נוסגות', MADQ שוב בדרכים!
לאחר שהותקפנו ע"י שודדים ערמומיים חמושים בחיצים משוחים בסם הרדמה חזק ובכל זאת הצלחנו לנצח אותם, חזרנו מרוחים בבוץ, מסכנים כמו חתולים שננטשו בחוץ בגשם, ונכנסנו שוב לוואסרבונד, בדיוק כשהתחיל לרדת שלג. תזמון מושלם. עוד 5 דקות בחוץ והיינו חוטפים דלקת ריאות על בטוח. נכנסנו לפונדק וגל של חום אוהד נשב על פנינו. סגרנו את הדלת וסרבנו לזוז, גם מתוך חוסר יכולת תזוזה וגם כי לא רצינו לעורר את חמת זעמו של בעל הפונדק כאשר יבחין בבוץ הרב שעלינו. הוא מיד הבין את הרמז ושלח אותנו מיד את בית המרחץ שם ערמנו את כל בגדינו בפינה ונכנסנו לטבילה מחייה נפשות של כשעתיים לפחות. מיותר לציין שתשושים כשהיינו ארוחת הערב נשכחה לחלוטין ופשוט צנחנו לישון. ביום למחרת גילינו שמזג האוויר החריף במידה יוצאת דופן עד כדי כך שאפילו האגם החל לקפוא. דומיניק בעלת הטבעת השומרת עליה מנזקי הקור יצאה לערוך קניות לאחר שאדריאן גילה שאין לו די כסף לערוך אותן בעצמו. היא גם הייתה האחראית על שכירת החדרים בנדיבות ליבה כן תירבה. אדריאן החליט שקר לו מיד רק מלחשוב על לצאת החוצה ונותר בפונדק קרוב לאח מנגן לו נעימות רכות של חורף. כאשר קוואי הצטרף אדריאן החליט לשחזר את זריזות ידיו המעודנות ופתח במופע פרטי לקוואי של מעשי "קסמים" חביבים מבוססי זריזות ידיים והפתעה. במהלך השהות בפונדק הבחננו בשלושה אנשים זרים לעיר שהגיעו גם הם. בירור קצר עם בעל הפונדק גילה לנו שאחד הגיע מצפון לעיר ואחת הגיעה מדרום. כאשר דומיניק חזרה ישבנו כולנו לשוחח ולהחליט על המשך דרכינו כיוון שמזג האוויר המשיך להתדרדר. דחקה לנו הדרך להמשיך צפונה אל עבר המשימה שקיבלנו ממעגל התשעה אך במזג אוויר כזה אדריאן היה בטוח שהמעבר ההררי סגור. כדי לברר זאת אדריאן ניגש את עובר האורח שהגיע מצפון ופנה אליו בשאלה האם ידוע לו המצב מצפון לעיר. אכן המעבר חסום ולא נותר לנו אלא לעבור דרך העיר מאלן ולעוש אגב כך עיקוף גדול בתנאי שטח גרועים. הזר שאל אם אנחנו יוצאים לעבר מאלן האם נסכים ללוות את חברתו לשם, וכולנו הסכמנו, אחרי הכל כל המרבה הרי זה משובח ובתקופה זו מסוכן לצאת למסע כזה לבד. הגברת המבוגרת בשם רואנדה הצטרפה אלינו. יצאנו לדרך ביום למחרת אחרי ארוחת צוהוריים חמה וטובה אחרונה בפונדק. כעבור 3 ימים כבר היינו על הדרך המובילה אל מאלן(עוד 3 ימי הליכה ונגיע!) כאשר פגשנו בפלוגת סיור של חיילי מאלן שהסבירו כי הם מסיירים באיזור כדי לשמור על הדרך מפני קבוצת שודדים ערמומית. רואנדה הציגה את עצמה כחברה בגילדת התכשיטנים של מאלן. בירור קצר הבהיר שאנחנו חיסלנו את שני השודדים שהיו חלק מהכנופייה לשמחת כולם