נולד אצלי ספר..
לפני מספר שנים, כשניר הנכד שלי היה בגן טרום חובה ואחיו בגן חובה, שאלתי את בתי מה עושים בגן ביום השואה.
לגננת של הבכור היתה תוכנית סבירה, אך הגננת של ניר אמרה שיום השואה זה לא נושא שניתן מבחינתה להזכיר בגן, ולכן היא מתעלמת מהיום הזה, ובצפירה היא אומרת לילדים שזה "אימון" לקראת הצפירה של יום הזכרון לחללי צהל.
רתחתי מזעם.
הזעם שלח אותי לאלבום המשפחתי, לסיפורים, לגן הילדים שלי, לסבתא שלי, ונולד טקסט שמתאים לקריאה בגן, ולקריאה עצמית בכיתות יסוד.
מדי שנה אני מעבירה את הטקסט לבתי ספר ולמספר גנים.
קיבלתי תגובות טובות מאוד ממורות וגננות ואני מוכנה כבר לפרסם את הספר. אומרים לי שהטקסט מצוין, ברור, קריא, נוגע בכל הנושאים מבלי לעורר חרדה, או פחדים.
אז מה הצעד הבא שאני צריכה לעשות כדי שהספר יתפרסם?
יהודית
לפני מספר שנים, כשניר הנכד שלי היה בגן טרום חובה ואחיו בגן חובה, שאלתי את בתי מה עושים בגן ביום השואה.
לגננת של הבכור היתה תוכנית סבירה, אך הגננת של ניר אמרה שיום השואה זה לא נושא שניתן מבחינתה להזכיר בגן, ולכן היא מתעלמת מהיום הזה, ובצפירה היא אומרת לילדים שזה "אימון" לקראת הצפירה של יום הזכרון לחללי צהל.
רתחתי מזעם.
הזעם שלח אותי לאלבום המשפחתי, לסיפורים, לגן הילדים שלי, לסבתא שלי, ונולד טקסט שמתאים לקריאה בגן, ולקריאה עצמית בכיתות יסוד.
מדי שנה אני מעבירה את הטקסט לבתי ספר ולמספר גנים.
קיבלתי תגובות טובות מאוד ממורות וגננות ואני מוכנה כבר לפרסם את הספר. אומרים לי שהטקסט מצוין, ברור, קריא, נוגע בכל הנושאים מבלי לעורר חרדה, או פחדים.
אז מה הצעד הבא שאני צריכה לעשות כדי שהספר יתפרסם?
יהודית