נופשים ומלונות

[עוד פיה אחת פחות]

נופשים ומלונות

אז חזרתי עכשיו מחופשה נעימה מאד בים המלח.
האמת היא שלפני שנסענו קראתי המון ביקורות בבוקינג על כל המלונות וראיתי שכל הביקורות לא משהו, אני נוהגת לבחור מלונות שמקבלים רק 8+ ובים המלח אין אף אחד כזה!!! אז בסוף בחרתי במלון שהייתי בו עם אחי ואבי כילדה וזכרתי לטובה.

מה שרציתי לשתף איתכן הוא, שמסביבנו אנשים לא הפסיקו לקטר. כל פעם ששמענו שיחה של אנשים אחרים- בשולחן לידנו בחדר האוכל, במעלית, בג'קוזי- היא הייתה תלונתית כזאת.
עכשיו נכון, המלון הזה די בינוני. יחד עם זאת, אני וקסם נהנינו מאד, והחלקנו את הדברים הקטנים.
יש דברים שבאמת יכולים להרוס חופשה, אבל לשנינו (דיברנו על זה בנסיעה חזור) יש תחושה שמדובר הפעם באנשים שבאו במיוחד בשביל לסבול, הטיפוס הזה שאוהב לקטר על כל דבר...
אני עובדת כנותנת שירות ומכירה את זה מהעבודה, יש אנשים שברגע שהם נכנסים אני יודעת- עוד לפני שאני יודעת איך קוראים להם- שבעוד שלוש שעות הם יצעקו עליי על משהו.
מה דעתכן? נתקלתן בתופעה?
איך אתן בנופשים ובמלונות- זורמות, מקפידות, מתמרמרות לעצמכן, מתלוננות בדלפק, נהנות בד"כ או מאנשי ה"הכי טוב בבית"?

 

[sweetdreams]

אני לא יודעת אם זו תופעה, או שבים המלח פשוט משעמם

ואז המלון עצמו הופך להיות החופשה, כי זה לא שהעיר או האיזור מכפים על זה.
אני יכולה לומר שאני ביקרתי לראשונה בחיי בים המלח שנה שעברה עם בן זוגי, במסגרת הנופש מטעם העבודה של בן זוגי, שהינו בישרוטל, שזה לא המלון הכי גרוע שיש בסביבה, לא היינו צריכים לשלם על כלום, ועדיין לא נהנינו. היו דברים במלון שמאוד הפריעו לנו (לא היה אינטרנט; האוכל הכשר לא משהו, בפרט אחרי כניסת השבת; אין קפה בשבת בשום מקום, אפילו לא בחדרים), ומסביב לא היה שומדבר שיפצה על החוסרים. אנחנו רחוקים להיות הטיפוסים המקטרים, ועדיין העדפנו לקצר את הנופש ולחזור הביתה יותר מוקדם כי לא היה לנו כיף.

 

[dify]

"אני דיפי ואני הכי אוהבת בבית"

ואכן רוב הזמן אני לא הולכת למלונות וכאלו.
אם אני משתמשת במלון, לרוב זה לא יהיה לפינוקי המלון
(בעצם לא זוכרת מתי נסעתי למלון בשביל המלון) אלא כמקום לישון בו כבסיס לטיולים בסביבה, ולכן הציפיות שלי ממלון הן מינמליות- שיהיה נקי, תקין ועם שירות מינמלי כשצריך. עד היום אני זוכרת רק התנסויות חיוביות במלונות, למרות שבגדול אני כן אדם מאד בררני וביקורתי, אבל כנראה שזה באמת קשור לרמת הציפיות.
&nbsp
(בעצם הדבר היחיד שאני זוכרת לרעה ממלונות, וזה קרה לי פעמיים, זה שהם התעקשו לתת לנו חדר עם שתי מיטות יחיד נפרדות, בטורקיה אנחנו כל פעם הצמדנו והם כל יום הפרידו... בישראל הם הצמידו אותם עם סדין וזה היה חסר ערך ולא נוח בכלל, הם טענו שככה זה בכל המלונות בישראל,תמיד שני יחידים צמודים. אם זה המצב, אז טוב שאני לא מחפששת בישראל!)
&nbsp
&nbsp
יש אנשים שתמיד מרוצים, מאד נינוחים בראיית העולם שלהם, בבחינת- מה שיוצא אני מרוצה. המארחת שלי עכשיו כזו, אישה סבלנית באופן מעורר השראה, מרוצה מהחיים וחייכנית למרות שיש לה התמודדויות בחיים שבטח היו גורמות לי תסכול גדול לו הייתי במקומה. אז כן, אני מעריצה את הרוח החיובית שלה, את היכולת תמיד לשמוח בחלקך, אני ממש רחוקה מזה.
&nbsp
&nbsp
אני חוזרת לתחושה שלי שזה עניין של ציפיה, כשאני משלמת כסף טוב אני מצפה לתמורה בהתאם, וזה אומר לפעמים גם אקסטרא מאמץ, אחרת על מה שילמתי את האקסטרא כסף? ממקום שמתיימר להרבה אני מצפה הרבה.. כשאני משלמת מעט אני מצפה לשירות תקין לפחות.
חייבת להודות שעד היוםה לא מצאתי מתאם בין השניים,,,
&nbsp
&nbsp
ואין בכלל ספק, הכי טוב בבית, הכי הכי הכי טוב בבית, בבית זה אושר סגרו אותי שנה בבית עם זוגתי מבלי לצאת, סביר שאחרי שנה אני אבקש עוד שנה כזו

