מטאור אדום
New member
נוף
"תראה לי את הנוף הכי יפה בחיפה", היא אמרה. כמובן שמוחי המתחכם מיד רצה לענות "את הנוף הכי יפה בחיפה" אבל עצרתי בעדו בזמן. בכל זאת, אנחנו מכירים רק בקושי... אז לקחתי אותה...סטלה מאריס...תצפית על חיפה...שעות בין הערביים. באוטו בדרך חשבתי איזה כיף לי שאני מכיר לה את העיר. הסתכלתי עליה, לצידי, שערה השטני הארוך, עיניה הבורקות...חיוך שמרחף בשפתיה. באה מראשון הרחוקה...אני יכול להגיד לה "לא"? בכלל, כל פעם שאני מסתכל בפניה החלקות והיפות אני מחייך...כך גם באותו ערב, כשהשמיים היו בגווני תכול-ורדרד ועמוסים ענני סוף חורף אפורים. השעה הייתה שש, רוח קרה נשבה, ואני עצרתי את המכונית מול התצפית. יצאנו מהמכונית, הסתכלנו לשני הצדדים וחצינו את הכביש בריצה....איזה רגליים יש לה. התפלאתי שלמרות האוויר הקר היא לובשת מיני שחור כזה...רגליים ארוכות וחטובות. "הנה....חיפה פרושה מולך" אמרתי. ואכן, נוף טוב מזה קשה להשיג. העיר למטה הייתה צבועה באור השקיעה, שהתווסף למנורות הרחוב הראשונות, בנתינת צבע כתום לכל. היא נשענה על המעקה..ואני, טיפה לימינה, טיפה מאחוריה...הרוח הקרה נשבה, מעיפה את שערותיה הארוכות לאחור, חושפת את צדודיתה המהפנטת.. להפתעתי, מצאתי את עצמי עומד צמוד אלייה, יותר צמוד משהייתי חושב שאני מעיז. אולי היא זזה? אולי אני, ולא שמתי לב? מה שכן שמתי לב פתאום, היה לרגלה החמה הנוגעת בשלי...ניגוד נעים לרוח השורקת ברכות ובקרירות. שיט...היא מדליקה אותי..ומתחיל לעמוד לי...היא תיכף תרגיש, ואני אתפדח. אבל אני לא רוצה לזוז...תחושת רגלה ברגלי, ריח שערה באפי, המבט הרחוק בעיניה, כשאני מראה לה ציון דרך זה או אחר בעיר....אני אפילו לא זוכר מה אמרתי...מה היא אמרה...ככל שאני יודע דיברתי הינדית...רק תחושת המגע....העור החם אל מול הרוח הקרה. היא נרעדה...לא מפתיע בהתחשב בסוודר הלבן שלבשה....מלא חורים...ורק חזייה צחורה מציצה מתחתיו...נצמדתי טיפה יותר...לא חושב, רק מרגיש. "מקווה שלא קר לך מידי". היא הפנתה את ראשה חצי אלי...איזה צוואר מתוק...אוזן רכה..."זה בסדר". היי! מה זה? ידה מחליקה במעלה רגלי, כאילו במקרה... התורן עבר להקשב מלא...מה עושה הבחורה המשגעת הזו? אני מניח יד אחת על המעקה הקר, יד שנייה על כתפה, היא מטה את ראשה למטה...שערה גולש מעל כתפיה כי הרוח השתתקה פתאום, וידה על מכנסיי...שיט! מה עושים? אני לא באתי מוכן לזה... אני מלטף את עורפה...מעביר את סנטרי לאורך כתפה, מנשק את שקע עצם הבריח שלה...היא כולה מפתה....עורה מזמין אותי לטעום אותו...דמי הולם ברכתי כשור משתולל, ידי מחליקה מתחת לסוודר...עורה חלק וקטיפתי...מגע ידי הקרה גורם להסתמרות עורה....ידי מטיילת...מלטפת...מחליקה.... אני נושם את ריח שערה..עיני עצומות....ממוקד בתחושת העור מתחת לכף ידי, הרוח ששבה לנשוב על פני.....וידה....ידה המהתלת בחלציי...מעוררת...מרגשת...ידי השנייה חודרת לסוודר מעל בטנה....משוטטת...