נוסד כפר הומואים...

[גיי40 גברי]

נוסד כפר הומואים...

השאלה היא אם יהיה שם מניין אורתוסוכסי...

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1216512.html

 

[ספר ריק]

נשמע מעניין. אם מותר להעתיק לטובת

גולשי סלולר-אודה

 

[גיי40 גברי]

בבקשה, חלק א'

בום" (Boom) הוא שמה של קהילת גמלאים חדשה בפאתי פאלם ספרינגס בקליפורניה. זוהי אחת מבין קהילות גמלאים רבות שצצו בעשורים האחרונים ב"חגורת השמש" של ארצות הברית. היא מכילה את כל השירותים הנדרשים כדי לעבור את הגיל השלישי בנוחות: דירות יוקרה מצוידות, מדשאות ובריכות שחייה, סדנאות אמנות, אולמות קונצרטים ומתקנים רפואיים מתקדמים. ובכל זאת "בום" רושמת לזכותה תקדים חברתי, אדריכלי והיסטורי - זהו היישוב הראשון בארצות הברית המיועד באופן מוצהר להומואים, לסביות, ביסקסואלים, טרנסג'נדרים וכל מי שמגדיר את עצמו כחלק מהקהילה הגאה. "הדרישות של הקהילה הגאה שאפתניות יותר מאלה של גמלאים מהציבור הרחב", אומר האדריכל הגרמני-אמריקאי מתיאס הולביך, מנהל הפרויקט ומתכנן אחת השכונות במקום. "לקהילה יש היסטוריה מפוארת של חלוציות בתחום המגורים ואיכות החיים באמריקה. אנחנו מבקשים להשתמש בחדשנות הזאת וליצור מודל חדש לחיים קהילתיים של המאה ה-21, מקום ידידותי להולכי רגל עם מוסדות תרבות רבים שימריץ את התושבים שלו להיטיב עם עצמם ועם אחרים". הבחירה בשם "בום" משקפת את אוכלוסיית היעד של המקום - דור הבייביבומרס שנולד בין שנות ה-40 לשנות ה-60. "בום זה אימפקט גדול, בום זה לא להסתתר", מסביר הולביך בהתרגשות בשיחת וידיאו. לפני כמה שנים החל לגלגל את היוזמה עם היזם האמריקאי מריו גונזלס שמתמחה בבניית בתים סיעודיים וכפרי גמלאים בצפון אמריקה. גונזלס המליץ לו לקדם מחקר בתחום עם הסטודנטים שלו באוניברסיטת פנסילבניה ואף הציע לממן תערוכה וספר בנושא. חשק להתערבב קהילות גמלאים, בדומה לטיפולוגיות אחרות המשמשות את גיל הזהב, נותרות בדרך כלל מחוץ לדיון האדריכלי למרות התפתחותן המואצת וחרף ההזדקנות היחסית של האוכלוסייה בעולם המערבי. אחרי כמה פרויקטים סטודנטיאליים מוצלחים וכנס בינלאומי בנושא, החליט גונזלס להוביל את המחקר לשלב הבא והציע להולביך לעמוד בראש מיזם חדש להקמת כפר גמלאים המיועד לקהילה הגאה. פאלם ספרינגס, עיירה מדברית בת 42 אלף תושבים, מאופיינת כבר כיום באוכלוסייה גאה גדולה. על פי הערכת העירייה, שליש מהתושבים משתייכים לקהילה ועוד רבים אחרים מחזיקים במקום בית קיץ. גונזלס רכש שטח של 160 דונמים בצורת מרובע בפאתי העיר והזמין את הולביך להתחיל לתכנן. במקום להעניק את העבודה לאדריכל אחד הוחלט להזמין עשרה אדריכלים מרחבי העולם, מרביתם הומואים ולסביות, כדי ליצור מגוון של טיפוסי דיור ולהציע סגנונות עיצוביים שונים. תנאי הקבלה היו פשוטים - מצוינות בתחום העיצוב וחוסר ניסיון בתכנון לאוכלוסיית הגמלאים מתוך כוונה להביא זווית חדשה ורעננה לפרויקט. "מהמחקרים שעשינו עולה שיש שינוי גדול בחיים של הומואים ולסביות ברגע שהם מגיעים לגיל 40", אומר הולביך. "זה הרגע שחיי המסיבות מגיעים למיצוי, כשכבר לא קול להסתובב בניו יורק במסיבות עד הבוקר ואז ללכת למשרד אחרי שינה של שלוש שעות. אנשים ממשיכים להתעניין באירועים חברתיים אבל מבקשים לתת להם אופי אחר, מורכב ועשיר יותר, ולבנות מסביבם קשרים חדשים". המחקרים שעשו העלו כי לחברי הקהילה יש מודעות גבוהה יותר לעיצוב וכי הם מכירים ביכולתה של אדריכלות איכותית לספק איכות חיים טובה יותר. בנוסף, ההגדרה של התא המשפחתי שונה מאוד בקרב חברי הקהילה. "להרבה הומואים ולסביות אין ילדים אלא קבוצה של חברים שהיא כמעט כמו אחים או אחיות", אומר הולביך. "אנחנו רוצים לאפשר להם להקיף את עצמם באנשים הקרובים אליהם ביותר". "בום" אינה מספקת אזורי תעסוקה אבל הולביך מעריך כי התושבים העתידיים לא יהיו טרודים בבעיות הכנסה: "חלק מהם יעבדו בפאלם ספרינגס, חלק יסעו כמה פעמים בשבוע ללוס אנג'לס או סן דייגו. אנחנו יודעים שלאנשים