נולדים עם זה ?

[אמא של פילפילון]

../images/Emo24.gif אני מבטיחה לך

שעוד חודש חודשיים את הופכת לכוהנת הגדולה של כל מי שילדה אחריך. להן, אל תשכחי להסביר בטבעיות ש"זה אינסטינקט אמהי", אבל האמת היא שממש לא נולדים עם זה ולמרבה הצער לא צריך לזה רשיון ואין טסט (זה גם מזל, כי כולנו היינו נכשלות טסט ראשון). בקיצור, צריך ללמוד את זה. וחלק מהלימוד זה ללמוד להשיב לעצמך את האמון בעמצך ובעיקר: להאמין במתן! ילדים נולדים עם תוכנה מופלאה שמכוונת להתפתחות בריאה ותקינה ומאוד (אבל מאוד) קשה להרוס את זה. העצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך, היא להתייעץ עם מי שגישתו הבסיסית דומה לשלך, זאת מכיוון שיש דרכים רבות וטובות לגדל ילדים (מובן, ששלי הכי נכונה וטובה

) ולטעמי, המכנה המשותף בין הטובות בהן היא הלימה טובה בין אישיות האם והדרך בה היא נוקטת. לכן, בחרי מי שעצותיה מרגישות לך נכון והתמידי להתייעץ עימה. כך גם לגבי ספרים שכדאי לקרוא (ויש במאמרי הפורום רשימה שלהם. אם יש למישהי המלצות נוספות היא מוזמנת). וכמובן, לבוא לשתף אותנו ואנחנו נזכיר לך כמה נפלאה את.

 

[תולו]

אש"פית שלי

כמו תמיד, המילים הנכונות במקום הנכון ובזמן הנכון. אמרתי לך שאני אוהבתותך ?

 

[להבה איתנה]

מקשרת לך קטע נחמד

על טיפת חלב,אני אהבתי והזדהתי,תהני.

 

[תמי ס]

גדול!!!

 

[קובולט]

ענק../images/Emo6.gif

 

[נוריה]

מה, לא נולדת עם אינסטינקט אימהי???

אני למשל, נולדתי ובידי האחת מגב ובשניה מגבון... את כל הטעויות שבעולם עשיתי על רותם, בשביל שאוכל לעשות חלק מהן ונוספות על טל ורק לאחר מכן התחלתי לכתוב את הספר שעדיין לא מוכנים לחלק במחלקת יולדות: "איך אהיה אמא טובה יותר ממך - שאלה החמות בעידודה של אחות טיפת החלב את האמא שטופת הדמעות ההורמונלית"... אז תולו יקירתי - מסכימה עם חברותי - סנני, סנני... 1. לכי לרופא רגוע, תומך הנקה, עם נגישות גבוהה למרפאה. 2. לכי לטיפת חלב, תעשי עם הראש "כן, כן", תני לעצות החכמות של האחות לעבור לצידך, מעלייך ומתחתייך רק תכסי את האוזניים של מתן שהוא לא יקשיב להן בטעות. 3. אפשר לעשות אמבטיה עם בלנאום -זה עושה נפלאות לעור, זה יקר, והפצעונים עוברים - כך או כך. אין לכך קשר לחצ'קונים בגיל ההתבגרות. 4. הנקה - תורידי את השעון. ולאחות תגידי שהוא יונק 20 דקות מכל צד, כל 4 שעות. שקר לבן (אולי מתן יקשיב לך ויחליט ללכת על זה...). נשיקות למתנצ'וק

 

[תולו]

../images/Emo51.gif../images/Emo25.gif

 

[פלגיה]

שכחת שצריך להוסיף גם

שמתן ישן כל לילה כל הלילה (לאחות בטיפת חלב) ומחכה בכיליון עיניים לספר שלך

 

[noaagr]

נולדים עם זה???