רק נשמע קול הרוח, שמזמן העיפה את המילים שרצינו לומר. ידי מגששת מעלה...מגיעה אל החזה שלה..בינוני, רך ומזמין. היא נאנחת קלות ..גורמת לי להצמיד אותה אליי. מכוניות חולפות בשעטה רק מטרים ספורים מאחרינו...אבל אנחנו בעולם אחר. עולם של תחושות. היא פותחת את מכנסיי...מחליקה מעבר לתחתוניי, ותופסת את גבריותי הזקופה...ידה קרה וחמה בו זמנית...מעוררת ומצמררת. נהמה נפלטת מפי. אני חופן את שדיה, ולוחץ....מעסה אותם ברכות אך בתקיפות. מחליק את פרקי אצבעותיי מעל פטמותיה...שולח את לשוני לגשש באוזנה...מתמכר לה.... ידה האחת עושה בי נפלאות..ידה השנייה בין רגליה...גופי שלה וגופה שלי....ניצבים, טרופי חושים כשמתחתינו פרושה העיר. אנחותינו גוברות, אצבעותיה מגפפות את אשכיי, עולות ויורדות לאורך הכלי שלי...לאט ומהר, מהר ולאט...אנחנו נעים יחד...מתפתלים...ידי תחת חזייתה, ממוללת פטמה קשה וחמה...גרומה הלבן והמתוק מפיק קולות הנאה...ידה נעה מהר יותר ויותר מתחת לחצאית...אני מתחיל לדפוק את ידה מבלי משים....טובע בריחה ובתחושת גופה..קולותינו גוברים...ידה מחשמלת אותי...מביאה אותי אל הסף....אני צובט את פטמתה וחש בגופה המתקשה לרגע..במיצים חמים הנובעים ממנה המרטיבים את רגלי... ואני מאבד שליטה....גומר כשאני בידה של היפייפיה הזרה הזו, זועק את הנאתי קבל עם וכרמל. ועם זעקתי, גם היא גומרת...רועדת גם מן הגמירה וגם מן הקור.... "מקווה שאהבת את הנוף", זה המשפט הכי מוצלח שהצלחתי להגות באותו רגע. טוב, יש לי נסיבות מקלות....
"תראה לי את הנוף הכי יפה בחיפה", היא אמרה. כמובן שמוחי המתחכם מיד רצה לענות "את הנוף הכי יפה בחיפה" אבל עצרתי בעדו בזמן. בכל זאת, אנחנו מכירים רק בקושי... אז לקחתי אותה...סטלה מאריס...תצפית על חיפה...שעות בין הערביים. באוטו בדרך חשבתי איזה כיף לי שאני מכיר לה את העיר. הסתכלתי עליה, לצידי, שערה השטני הארוך, עיניה הבורקות...חיוך שמרחף בשפתיה. באה מראשון הרחוקה...אני יכול להגיד לה "לא"? בכלל, כל פעם שאני מסתכל בפניה החלקות והיפות אני מחייך...כך גם באותו ערב, כשהשמיים היו בגווני תכול-ורדרד ועמוסים ענני סוף חורף אפורים. השעה הייתה שש, רוח קרה נשבה, ואני עצרתי את המכונית מול התצפית. יצאנו מהמכונית, הסתכלנו לשני הצדדים וחצינו את הכביש בריצה....איזה רגליים יש לה. התפלאתי שלמרות האוויר הקר היא לובשת מיני שחור כזה...רגליים ארוכות וחטובות. "הנה....חיפה פרושה מולך" אמרתי. ואכן, נוף טוב מזה קשה להשיג. העיר למטה הייתה צבועה באור השקיעה, שהתווסף למנורות הרחוב הראשונות, בנתינת צבע כתום לכל. היא נשענה על המעקה..ואני, טיפה לימינה, טיפה מאחוריה...הרוח הקרה נשבה, מעיפה את שערותיה הארוכות לאחור, חושפת את צדודיתה המהפנטת.. להפתעתי, מצאתי את עצמי עומד צמוד אלייה, יותר צמוד משהייתי חושב שאני מעיז. אולי היא זזה? אולי אני, ולא שמתי לב? מה שכן שמתי לב פתאום, היה לרגלה החמה הנוגעת בשלי...ניגוד נעים לרוח השורקת ברכות ובקרירות. שיט...היא מדליקה אותי..ומתחיל לעמוד לי...