בני 55 ומעלה יש רוח יזמית אדירה. הם כבר סיימו את הקריירה הראשונה שלהם ורוצים להתחיל פרויקט חדש משל עצמם. אנחנו מאמינים שחלק מהם יקים משרד בבית ויעבוד מתוך הכפר". לטובת אלה שאינם מעוניינים לגור במקום לכל אורך השנה יוקצו בתים שינוהלו במתכונת של דירות נופש. אפיק הכנסה נוסף של הכפר עתיד להיות שירותי רפואה שיאפשרו לתושבים לקבל טיפולים ואף להחלים בבתיהם תחת השגחה צמודה. הולביך הקים לפני כשנתיים את הרשת האדריכלית החברתית ארכיטייזר בשיתוף מארק קושנר, אדריכל יהודי-אמריקאי ובן לאצולת נדל"ן ניו-יורקית. יחד הם הצליחו לגייס ל"בום" כמה אדריכלים בולטים ובהם צ'רלס רנפרו (שותף במשרד דילר-סקופידיו הניו-יורקי), יורגן מאייר מברלין ובוסטיאן וגה (שותף במשרד סנדר+וגה בסלובניה). מישראל נבחרו ליאור ציונוב וליאור ויתקון, צמד אדריכלים צעירים שזכו בין השאר בתחרות התכנון של המוזיאון לאמנות באום אל-פחם (בשיתוף משרדו של אמנון בר-אור). כל אחד מהמשרדים קיבל מתחם מוגדר והתבקש לתאם את התכנון עם המשרדים השכנים. עשרת האדריכלים התכנסו לכמה סדנאות משותפות בארצות הברית וגיבשו יחד תוכנית מתאר לקהילה. בהיקף הם מיקמו שמונה שכונות מגורים שמכילות יחד כ-300 בתים פרטיים ודירות מרווחות. במרכז הציבו כיכר עירונית עם מוסדות ציבור, מסעדות, בתי קפה ומרכז מסחרי, מלון בוטיק, מועדוני לילה וחדר כושר גדול במיוחד. את האזורים השונים קושרים מדרחובים מוצלים עם פיתוח נוף המותאם למדבר ובהתאם לדרישות גיל הזהב, כל חלקי הכפר נגישים לחלוטין באמצעות רמפות ומעליות. בשלב הראשון יגורו שם 300 תושבים. לאחר מכן מתוכנן להיבנות שלב שני שירחיב את האוכלוסייה ל-900 בני אדם. ההשקעה הראשונית מסתכמת בכרבע מיליארד דולרים. ויתקון וציונוב מספרים כי הפרויקט איפשר להם לראשונה לעבוד עם משרדים בינלאומיים מובילים תוך כדי הפריה הדדית מצד אחד ושמירה על שפה אדריכלית עצמאית מצד אחר. הם עצמם מתכננים שכונה בת 30 יחידות בחלק הדרום-מזרחי של הכפר שמבוססת במידה מסוימת על הרעיון של הקיבוץ. "המטרה שלנו היא לאפשר לאנשים סוגים שונים של מפגשים בתוך השכונה. אתה יכול לשהות בבית שלך וליהנות מפרטיות מוחלטת אבל אם מתחשק לך 'להתערבב' אתה יכול פשוט לפתוח את הדלת וכל השכנים והחברים שלך נמצאים מסביב", הם מסבירים. העיצוב של הבניינים שלהם שואב השראה מהגיאולוגיה והטקטוניות של המדבר. החזיתות מעוצבות באמצעות רצועות בטון אופקיות שמעניקות אופי תלת-ממדי לבניינים ויוצרות הצללה ואזורי שהיה מוגנים. במרכז השכונה ממוקמת בריכת שחייה משותפת. "למרות הייעוד ה'מסוגר' של הכפר", אומרים ויתקון וציונוב, "ניסינו לשלב בפרויקט שלנו תמהיל של דירות שיכול להתאים למגוון אוכלוסיות. גם למבוגרים וגם לזוגות צעירים או משפחות עם ילדים - ללא כל קשר לזהותם המינית". צ'רלס רנפרו, אדריכל ניו-יורקי, תיכנן פרויקט מגורים בן 15 יחידות דיור ואת המרכז המסחרי הנוצץ של הכפר. "בום היא יעד לכל מי שמעריך עיצוב, השיג רמה מסוימת של נוחות כלכלית ואוהב לחיות את חייו מחוץ למסגרות החברתיות הקונבנציונליות", הוא אומר. "רבים מהקהילה ההומו-לסבית מתאימים להגדרה הזאת, אף שכל אחד מוזמן להצטרף". רנפרו, שמשרדו תיכנן פרויקטים מרהיבים כמו ההיי-ליין בניו יורק, מציין אף הוא כי ברחבי הכפר יש תמהיל מגוון של דירות שמתאימות לקונפיגורציות משפחתיות שונות. "דאגנו להבטיח שהתושבים יוכלו לעצב את בתיהם כך שיוכלו לממש את התחביבים שלהם - מטבחים גדולים לחובבי בישול, גינות אורנומנטליות לחובבי גינון", הוא אומר. הבניינים שתיכנן מעוצבים כגלים הצומחים מן הקרקע בהשראת התצורות הגיאולוגיות בסביבה. לדעתו של רנפרו, הפרויקט משרת מטרה חברתית חשובה: "בשנים האחרונות אנחנו עדים לגל של אפליה כלפי הומואים ולסביות בבתי אבות בארצות הברית. עד כדי כך, שכמה אנשים החליטו להתאבד או פשוט לחזור לארון. המצב הזה לא מקובל בעיני. המטרה שלנו היא ליצור חלופה להומואים ולסביות בגיל הזהב אף שברור שלא כל אחד יוכל להרש