והמשכנו בדרך בהרגשת בטחון רבה יותר. חנינו לקראת ערב ובמהלך הערב הגיע מבין העצים חייל מאלן בודד שסיפר כי הלך לאיבוד. הזמנו אותו אל מדורתינו ונתנו לו אוכל חם ותה טוב והסכמנו שישאר הלילה אתנו ויחזור למחנה למחרת. דומיניק לקחה את אדריאן הצידה וסיפרה לו על חששותיה לגבי החייל הבודד כיוון שעד כה הם תמיד סיירו בזוגות. אדריאן הסכים עימה והעביר את ההודעה לקוואי שהלילה שומרים בזוגות. במהלך המשמרת של אדריאן ודומיניק היא שמעה משהו חשוד והלכה לברר ולאחר מכן אדריאן שמעה צעקה חנוקה ומיהר להעיר את קוואי ורץ לעזרת אהובתו. הוא מצא עץ כרות על אם הדרך וסימני מאבק בשלג. במזל הצליח להתחמק ממלכודת חבל על הקרקע ואז קפצו עליו שניים עם אלות! הוא צעק לקוואי שיבוא לעזור ונלחם איתם בגבורה עד שהגיע קוואי והכוחות התאזנו יותר. אחד מהשודדים נכנע כאשר היה פצוע קשה והשני ברח וקוואי דלק בעקבותיו אך נעצר ע"י מלכודת ואיבד אותו. אדריאן מצא את דומיניק כפותה ומעוצבנת ולאחר ששיחררו אותה היא קשרה את השבוי ואפילו בעטה בו מרוב עצבים. חזרנו למחנה כדי למצוא אסון אמיתי! רואנדה, הגברת המכובדת שאותה ליווינו, חסרת הכרה ומדממת מפצע בראשה, החייל איננו במקום וכל כספינו נגנב. כאשר אדריאן קרא לקוואי מל וקוואי רצו אליו והשאירו את המחנה לחסדי השודד הערמומי המנהיג שהתחזה לחייל וקיבל את הכנסת האורחים הנדיבה שלנו וגמל עליה בכזו בגידה נבזית! לאחר שאדריאן חבש את רואנדה דומיניק ומל יצאו לעקוב אחר השודד הנמלט והגיעו עד לאיזור ביער רצוף במלכודות קטלניות. בזמן הזה אדריאן דובב את רואנדה שגילתה למגינת ליבה שנגנבו ממנה שתי תיבות, האחת מכילה אבנים יקרות והשניה מכילה רכוש אישי יקר לליבה. אדריאן רתח מזעם על השודד שניצל כך לרעה את הכנסת האורחים שלו ולא רק שפגע בו אישית אלא גם בזו שלקחת תחת חסותו. אדריאן החליט שהוא לא ישקוט עד שיוחזרו האבדות וראש השודד יתנוסס על חנית! בבוקר הקבוצה יצאה אל מחנה חיילי מאלן וסיפרנו להם על כל המאורע. הם השתוממו לשמוע על שודד המתחזה לחייל כיוון שלא אבד להם אף אדם. חשדנו שאולי יש משתפי פעולה מתוך הפלוגה אך לא פצינו פה בעיניין. המפקד שמע על תוכניתנו לחסל את השודדים בעצמינו והסכים לצרף אלינו שני חיילים לתגבור. רואנדה המשיכה בליווי החיילים וקבענו להפגש איתה בפונדק מסויים במאלן. יצאנו אל היער, מל הובילה ושיחררה מלכודות רבות בדרך ואנחנו אחריה בזהירות. הגענו אל קטע ביער שלא ראינו שום דבר חשוד ומל ביקשה מדומיניק לירות חץ לכיוון. החץ עבר דרך איזה בד בלתי ניראה ועשרות חניתות הועפו בחזרה אלינו!!!!!! חייל אחד שופד ומת מייד, תנוח נפשו על משכבה. אנחנו הצלחנו