היא תיכף תרגיש, ואני אתפדח. אבל אני לא רוצה לזוז...תחושת רגלה ברגלי, ריח שערה באפי, המבט הרחוק בעיניה, כשאני מראה לה ציון דרך זה או אחר בעיר....אני אפילו לא זוכר מה אמרתי...מה היא אמרה...ככל שאני יודע דיברתי הינדית...רק תחושת המגע....העור החם אל מול הרוח הקרה. היא נרעדה...לא מפתיע בהתחשב בסוודר הלבן שלבשה....מלא חורים...ורק חזייה צחורה מציצה מתחתיו...נצמדתי טיפה יותר...לא חושב, רק מרגיש. "מקווה שלא קר לך מידי". היא הפנתה את ראשה חצי אלי...איזה צוואר מתוק...אוזן רכה..."זה בסדר". היי! מה זה? ידה מחליקה במעלה רגלי, כאילו במקרה... התורן עבר להקשב מלא...מה עושה הבחורה המשגעת הזו? אני מניח יד אחת על המעקה הקר, יד שנייה על כתפה, היא מטה את ראשה למטה...שערה גולש מעל כתפיה כי הרוח השתתקה פתאום, וידה על מכנסיי...שיט! מה עושים? אני לא באתי מוכן לזה... אני מלטף את עורפה...מעביר את סנטרי לאורך כתפה, מנשק את שקע עצם הבריח שלה...היא כולה מפתה....עורה מזמין אותי לטעום אותו...דמי הולם ברכתי כשור משתולל, ידי מחליקה מתחת לסוודר...עורה חלק וקטיפתי...מגע ידי הקרה גורם להסתמרות עורה....ידי מטיילת...מלטפת...מחליקה.... אני נושם את ריח שערה..עיני עצומות....ממוקד בתחושת העור מתחת לכף ידי, הרוח ששבה לנשוב על פני.....וידה....ידה המהתלת בחלציי...מעוררת...מרגשת...ידי השנייה חודרת לסוודר מעל בטנה....משוטטת...רק נשמע קול הרוח, שמזמן העיפה את המילים שרצינו לומר. ידי מגששת מעלה...מגיעה אל החזה שלה..בינוני, רך ומזמין. היא נאנחת קלות ..גורמת לי להצמיד אותה אליי. מכוניות חולפות בשעטה רק מטרים ספורים מאחרינו...אבל אנחנו בעולם אחר. עולם של תחושות. היא פותחת את מכנסיי...מחליקה מעבר לתחתוניי, ותופסת את גבריותי הזקופה...ידה קרה וחמה בו זמנית...מעוררת ומצמררת. נהמה נפלטת מפי. אני חופן את שדיה, ולוחץ....מעסה אותם ברכות אך בתקיפות. מחליק את פרקי אצבעותיי מעל פטמותיה...שולח את לשוני לגשש באוזנה...מתמכר לה.... ידה האחת עושה בי נפלאות..ידה השנייה בין רגליה...גופי שלה וגופה שלי....ניצבים, טרופי חושים כשמתחתינו פרושה העיר. אנחותינו גוברות, אצבעותיה מגפפות את אשכיי, עולות ויורדות לאורך הכלי שלי...לאט ומהר, מהר ולאט...אנחנו נעים יחד...מתפתלים...ידי תחת חזייתה, ממוללת פטמה קשה וחמה...גרומה הלבן והמתוק מפיק קולות הנאה...ידה נעה מהר יותר ויותר מתחת לחצאית...אני מתחיל לדפוק את ידה מבלי משים....טובע בריחה ובתחושת גופה..קולותינו גוברים...ידה מחשמלת אותי...מביאה אותי אל הסף....אני צובט את פטמתה וחש בגופה המתקשה לרגע..במיצים חמים הנובעים ממנה המרטיבים את רגלי... ואני מאבד שליטה....גומר כשאני בידה של היפייפיה הזרה הזו, זועק את הנאתי קבל עם וכרמל. ועם זעקתי, גם היא גומרת...רועדת גם מן הגמירה וגם מן הקור.... "מקווה שאהבת את הנוף", זה המשפט הכי מוצלח שהצלחתי להגות באותו רגע. טוב, יש לי נסיבות מקלות....
אם תכה בי המוזה, אשמח להוסיף