 

[גיי40 גברי]

חלק ב'

להרשות לעצמו לגור בה". הוא עצמו מתכוון לרכוש בית במקום: "אני חושב שבסופו של דבר האדריכלים המשתתפים תיכננו לעצמם ולכן התוצאה היא כל כך אישית ויצירתית". מה מסתתר במרתף "בום" היא דיסנילנד אדריכלי, על הטוב והרע המשתמע מכך. זהו בליל מכוון של אדריכלות אופנתית, בזבזנית בשטח, יקרה לבנייה ולתחזוקה. החיבור בין משרדי אדריכלים מרחבי העולם סיפק אולי בתים מגוונים אבל לא יצר מקום בעל אמירה עיצובית ברורה. זהו מאבק בין וילות נובורישיות בהשראת האי מיקונוס (יעד תיירות הומואי פופולרי) לבין מרחביים ציבוריים פלסטיקיים וסכריניים. אם לא די בכך, בדומה לערים מדבריות רבות, "בום" אינה מתייחסת באופן מספק לאקלים ואינה עושה שימוש בטכנולוגיות בנות-קיימא להקטנת ההשפעה על הסביבה. מבחינה פיסית היא אמנם לא קהילה מגודרת, אבל מבחינת רמת ההכנסה הנדרשת כדי לחיות בה היא כזאת בהחלט. באחת מהכתבות הרבות שהתפרסמו עליה באחרונה השווה אותה אחד הטוקבקיסטים ללאס וגאס - פנטסיה עירונית מדברית בזכות עצמה - וכינה אותה "לוסט וגאס". עם זאת, עם התקדמות התכנון התברר ליזמים כי ל"בום" יש ביקוש נרחב יותר מכפי שציפו תחילה. הם הורידו את גיל היעד מ-65 ומעלה, תחילה ל-55 ומעלה ולאחר מכן ל-40 ומעלה. כיום הם מקפידים לציין בפרסומים כי הכפר "נהגה בשביל הקהילה הגאה והורחב כדי לכלול את כולם" ומצפים כי בין מאות התושבים העתידיים יהיו גם לא מעט סטרייטים שיבקשו ליהנות מסגנון החיים הייחודי של המקום. עם זאת, קשה לטעות ביחסי הציבור ובתדמית של המקום. הלוגו צבוע בצבעי הקשת, המתקנים והשירותים המוצעים בכפר מכוונים לזוגות ללא ילדים וההדמיות הצבעוניות שמלוות את הפרסומות אינן משאירות מקום לדמיון. בהדמיות של כל אחד מהפרויקטים בכפר מופיעים גברים מחובקים, לעתים יושבים ללא חולצה על שפת הבריכה, לעתים מפטפטים עם כוס משקה בידם. המשרד של יורגן מאייר הגדיל לעשות ושתל בהדמיות שלו כמה דמויות בתחתוני עור שחורים. אחד המשרדים המשתתפים שילב בתוכנית המקורית מרתף סאדו-מאזו כחלק אינטגרלי מהפרוגרמה של הבית. בסופו של דבר הוחלט לוותר על התוספת הצבעונית וכל אחד מהדיירים יבחר בעצמו כיצד להשתמש במרתף. הולביך מתנגד נחרצות להגדרה של "בום" כגטו הומו-לסבי. "בכל מגדל דירות גדול בניו יורק יש לך מספר דומה של תושבים ולכולם יש ועדות קבלה שבודקות את המצב הפיננסי שלך. האם זה הופך את המגדל לגטו? ממש לא", הוא טוען. "הכפר שלנו הוא למעשה מגדל דירות פתוח. אתה מוזמן להיכנס ולהשתמש בחדר הכושר שלנו ולטייל בין הכיכרות הפתוחות ובין החנויות. אנחנו שוברים את הרעיון של הגטו מכיוון ש'בום' פתוח לחלוטין לכל אחד. אנחנו לא נהיה אלה שנחליט מי יעבור לשם". מה יקרה אם למשל נוצרים אדוקים