוא סופג אותם באופן טבעי בדרך של שטיפת המח של המציאות. הוא נפגש עם הנורמה יום יום. הנוער שלנו יודע טוב מאוד שהוא חי בחברה רעה, חברה אטומה, חברה שבה אדם לאדם זאב, חברה שהערך היחיד האמיתי בה הוא: המצויינות. הצלחת - לא חשוב איך ולמה, סבבה. נכשלת - יקסחו אותך. הנער החביב שלנו מגיע לשיעור חברה ושם הוא לומד: ואהבת לרעך כמוך, או כל ערך אחר. הוא אומר כן, כן, אבל את התנהגותו לא קובע החינוך, את התנהגותו קובעת הנורמה. הנער יודע מהי הנורמה (הוא סופג אותה מכל הכיוונים). תנחש מי היחיד שלא יודע אותה? אנחנו, החברה. מה היא הנורמה? האם החברה שלנו היא אכן כפי שתיארתי אותה? אתה יכול להנהן ולהסכים איתי מתחת לשולחן, אבל רשמית אף אחד אינו יודע מה הן הנורמות. וכך אנחנו ממשיכים לשחק: אנשי החינוך ממשיכים להתאמץ לחנך ל"ערכים טובים", הנוער סופג את הערכים האמיתיים (הנורמות), המצב הוא מצב, יש בעיות חברתיות, מתמודדים איתן בהצלחה כזו או אחרת, בכשלון כזה או אחר, אבל הכי חשוב: עולם כמינהגו נוהג. כלומר: נורמת השחיתות והמצוינות ממשיכה לאפיין את החברה שלנו באין מפריע. את הנורמות האלו משתיתים הגדולים - האליטות. לכן, וכאן אנחנו מגיעים לבלבול שבלבלת אותי. אתם האנשים הקטנים והטובים. אני מדבר על המנגנון החברתי הענק. אני מדבר על נורמות כלל חברתיות, נורמות שנלקחות כמובן מאליו, איש אינו מערער עליהם, איש אינו מעלה על דעתו לערער עליהן, וכולם עסוקים בלחפש פתרונות מתוכם, מבפנים. האם שמאל זה נאורות? מה הקשר בין הנורמות שמניתי במאמר "קווים לדמותו של השמאל" ובין האנשים הקטנים בשטח (שיכולים להיות אנשים טובים ועל הכיפאק והכל)? לדעתי הפתרון מאוד פשוט: מדובר בפרספקטיבות שונות. אתה בלבלת אותי. אתם משהו אחד, ואני מדבר על משהו אחר. כשאנחנו מדברים על קווים לדמותה של אידאולוגיית השמאל ברמה החברתית כללית, אל תכניס לא אותך ולא את נוער מר"צ ואז אני לא אתבלבל. תודה.