לא רק שלא, אלא גם אחרי שגידלתי שני ילדים אני מרגישה כאילו זה הראשון... למזלי אחות טיפת החלב שלי היא גם שכנה וחברה טובה (ולא להרוג אותי - אבל היא ליברלית יחסית בהשוואה לאחיות אחרות שהיכרתי ) ואני מרגישה חופשיה להתקשר אליה כל היום בשאלות נאורות כמו: אפשר כבר להלביש קצר? וכן הלאה.. אבל - גם אותה אני מסננת ולוקחת רק מה שנראה לי ומה שלא נראה לי - אני שומרת לעצמי. יהב סבל מצהבת רצינית כשנולד שלא הראתה סימני שיפור אלא להיפך - רק הלכה ועלתה. מהניסיון שלי עם הילדים האחרים אני יודעת שמקור הבעיה היא בהנקה שלא מאפשרת לצהבת להתפרק. אז האחות אמרה לא להפסיק להניק בשום פנים ואופן אלא עדיף להחזיר אותו לאשפוז בבית חולים - בפוטו תראפי ואני אמרתי שאין שום מצב שאני מחזירה אותו לבית חולים ונפרדת ממנו. הפסקתי להניק ל-48 שעות, הצהבת ירדה מהרמה המסוכנת ואז חזרנו להנקה בשמחה. ויש עוד הרבה דוג' כאלה... בקשר להנקה - גם אני בהתחלה ניסיתי לעקוב אחרי הזמן אבל מהר מאוד התייאשתי. אני כבר לא בודקת אלא מאכילה כשאני רואה שהוא רוצה. לפעמים זה אחת לשלוש שעות ולפעמים הוא רוצה כל חצי שעה (בעיקר בבוקר). ולוקח כמה שלוקח - אני כבר לא בודקת. כל עוד הוא שקט הין לבין, יציאות תקינות ואני רואה שהוא משמין - אני רגועה. האמת היא שלא שקלתי אותו כבר שלושה שבועות... ורק כדי שתהיי רגועה - גם בתינוקיה אצלנו השכיבו את התינוקות על הצד... בקיצור - עוד כמה שבועות כבר תהיי מומחית ובינתיים - אנחנו כאן לעזור ותקחי את כל ההערות מסביב במידה הנכונה.

 

[happy]

תולו ../images/Emo24.gif

מאמצת בחום את מה שקודמותי אמרו. סנני את דברי החוכמה של אחות טיפת חלב. לנו בהוד השרון יש אחות טיפת חלב מזעזעת. שבהתחלה אחרי כל מפגש איתה היתי בוכה. למדתי להנהן בראשי ולומר כל מה שהיא מצפה ממני. ליהי מגיל 3 שבועות ישנה רק על הבטן. פעם אחת בטעות אמרתי את זה לאחות וחטפתי הרצאה. לכן מאז כשהיא שואלת אותי אני אומרת שהיא ישנה על הגב אבל מאז שהיא למדה להתהפך היא פשוט מתהפכת לבטן. יש לנו רופאת ילדים מקסימה אם את גרה באזור הוד השרון אני יכולה לתת לך את הפרטים. לגבי הפצעים על הפנים הם עוברים. אנחנו משתמשים בשמן בלינאום לאמטיה וזה עושה נפלא לעור. יקירתי הכי חשוב פשוט תסנני את מה שאחיות טיפת חלב אומרות. ואם מתן עולה במשקל וישן לדעתי זה המדד הטוב ביותר לכך שהילד אוכל בדיוק כמה שהוא צריך.

 

[ורד13]