&nbsp

 

[פרפרי אהבה]

אני בד"כ מהזורמות...לפחות משתדלת

לצערי, בעלי פחות. הוא מאוד אוהב שדברים יראו מרשים ולמשל כשהתארחנו לא מזמן ביערות הכרמל ושילמנו שם באמת את מיטב כספנו כל סופשבוע ארוך של חמישי אחה"צ עד שבת וממש התאכזבנו מהפשטות של החדרים והעיצוב שהיה בעיננו לא משהו.
&nbsp
כן קשה לי כשדברים לא ברורים-עכשיו למשל אנחנו גרים במלון דירות ודורשים שנחזיר את החדר נקי כי אם רוצים מנקה זה בתשלום נוסף ומאוד יקר, אבל מצד שני-לא השאירו אפילו מטאטא/מגב/יעה או כל דבר שקשור לניקיון.
אמורים להיות פה חודש וזה די בעייתי...

מוכנים לתת את הכלים והחומרים רק תמורת תשלום גבוה מאוד.

 

[האשה של רנואר]

גם לי יצא לתהות בנושא לא מזמן

היינו בקרוז של חברה אמריקאית. ספינה ענקית, מצוחצחת ומתוקתקת, עם כל הפאסיליטיז האפשריים, אוכל מפה עד הודעה חדשה, בידור, מה שאתם רוצים.
והיתה קבוצה של ישראלים מבוגרים שכל פעם שראינו אותם הם היו עם פרצוף חמוץ ולא מרוצים ממשהו. לדעתי הם לא ידעו שאנחנו דוברי עברית כי הם דיברו לידנו בצורה מאוד חופשית. זה גרם לי לתהות האם זה משהו שאופייני לישראלים? או שאולי בגלל שאת השפות של שאר האנשים אני לא מבינה אז בעצם גם שם יש הרבה שמתלוננים ואני פשוט לא יודעת...? ובעיקר זה גרם לי לקוות שאני לא נתפסת ככה בעיני אנשים, מישהי שכל הזמן מתלוננת ולא מרוצה.
&nbsp
באופן כללי כשזה נוגע לחופשות אני נוטה להיות יותר סלחנית ולחפש את החיובי ולא את השלילי. אין לנו מספיק חופשות ונראה לי חבל לבזבז אותן בעצבים בגלל דברים קטנים.

 

[עוד פיה אחת פחות]

איך היה הקרוז?

ספרי קצת, אני מתה לנסוע לקרוז (בחו"ל, לא כזה עם מושיק עפיה), אבל זה סוג חופשה שיצטרך לחכות לשלב אחר, מבוסס יותר, בחיי.

 

[האשה של רנואר]

זה היה במאי

והיה מעולה

זה היה הקרוז השלישי שלנו, זה ללא ספק סגנון טיול שאם אתה מתחבר אליו אתה מתמכר ממש. שילוב של נופש חמישה כוכבים עם מלא טעימות מכל מיני מקומות שאל חלקם לא הייתי מגיעה בטיול "רגיל".

 

[עוד פיה אחת פחות]

אני רוצה

 

[elena20]

כי ככה זה אנשים, אוהבים להתלונן

אני לא קטנונית בכלל ומתלוננת רק כשבאמת יש דברים דוחים/סופר מפריעים.
מה שכן, אני באמת בוררת את המלונות לפני שאנחנו נוסעים כי מאוד חשוב לי ניקיון
אחרת זה באמת ממש הורס לי את החופשה.
&nbsp
אני מאוד אוהבת בית, וגם אעדיף לנסוע לחופשה אך ורק אם מדובר במלון טוב ולא "העיקר שיש איפה לשים ראש"
כמובן שאני לא מדברת על מלונות יוקרה, אבל מלון טב וסביר מבחינת ניקיון ומראה.

 

[מסטיק אורביט ירוק]

קיטוריישן

יש הרבה דברים שאנשים אוהבים להגיד שהם ישראליים. ״רק בישראל״ כאלה, תוך כדי נענוע ראש ואולי גם בתוספת ״בארה״ב זה לא ככה״. אז הרבה פעמים זה שטויות ואנשים הם אנשים בכל מקום, אבל דווקא בקטע של הקיטורים זה נכון, לפחות ממה שאני רואה סביבי. אנשים מרגישים יותר נוח לקטר בישראל מאשר בארה״ב (לא יודעת לגבי מדינות אחרות).
&nbsp
ולפעמים זה דווקא מחרפן אותי, כן? נגיד, האוטובוס מפסיק לפעול וצריך לחכות לאחד אחר. אני רוצה לקטר על זה עם מישהו! וכולם סביבי הכי נונשלנטים, כאילו ״אה, אוקיי, אז נחכה לאחד אחר, לא קרה כלום״. או איך שהם מחכים בסבלנות מופתית בתורים ארוכים. הלוואי שגם אני הייתי כזו, אבל אני אוהבת לקטר

ברגע שסיימתי לקטר המצב נראה יותר טוב איכשהו

&nbsp
יאמר לזכותי שאני לפחות לא מאלה שבאים לקטר לנותני השירות כשזו לא אשמתם. אני די מרחמת עליהם שהם צריכים להתמודד עם צעקות של לקוחות מתוסכלים על דברים שמישהו אחר עשה או שלא בשליטתם.