לשרוד את זה בהצלחה כזו או אחרת והרבה מזל. אדריאן התעצבן עוד יותר ומיהרנו קדימה אל הביקתה שלפתע התגלתה ביער. עברנו על פני שרידי הבד הבלתי ניראה ואדריאן אסף כמה רצועות לשימוש בעתיד. הביקתה כמובן הייתה ריקה ולאחר חיפושים מצאנו את הכפתור הסודי והמעבר אל המרתף ובו גילינו תיבות ריקות ומלכודות נוספות ולבסוף גם את עקבות השודדים הנמלטים! רדפנו אחריהם במשך כל היום וכל הלילה. לא מעצור. לקראת 4 בבוקר מצאנו את המחנה שלהם... ריק אך טרי. הסיר עדיין על האש והמים עוד לא רתחו. התיקים והשמיכות עדיין שם אך 2 שודדים אין. מצאנו בתוך התיקים את הכסף החסר אך לא אף אחת מהתיבות. אדריאן סירב להסתפק בזאת. הוא המשיך לחפש את עקבות השודדים מסביב למחנה והיה מאוד מאוד מתוסכל כאשר לא מצא אותן. לפתע קוואי ומל ירו שוריקנים אל תוך האפילה וגוף נופל עשה שקע בשלג. קוואי גרר את הגופה הבלתי ניראית ולאחר זמן מה הקסם פג. זה לא היה המנהיג וחיפוש על הגופה הניב רק את הקופסה עם אבני החן. הקופסה החשובה יותר, זו עם עיטורי הכסף והערך הרגשי עדיין לא נמצאה. אדריאן המשיך בחיפושים נחושים אך ללא הועיל וכאשר שוב חזר למחנה גילה שהשאר עסקו בקרב שלג!!!! כאשר השודד עדיין לא נמצא! הוא בירר בעוקצנות מה היה פשר העיניין וגילה שאחד העצים הפיל שלג על חברי הקבוצה וקרב השלג התחיל.
לאחר שהותקפנו ע"י שודדים ערמומיים חמושים בחיצים משוחים בסם הרדמה חזק ובכל זאת הצלחנו לנצח אותם, חזרנו מרוחים בבוץ, מסכנים כמו חתולים שננטשו בחוץ בגשם, ונכנסנו שוב לוואסרבונד, בדיוק כשהתחיל לרדת שלג. תזמון מושלם. עוד 5 דקות בחוץ והיינו חוטפים דלקת ריאות על בטוח. נכנסנו לפונדק וגל של חום אוהד נשב על פנינו. סגרנו את הדלת וסרבנו לזוז, גם מתוך חוסר יכולת תזוזה וגם כי לא רצינו לעורר את חמת זעמו של בעל הפונדק כאשר יבחין בבוץ הרב שעלינו. הוא מיד הבין את הרמז ושלח אותנו מיד את בית המרחץ שם ערמנו את כל בגדינו בפינה ונכנסנו לטבילה מחייה נפשות של כשעתיים לפחות. מיותר לציין שתשושים כשהיינו ארוחת הערב נשכחה לחלוטין ופשוט צנחנו לישון. ביום למחרת גילינו שמזג האוויר החריף במידה יוצאת דופן עד כדי כך שאפילו האגם החל לקפוא. דומיניק בעלת הטבעת השומרת עליה מנזקי הקור יצאה לערוך קניות לאחר שאדריאן גילה שאין לו די כסף לערוך אותן בעצמו. היא גם הייתה האחראית על שכירת החדרים בנדיבות ליבה כן תירבה. אדריאן החליט שקר לו מיד רק מלחשוב על לצאת החוצה ונותר בפונדק קרוב לאח מנגן לו נעימות רכות של חורף. כאשר קוואי הצטרף אדריאן החליט לשחזר את זריזות ידיו המעודנות ופתח במופע פרטי לקוואי של מעשי "קסמים" חביבים מבוססי זריזות