חלק 1
בבית קט לפני שנים רבות חיו להם זוג קשיש וזקן במאטולה הרחוקה. אך כל מי שביקר באזור לא ידע להיכן הוא הגיע, מכיוון שמישהו מאוד מסתורי, הוריד את ה"ולה" מכל השלטים באיזור. הסיפור שלנו מתעסק בבית אחד שנמצא בכפר הרחוק הזה. ולו קראו בית גגות ירוקים. סליחה תיקון טעות, שהגיע זה אטה. לבית קראו: בית צביקה החתיך ומאט המדהים מאוהבים בגיתית. או בקיצור: הצ"ה והמב"ג. בבית הזה גרו להם שלושה אנשים, גיתית (אך סתם, אחרת מי היה המטורף שהיה קורה לבית שלו על שם של מישהו אחר...), בעל(ת)ה של גיתית (לא, הפעם מפתיע, מפתיע זה איננו שקד). אלא שיר. ולהם היה ילד(מאומץ) בשם... שקד. (הייתי חייבתם לקשר את גיתית ושקד ביחד, אחרת זה לא היה מעניין!) יום, יום בילה שקד בחצר ושיחק עם כלבו הנאמן והטוב- גיזמו. ויום, יום צעקה עליו אמו שהוא מאוד שמן, ואילו והוא החזיר לאמא שלו. (איזה חינוך). "את יותר שמנה" צעק עליה שקד, וכך רבו להם שקד וגיתית מידי יום ויומו. "אמא שיר, הכדור נתקע לי על הגג" אמר שקד לאמא שלו. שיר בלי אפילו לעמוד על קצות האצבעות, הושיטה יד והביאה לו את הכדור. "אמא, גיתית, איך זה ששתי האמהות שלי כאלו גבוהות ורק אני כזה נמוך?" שאל שקד. "חחחחחחח באמת חשבת שאתה הבן שלנו?" חחחח צחקו שתיהן. "חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח" נשמע קולו של עופר ברקע. יום אחד פתח שקד את החדשות. אך החדשות התבטלו בעקבות פרק מיוחד של השבט. (ימי תחיית במתים). "זוט יופיע בצל שבצהריים" אמרה אבוני. ונגמר הפרק. שקד היה כל כך נרגש, בדיוק כמו כל אנשי העיר הוא הבין שמשהו הולך להתרחש. הוא נכנס למקלט שלו, והתחיל לשיר להנאתו. "לתת, את הנשמה ואת הלב לתתת..." אך פתאום משום מקום הוא החל להרגיש את האדמה רועדת בהתחלה הוא חשב שפשוט נד ואליס באו לביקור, אבל אחרי שנזכר שהם עזבו, הוא הבין שמשהו מאוד מסוכן מתרחש כאן. כעבור חמש דקות רעידת האדמה נגמרה, שקד פתח את דלת המקלט אך המקום שהיה סביבו השתנה לחלוטין. הוא יצא עם גיזמו ואחל להסתובב. "לפתע ממולו צנחה אישה על הרצפה." היא נפלה בחבטה אחת גדולה. "אוו זה כאב" היא אמרה והסתכלה מה לא בסדר בשרביט המוזר שלה. "מי את?!?!?!??" שאל אותה שקד. "אני חייבת ללמוד איך משתמשים בשרביט הזה יותר באפקטיביות" אמרה הפיה. "אהה שכחתי להציג את עצמי, אני ניצן הפיה ניצן בשבילך ועכשיו נקה לי את הנעליים" אמרה. "גיזמו יאללה לפעולת הצחצוח" אמר שקד לגיזמו. אך גיזמו העצלן לא זז ומש ממקומו. "מה אתה עושה כאן בכלל?" שאלה אותו ניצן. "אני? אני שר" אמר שקד. לפתע ניצן שמה לב למשהו שמונח מתחת למקלט. "שמת לב שהבית שלך נחת על אישה והרג אותה נכון?" שאלה ניצן. "לא נורא היא תשרוד" אמר שקד. "לא, לא רגע זה לא סתם אישה. לפי הנעליי פלטפורמה 7 סנטימטרים, עם תמונות של טינה מודבקות עליהן אני יכולה לראות שהרגת את המכשפה הרעה מהצפון תל אביב כאילו דה" אמרה ניצן. "אוי אני מצטער לא התכוונתי" אמר שקד. "מה לא התכוונת? אני מעריצה אותך על זה! קח נשיקה, היא תגן עליך מהכל כאן. אני שומרת עליך לתמיד" אמרה ניצן, היא חטפה את שקד וניסתה לנשק אותו אך שניה לפני היא עצרה. "רגע יש לך איסור נגיעה לא?" היא שאלה. "לא!!!!!!!!!! אני לא דתי, אני פשוט שומר" אמר שקד. "אהה אוקיי" אמרה ניצן ונישקה אותו בפרעות. "אונס, אונס" צעק שקד לעזרה. "תגיד תודה, עכשיו