shine on 35
New member
נורא רוצה להתייעץ אתכם
ולשתף בדאגה גדולה שלי..אני אקח נשימה, מקווה שלא יצא ארוך שיר שלנו בן 4.5 חודשים, כבר חודשיים אני מודאגת נורא, בהתחלה הפריע לי ששיר לא מחייך וכשהתחיל לחייך בגיל חודשיים וחצי היה מחייך לצד ולא אלינו. היום הוא כבר מחייך הרבה יותר אבל משהו במבט שלו לא נותן לי מנוח, הוא מאד לא נינוח, זז כל הזמן כאילו משהו מציק לו, גם המבט שלא לא נח, יש קשר עין לשניות מועטות (יש הרבה קשר עין אך כל פעם לשביב שניה). אני חייבת לציין ששיר סובל מאד מגזים שלא נותנים לו מנוח (או לפחות, זה מה שנראה היה לנו עד עכשיו שלא נותן לא מנוח) ומטונוס שרירים מעט גבוה. יש רגעים מסויימים ביום ששיר ממש מפוקס ועוקב הרבה יותר כמו למשל אחרי השינה, ויש רגעים שהוא ממש כאילו מתעקש לא להסתכל עלי. אם הרופאים זו סחרחרה מבלבלת, במכון להתפתחות הילד כשהרופא היה מודאג שהילד לא יוצר קשר עין אני אמרתי לו שבבית מול המראה המצב שונה לגמרי, לפני שבועיים ראו אותו הרופא והפיזיותרפיסטית והיו מופתעים מאד משיר, הרופא ההתפתחותי אמר שהוא נראה לגמרי אחרת והוא עוקב יפה ומחייך וכנראה ששיר הוא מה שנקרא "לייט בלומר", הוא ביקש לראות אותנו רק בשנה הבאה.. כמה ימים אחרי כן הרגשתי ששוב שיר חסר מנוחה ולא מצליח להתפקס בכלום, גם הפזיו' לא הצליחה למשוך את צצומת ליבו שבוע אחר כך, הוא בעצם בכה לאורך כל המפגש איתה. בן זוגי עדיין חושב ששיר פשוט מוטרד מכאבי בטן חזקים, כואב לי שאני חושדת בילד שלי ולא מאמינה בו כמו אביו אבל התחושה שמשהו לא תקין לא מרפה ממני. נורא מקווה שתוכלו לעזור לי בכמה היבטים (סליחה אם אני נשמעת טרחנית, אני מנסה לשתף אתכם בפחדים שלי וקצת קשה לי להתפקס) קודם כל: המלצה לרופא נוירולוג מעולה בתל אביב שנית, האם יכולה להיות בעיה פיזית שמונעת משיר לפקס מבט? ולבסוף, האם גם אצלכם קורה שהורה אחד חרד מאד בעוד השני מאד אופטימי? תודה למי שהגיע עד כאן
ולשתף בדאגה גדולה שלי..אני אקח נשימה, מקווה שלא יצא ארוך שיר שלנו בן 4.5 חודשים, כבר חודשיים אני מודאגת נורא, בהתחלה הפריע לי ששיר לא מחייך וכשהתחיל לחייך בגיל חודשיים וחצי היה מחייך לצד ולא אלינו. היום הוא כבר מחייך הרבה יותר אבל משהו במבט שלו לא נותן לי מנוח, הוא מאד לא נינוח, זז כל הזמן כאילו משהו מציק לו, גם המבט שלא לא נח, יש קשר עין לשניות מועטות (יש הרבה קשר עין אך כל פעם לשביב שניה). אני חייבת לציין ששיר סובל מאד מגזים שלא נותנים לו מנוח (או לפחות, זה מה שנראה היה לנו עד עכשיו שלא נותן לא מנוח) ומטונוס שרירים מעט גבוה. יש רגעים מסויימים ביום ששיר ממש מפוקס ועוקב הרבה יותר כמו למשל אחרי השינה, ויש רגעים שהוא ממש כאילו מתעקש לא להסתכל עלי. אם הרופאים זו סחרחרה מבלבלת, במכון להתפתחות הילד כשהרופא היה מודאג שהילד לא יוצר קשר עין אני אמרתי לו שבבית מול המראה המצב שונה לגמרי, לפני שבועיים ראו אותו הרופא והפיזיותרפיסטית והיו מופתעים מאד משיר, הרופא ההתפתחותי אמר שהוא נראה לגמרי אחרת והוא עוקב יפה ומחייך וכנראה ששיר הוא מה שנקרא "לייט בלומר", הוא ביקש לראות אותנו רק בשנה הבאה.. כמה ימים אחרי כן הרגשתי ששוב שיר חסר מנוחה ולא מצליח להתפקס בכלום, גם הפזיו' לא הצליחה למשוך את צצומת ליבו שבוע אחר כך, הוא בעצם בכה לאורך כל המפגש איתה. בן זוגי עדיין חושב ששיר פשוט מוטרד מכאבי בטן חזקים, כואב לי שאני חושדת בילד שלי ולא מאמינה בו כמו אביו אבל התחושה שמשהו לא תקין לא מרפה ממני. נורא מקווה שתוכלו לעזור לי בכמה היבטים (סליחה אם אני נשמעת טרחנית, אני מנסה לשתף אתכם בפחדים שלי וקצת קשה לי להתפקס) קודם כל: המלצה לרופא נוירולוג מעולה בתל אביב שנית, האם יכולה להיות בעיה פיזית שמונעת משיר לפקס מבט? ולבסוף, האם גם אצלכם קורה שהורה אחד חרד מאד בעוד השני מאד אופטימי? תודה למי שהגיע עד כאן