ידיים והפתעה. במהלך השהות בפונדק הבחננו בשלושה אנשים זרים לעיר שהגיעו גם הם. בירור קצר עם בעל הפונדק גילה לנו שאחד הגיע מצפון לעיר ואחת הגיעה מדרום. כאשר דומיניק חזרה ישבנו כולנו לשוחח ולהחליט על המשך דרכינו כיוון שמזג האוויר המשיך להתדרדר. דחקה לנו הדרך להמשיך צפונה אל עבר המשימה שקיבלנו ממעגל התשעה אך במזג אוויר כזה אדריאן היה בטוח שהמעבר ההררי סגור. כדי לברר זאת אדריאן ניגש את עובר האורח שהגיע מצפון ופנה אליו בשאלה האם ידוע לו המצב מצפון לעיר. אכן המעבר חסום ולא נותר לנו אלא לעבור דרך העיר מאלן ולעוש אגב כך עיקוף גדול בתנאי שטח גרועים. הזר שאל אם אנחנו יוצאים לעבר מאלן האם נסכים ללוות את חברתו לשם, וכולנו הסכמנו, אחרי הכל כל המרבה הרי זה משובח ובתקופה זו מסוכן לצאת למסע כזה לבד. הגברת המבוגרת בשם רואנדה הצטרפה אלינו. יצאנו לדרך ביום למחרת אחרי ארוחת צוהוריים חמה וטובה אחרונה בפונדק. כעבור 3 ימים כבר היינו על הדרך המובילה אל מאלן(עוד 3 ימי הליכה ונגיע!) כאשר פגשנו בפלוגת סיור של חיילי מאלן שהסבירו כי הם מסיירים באיזור כדי לשמור על הדרך מפני קבוצת שודדים ערמומית. רואנדה הציגה את עצמה כחברה בגילדת התכשיטנים של מאלן. בירור קצר הבהיר שאנחנו חיסלנו את שני השודדים שהיו חלק מהכנופייה לשמחת כולם והמשכנו בדרך בהרגשת בטחון רבה יותר. חנינו לקראת ערב ובמהלך הערב הגיע מבין העצים חייל מאלן בודד שסיפר כי הלך לאיבוד. הזמנו אותו אל מדורתינו ונתנו לו אוכל חם ותה טוב והסכמנו שישאר הלילה אתנו ויחזור למחנה למחרת. דומיניק לקחה את אדריאן הצידה וסיפרה לו על חששותיה לגבי החייל הבודד כיוון שעד כה הם תמיד סיירו בזוגות. אדריאן הסכים עימה והעביר את ההודעה לקוואי שהלילה שומרים בזוגות. במהלך המשמרת של אדריאן ודומיניק היא שמעה משהו חשוד והלכה לברר ולאחר מכן אדריאן שמעה צעקה חנוקה ומיהר להעיר את קוואי ורץ לעזרת אהובתו. הוא מצא עץ כרות על אם הדרך וסימני מאבק בשלג. במזל הצליח להתחמק ממלכודת חבל על הקרקע ואז קפצו עליו שניים עם אלות! הוא צעק לקוואי שיבוא לעזור ונלחם איתם בגבורה עד שהגיע קוואי והכוחות התאזנו יותר. אחד מהשודדים נכנע כאשר היה פצוע קשה והשני ברח וקוואי דלק בעקבותיו אך נעצר ע"י מלכודת ואיבד אותו. אדריאן מצא את דומיניק כפותה ומעוצבנת ולאחר ששיחררו אותה היא קשרה את השבוי ואפילו בעטה בו מרוב עצבים. חזרנו למחנה כדי למצוא אסון אמיתי! רואנדה, הגברת המכובדת שאותה ליווינו, חסרת הכרה ומדממת מפצע בראשה, החייל איננו במקום וכל כספינו נגנב. כאשר אדריאן קרא לקוואי מל וקוואי רצו אליו והשאירו את המחנה לחסדי השודד הערמומי המנהיג שהתחזה