אני אגן עליך" אמרה לו ניצן. "אתה רוצה לבקש בקשה אולי ממני?" שאלה ניצן. שקד אחל לחשוב מה הוא יכול לבקש.... היו לו כל כך הרבה דברים בראש, כיפה חדשה, רצועה לגיזמו, מערכת דיסקים, טלוויזיה, כרטיסי רכבת מעכו לתל אביב ללא הפסקה, אווירון ועוד. "אני רוצה לחזור הביתה לאמא שיר ואמא גיתית" אמר שקד. "את זה אני לא יכולה להגשים לך סליחה, אבל לך לנועה מארץ עוץ" אמרה לו ניצן. "נועה מארץ עוץ? אמא גיתית אמרה לי אבל שאיוב היה משם, לא נועה" אמר לה שקד. "פשוט לך בעקבות אבני הבדולח של טאי סאן וככה תגיע אליה, ואם שואלים אותך מי שלח אותך, אל תזכיר אותי" אמרה ניצן. "אולי תבואי איתי?" שאל שקד. "אמממ אני לא יכולה כל כך גירשו אותי מן העיר" אמרה ניצן. "גירשו? למה?" שקד לא הבין. "כל אני הייתי מעצבנת אופנה וככה כל האנשים שרצו בגדים חדשים באו אליי ולא לנועה" אמרה ניצן. "ממש מפגר... טוב" אמר שקד ולקח את גיזמו והלך בעקבות כדורי הבדולח. שקד הלך בעקבות כדורי הבדולח שהיו מפוזרים בשטח, וגיזמו צועד בעקבותיו. "איזה מזל שגיתית לא כאן, עכשיו אני יכול לומר עליה כמה שהיא שמנה, בלי שהיא תענה לי " צחק שקד. "גיתית כל כך שמנה, וגיתית כל כך שמנה" אחל לשיר לו שקד הקטן והמשיך לרוץ בדרכו. "יה מפגר קטן מה אתה חושב שזה שאני לא נמצאת איפה שאתה נמצא בסיפור עוצר ממני מלענות? שכח מזה יה שמן אחד" אמרה גיתית. שקד הופתע מקולה של גיתית המגיח מן השמיים. "עצור!" עצר אותו בן אדם מוזר עם משקפיים "מה למה מה עשיתי?" שקד לא הבין. "אתה בזאת עצור" אמר לו האיש. "עצור, למה??" שקד לא הבין, הוא אחל לפחד. "מה זה למה? אמרת על גיתית שהיא יותר שמנה, הרי זה ברור שאני הכי שמן" אמר לו עופר. "גיתית יותר" צעק עליו שקד!" "אני יותר שמן, רוצה הוכחה?" שאל אותו עופר. "איזה מן הוכחה עלובה יש לך אהה?" שאל שקד. עופר הוציא את כיסיו החוצה, יצאו משם, במבה, ביסלי, הרמות של טוויקס, עוגות, מלפפונים, פלפלים, פיצות, לחמים, שוקולדים, חמאה, מעדני שוקולד, ועוד ועוד. "יש לי שאלה אחת" אמר שקד ברוגע. "איך אתה נשאר כל כך רזה!?!?!?!?!?!?" שאל אותו שקד. "אתה לא רואה איזה שמן אני?" שאל עופר. "לא" "אז אתה צריך משקפיים, מה אני אומר לך" צעק עליו עופר. "תביא לי משקפיים אז, יה אהבל" אמר שקד. "לך תקנה, מה אני שפחה שלך" עופר החל להכניס את כל האוכל לכיסיו. "כן, אתה שפחה שלי" ענה לו שקד. "לך תחפש את החברים שלך" אמר עופר והלך. "חברים שלי, איפה אתם? חברים שלי?" אחל לחפש שקד אך התייאש עד מהרה. הוא המשיך ללכת בעקבות אבני הבדולח. "גיתית השמנה, להלהלהלהלה, גיתית השמנה לילילילילי" שר לו בקולי קולות שקד. "פססס... פססס.... ילד אני כאן" שמע שקד קול, הוא הסתובב, אך לא ראה אף אחד. "פססס.... ילד אני כאן תלוי, תלוי על המוט הזה כמו ישו" נשמע הקול. שקד הרים ראשו. "ארים ראשי, אשא עיני אל ההרים במרחקים וקולי יש ....." אחל לשיר שקד. "יה מפגר זה לא קשור עכשיו, מה אתה מכניס פרטים לסיפור" "אי אפשר להפוך אותו למחזמר?" שקד ממש תהה. "לא!" "נו, אני אהיה מיכל ינאי, נו אני ממש דומה לה, תסתכלי אני ממש כוסית כמוה, וגיזמו לא דומה לאיתי שגב? הוא אפילו יכול לקריין כמו שהוא מקריין הנה גיזמו תגיד עכשיו כולם לשבת כי מתחיל השבט" שקד ניסה לגרום לגיזמו לדבר. "שקד, שקט כבר תחזור לסיפור, הדחליל המסכן מחכה שיורידו אותו מן המוט!"