נולדתי לשיר את מה שקדם לזמן

[נימר דבדוב]

נולדתי לשיר את מה שקדם לזמן
שירה המהללת את מלאכי האור של העולם
אשר תתפרץ כצהלת הזוהר
אשר יונת ההדר הומה יופי
מרים את ליבי צריח טל
וקורא בבקיעת השחר
בואי שירה רחוקה
פתחי לפסיעה הראשונה שביל כוכבים
כי עמוק בתוך ליבי הכמיהה חורטת שיר
שצובע אלף שחרים
ומפריח אלף אביבים
חוטף את האופק שר בשמי
האור זורם אל תוך ידיי
כמו מיתרים שקופים
נולדים מרעד הלב
נוסעים מדפיקה אל דפיקה
עד שהופכים לעולם כולו
והעולם כולו נהיה שיר אחד
שנישא על שפתיי
וכשהשיר שלם בתוך השקט
מלאכים מרחפים בכיפות של אור
מצלצלים בפעמונים של שמחה עמוקה
וקושרים לי מטיפות הגשם כתר ועטרה
ושם לוחשים לי את סודות הבריאה
שיר כל עוד ליבך פועם -
כי שירה היא דרך נוספת לברוא עולם
הענפים נפתחים לקנה ירוק
שכותב על הרוח לחש החיים
״הנצח לא יכבה כל עוד יש מיתר בלב
והאור לא ייפול כל עוד העין חולמת״
וכך מתוך אור וזוהר
מתפרץ שחר חדש
בכל פעם שאתה מרים את עיניך לשמיים
והשמיים..
כל השמיים..
מתעוררים
כשאתה מרים את קולך ואומר
נבראתי לשיר את מה שקדם לזמן

-נימר דבדוב