לחייל וקיבל את הכנסת האורחים הנדיבה שלנו וגמל עליה בכזו בגידה נבזית! לאחר שאדריאן חבש את רואנדה דומיניק ומל יצאו לעקוב אחר השודד הנמלט והגיעו עד לאיזור ביער רצוף במלכודות קטלניות. בזמן הזה אדריאן דובב את רואנדה שגילתה למגינת ליבה שנגנבו ממנה שתי תיבות, האחת מכילה אבנים יקרות והשניה מכילה רכוש אישי יקר לליבה. אדריאן רתח מזעם על השודד שניצל כך לרעה את הכנסת האורחים שלו ולא רק שפגע בו אישית אלא גם בזו שלקחת תחת חסותו. אדריאן החליט שהוא לא ישקוט עד שיוחזרו האבדות וראש השודד יתנוסס על חנית! בבוקר הקבוצה יצאה אל מחנה חיילי מאלן וסיפרנו להם על כל המאורע. הם השתוממו לשמוע על שודד המתחזה לחייל כיוון שלא אבד להם אף אדם. חשדנו שאולי יש משתפי פעולה מתוך הפלוגה אך לא פצינו פה בעיניין. המפקד שמע על תוכניתנו לחסל את השודדים בעצמינו והסכים לצרף אלינו שני חיילים לתגבור. רואנדה המשיכה בליווי החיילים וקבענו להפגש איתה בפונדק מסויים במאלן. יצאנו אל היער, מל הובילה ושיחררה מלכודות רבות בדרך ואנחנו אחריה בזהירות. הגענו אל קטע ביער שלא ראינו שום דבר חשוד ומל ביקשה מדומיניק לירות חץ לכיוון. החץ עבר דרך איזה בד בלתי ניראה ועשרות חניתות הועפו בחזרה אלינו!!!!!! חייל אחד שופד ומת מייד, תנוח נפשו על משכבה. אנחנו הצלחנו לשרוד את זה בהצלחה כזו או אחרת והרבה מזל. אדריאן התעצבן עוד יותר ומיהרנו קדימה אל הביקתה שלפתע התגלתה ביער. עברנו על פני שרידי הבד הבלתי ניראה ואדריאן אסף כמה רצועות לשימוש בעתיד. הביקתה כמובן הייתה ריקה ולאחר חיפושים מצאנו את הכפתור הסודי והמעבר אל המרתף ובו גילינו תיבות ריקות ומלכודות נוספות ולבסוף גם את עקבות השודדים הנמלטים! רדפנו אחריהם במשך כל היום וכל הלילה. לא מעצור. לקראת 4 בבוקר מצאנו את המחנה שלהם... ריק אך טרי. הסיר עדיין על האש והמים עוד לא רתחו. התיקים והשמיכות עדיין שם אך 2 שודדים אין. מצאנו בתוך התיקים את הכסף החסר אך לא אף אחת מהתיבות. אדריאן סירב להסתפק בזאת. הוא המשיך לחפש את עקבות השודדים מסביב למחנה והיה מאוד מאוד מתוסכל כאשר לא מצא אותן. לפתע קוואי ומל ירו שוריקנים אל תוך האפילה וגוף נופל עשה שקע בשלג. קוואי גרר את הגופה הבלתי ניראית ולאחר זמן מה הקסם פג. זה לא היה המנהיג וחיפוש על הגופה הניב רק את הקופסה עם אבני החן. הקופסה החשובה יותר, זו עם עיטורי הכסף והערך הרגשי עדיין לא נמצאה. אדריאן המשיך בחיפושים נחושים אך ללא הועיל וכאשר שוב חזר למחנה גילה שהשאר עסקו בקרב שלג!!!! כאשר השודד עדיין לא נמצא! הוא בירר בעוקצנות מה היה פשר העיניין וגילה שאחד העצים הפיל שלג על חברי הקבוצה וקרב השלג התחיל.
