ראשון ראשון ואחרון אחרון
א. כן, רוב המורים הם תמימים, בעצם הם כמו תלמידים שלא בגרו, נחוצה להם המסגרת האהובה שהם זוכרים כתלמידים, אותן כיתות, אותו צילצול, אותן חופשות, אותן חוויות אינפנטיליות [במובן ילדותיות], אווירה של חדר מורים, מנהל, מפקח, חלוקת תעודות, אותו ריגוש מזווית קצת אחרת, כל מורה הוא קודם-כל תלמיד, כל סוהר הוא גם אסיר, יש מנתחים שהם גם קצבים, ב. פירוט שמותיהם של חביבי העסקונה לדורותיהם לא יהפוך אותם לקדושים יותר. העסקונה המתוארת אצלך היא עסקונה מסוג אחר, זו עסקונה יזמית, מתווכת, יוצרת, עסקונה שבאמת היה לה חזון וגם ביצים, אך לא הם עובדי החציר התמימים, אלה הם נושאי המישרות, הג´ובים, מחלקי טובות ההנאה, הצטאלע´ך של מקומות העבודה, ההסתדרות, כל הסיאוב הזה, אלה לא היו רק סתם חולשות, אלה היו חולשות חזקות מאוד, הם חילקו בינם לבין עצמם ובין בני משפחותיהם את הג´ובים, את הכיבודים, את השלטון, והכל זה רק כסף, כסף, כסף וכסף, וטובות הנאה, ושוב כסף, ולא סתם כסף - אלא כסף גדול, הידלין הוא הרי רק קצה הקרחון, כשידלין נלכד החלו כל הקיבוצים להתקפל לאחור, הם הבינו שהסתיימה תקופה, הם הכניסו לעצמם כדורים בראש כשלא האמינו שזה אכן קורה להם, נכון שגם יצאו להם בינתיים כמה מפעלים בריאים בין הידיים, אחרי הכל הכוח והשלטון עשו את שלהם, הו, מפא"י, מפא"י, כמה נאיבי היה אז העדר ג. אין אני נקבה, מדוע הפכתני לכזו?!