יקנו כמה מיחידות הדיור? האם זה עשוי להשפיע על סגנון החיים במקום? "בארצות הברית אסורה אפליה על רכישה ומכירה של דירות. אבל כשאתה מסתכל על העיצוב ועל הפרוגרמה של הכפר, ברור שיש הגדרה מסוימת של המשתמשים. אני לא יודע אם אבא שלי למשל היה קונה שם דירה כי זה לא משקף את סגנון החיים שלו. אם יעברו לשם מורמונים זה דווקא יכול להיות מצחיק. נבלה יחד ונראה בסוף מי ישכנע את מי". "אין ארכיטקטורה הומואית ואין ארכיטקטורה להומואים. ההומואים והסטרייטים משתמשים בחללים ציבוריים בדיוק באותה צורה", מוסיפים ויתקון וציונוב. "הפרויקט הזה יועד בתחילה לקהילה הגאה ולאחר מכן נהפך מוקד משיכה גם לסטרייטים. ההשוואה הכי נכונה לכך תהיה מועדוני גייז שנהפכו למקור משיכה לאוכלוסייה מעורבת, שלא רק לא חוששת מעירוב אלא חפצה בו, עם כל הערכים המוספים שתרבות הומוסקסואלית מסוגלת לתת". העבודות באתר עתידות להתחיל בשנה הבאה. אף שעוד לא נמכרה דירה אחת, היזמים מדווחים על התעניינות ערה וכבר שואפים להרחיב את המיזם. ראשית לשטחים המקיפים את "בום" ולאחר מכן לייצא את המודל לעוד מדינות בארצות הברית ובעולם כולו. "מעניין אם לקהילה כזאת יש סיכוי לקום בישראל?" שואל הולביך בחצי חיוך. אם מביאים בחשבון את החוקים הגזעניים התומכים בוועדות קבלה ליישובים ובכוח הפוליטי והכלכלי של הקהילה הגאה בישראל, התשובה עשויה להיות "לא מן הנמנע". לדעתם של ויתקון וציונוב, מתחם מסוג זה יכול לקום בעיר כמו תל אביב, "אבל לא בשטח כל כך נרחב אלא כנראה בבנייה רוויה או במגדל".

 

[מצפה לגאולה1]

אני ממש לא בעד...

/tapuzforum/images/Emo26.gifאני חושב שעלינו להיטמע בתוך העם ולא להיבדל ולהיראות כביכול שונים, לחיות מכפר משלנו ובד` אמותינו. זה רק יחדד את הקיטוב (ראה ערך חרדים... לצערי הרב זו הדוגמא הטובה ביותר לכך) אנחנו צריכים לחיות בכל אתר ואתר, ללמוד במוסדות הרגילים, לקבל שרותים ממוסודת הציבור הכלליים ולהרגיש טוב עם כך שאנו הומואים/דומיניים שחיים עם כל המיגזרים האחרים ולא נבדלים מהם. זה יכול רק לגרום לנזק ולמטרה להומופוביה שמחד הולכת וגואה ומאידך, באורח פלא המודעות לנטיה גורמת לנכונות קבלתנו בקהילה הכללית, להתחבבות וליחס מוערך על כצם היותנו כאלה, אבל חיים ככל האדם. מי שחושב שזה מה שיקנה בטחון עצמי יותר, רצון לחיות במסגרת פנימית ולהרגיש חופשי שירווח לו. אני בעד לחיות עם כולם ללא שום הבדל. קבלו אותנו כמו שאנחנו!!!

 

[גיי40 גברי]

אין הכוונה שכל ההומואים יסתגרו בגטאות

הכוונה היא לספק מקום עבור אנשים הרוצים להזדקן בסביבת הדומים להם, אנשים שבנו את "משפחתם" על בסיס ידידים ולא קרובים משפחה. למשל, אנשים שאין להם נכדים בני 30 או ילדים בני 50 הבאים לביקור, בבית אבות.