נוסטלגיה.
פעם ילקוטי בית הספר, היו עשויים עור עם שפיצים ממתכת. פעם לא היתה "ממרחית", היה "השחר". {אני יודע...יודע...גם היום...} פעם החומוס היה מקופסאת שימורים קטנה של ויטה, לא של "צבר", או "אחלה". פעם המחברות היו סטנדרדיות כאלה של "דפרון" בעטיפת קרטון חומה ולא ממתוגות וצבעוניות. פעם הקלסר היה קלסר. כמו כזה שבמשרדים של עו"דים או רו"חים. פעם הקלמר היה פשוט. תא אחד. מקסימום ג'ינס עם כיסון בפרונט. רק דבר אחד לא השתנה. ממש לא השתנה. כל כך לא השתנה, שבעיניים עצומות, מהחדר ליד אתה יודע שזה-זה : ריח של כריך שנשכח יומיים בתיק- שלא לדבר על שבוע. מדהים שלמרות שכל המרכיבים השתנו, הריח הוא אותו ריח. הנוסטלגיה של הג'יפה.
פעם ילקוטי בית הספר, היו עשויים עור עם שפיצים ממתכת. פעם לא היתה "ממרחית", היה "השחר". {אני יודע...יודע...גם היום...} פעם החומוס היה מקופסאת שימורים קטנה של ויטה, לא של "צבר", או "אחלה". פעם המחברות היו סטנדרדיות כאלה של "דפרון" בעטיפת קרטון חומה ולא ממתוגות וצבעוניות. פעם הקלסר היה קלסר. כמו כזה שבמשרדים של עו"דים או רו"חים. פעם הקלמר היה פשוט. תא אחד. מקסימום ג'ינס עם כיסון בפרונט. רק דבר אחד לא השתנה. ממש לא השתנה. כל כך לא השתנה, שבעיניים עצומות, מהחדר ליד אתה יודע שזה-זה : ריח של כריך שנשכח יומיים בתיק- שלא לדבר על שבוע. מדהים שלמרות שכל המרכיבים השתנו, הריח הוא אותו ריח. הנוסטלגיה של הג'יפה.