הי תולו

תראי, ממרומי גילה המופלג של דריה - יש לי שתי דעות. האחת - תינוק ששהה בפגיה אפילו יום - עליו לעבור בדיקה ע"י רופא התפתחות המתמחה בפגים. הרופא יחליט אם על המעקב להמשיך. האחיות דשל טיפת חלב לא טפשות. אלו בדיקות סנון, והנחיות כלליות. אבל הגורים המיוחדים צריך לבדוק אם הם לא צריכים משו מיוחד. תראי, הגברת שלי,מתוקה ככל שתהייה מציבה אתגרים מיוחדים כמו תוכנית ראליטי בטלווזיה. כשהגעתי למעקב בפגיה כשהייתה בת 9 שבועות טענתי שמעבר לכל היא לא שומעת ולא רואה. כעבור חודש היה ברור שהיא כן שומעת, פשוט יותר מידי וזה מפריע לה. וגם רואה. גם היה ברור שקיימות בעיות אחרות אותן למרות ההשכלה הרפואית שלי לא ראיתי. אז, חכמה בפרטים אלו, הגעתי לבדיקת התפחות של שלושה חודשים, רק כדי לשמוע מהרופאה שם - "גברת, הבת שלך חרשת". ולדעתי היא היתה מופתעת שלא פרצתי בבכי מר, או משו כזה. כמובן שאת הבעיות האחרות היא לא אבחנה. הצעה שניה שיש לי - וכמו כל הצעה, קבלי או לא. הבעיה הראשונה עם הגברת היתה שהיא היתה אוכלת כל ארוחה במשך כשעה, מאוד מתעייפת, ובכך לא משאירה לי זמן לשום תרגיל פיזיו וכיוב'. הסובסרט לתרגיל היה נרדם. ע"כ מבחינתה של הנערה, קיצור הארוחות היה חובה ולא אפשרות. וכך קיבלנו את התרגיל הראשון. לתת אוכל. כשבגברת מניחה את הפטמה בפה, אחרי מספר שניות /דקות של יניקה נמרצת - לשים מוצץ. פולטת אותו - או נהית כעוסה - להחזיר פטמה. כל זאת באותה תנוחת ערסול. בסופו של דבר הגברת נרדמה על פטמת המוצץ. נשמע מוזר, אבל כמו כל התרגילים ובכלל הטיפול ההזוי בו אנחנו משולבים - (ע"י רופאת התפחות ילדים עם השכלה בפסיכוטרפיה) בצעתי את זה בהקפדת שיא. כעבור שבוע בדיוק הגברת קיצרה כל אכילה ל20 דקות. \מובן, ד"א שאם רעבים שוב כעבור איזה שמן שהם רוצים - מיד להביא אוכל. זה לא עינויים פה. קיצור האכלות שלה - גרם שיהיו שעות ביום שלא קשורות לאוכל, פליטות, פעולת מעים ורחצות. אלה שעות בהן ניתן "להיות איתה במפגשים". ד.א. כעבור חודש מהתרגיל הזה - סיפור המוצץ באוכל נשכח מזמן. ובעיקרון יכולנו בכלל לוותר על מוצץ, פשוט נח לנו. עכשיו היא פשוט אוכלת או לא. וזהו. ודבר שלישי , השכבה על הצד מאוד חשובה לחיזוק השרירים בצואר. וגם בפגיה שלנו השכיבו על הצד. וביום הגברת שלנו, מכח הפיזיו - מושכבת על הצד כמה שהיא מוכנה לסבול. תראי, אני מוכרחה למרות שיצא לי נורא ארוך לנאום עוד משו. פשוט מוכרחה. אני לא הריתי את הגברת, ובכל מפגש כזה, בהרבה עדינות מסבירים לי שזה לא נכון, וזה לא נכון... וגם אני משתגעת. האם ההריון היה מביא לי תובנות יותר ברורות לטיפול בגברת. כנראה שלא. כנראה שגם לא נולדים עם זה.אבל כנראה שגם לא כל דבר ש"באינסטינק האמהי" - הוא כנראה הדבר הנכון לעשותו. ועל זה יאמר - עשה לך רב. עשי לך רב, רצוי עם הרבה ניסיון בפגים. ותבלי.

 

[אמא של פילפילון]

שלום רב שובך ../images/Emo25.gif

כבר אמרתי לך שהתגעגעתי

 

[תולו]

../images/Emo25.gif אין לך מושג איזה סדר

עשית לי ואיך הכרעת אצלי את הכף לגבי בחירת רופא הילדים, או במקרה שלי - רופאת הילדים. אני הולכת על פרטי, לרופאה ש"גידלה" את מתן בפגיה כל השבוע הראשון. היא יסודית, במסגרת "אם יש ספק - אין ספק". יש לי כבר בדיקות התפתחות קבועות ביומן, חסרה לי אחת, נוירולוגית ואין לי ספק שהיא תתן לי אותה.

יקירה וד"ש לפשושה

 

[ורד13]

נו, אז בגלל המחמאות - עוד דוגמא.

הפגיסט שלנו בקומה שביעית של ביה"ח. רופאת ההתפחות בקומת המקלט. פעם בשבוע אנחנו עולים לקומה שביעית ומשם למקלט. בפעם הראשונה לשניהם היה מאוד דחוף לראות את הנערה אוכלת. אז ישבתי שם גבוה, הנערה על הכתף וטפחתי על גבה בעליזות כפיתיות משהו - שתשהק. הביט בי הרופא במבט מהורהר ופסק "את יודעת שלטפוח להם על הגב זה פסה? רק זקנות עושות את זה. מספיק להחזיק אותם גבוה". ירדתי במעלית אכולת אשמה על כל המכות שהילדה קיבלה בגבה, וכל המכות שהענקתי לאחיה הגדולים. ומיד ישמתי בקומת המקלט. הנחה על הכתף שיהוק ללא טפיחות. הביטה בי רופאת ההתפתחות ובקולה השקט והרגוע אמרה "את יודעת שפגים בכלל לא מעלים על הכתף? אחרי האוכל ההמלצה לא להזיז אותם בכלל, ואם כבר חייבים אז רק הרמה לגובה בית החזה שלך..." ונראה לי שזו דוגמא שממחישה בדיוק את סיפור מעקב הפגים שלי. ד"ש בחזרה.

 

[תולו]

מדהים. פשוט אין לי מילים../images/Emo3.gif

 

[פלגיה]

../images/Emo6.gif

מזכיר לי כל מיני סיפורי בית חולים שהיו לי. הילדה בת שנתים וחצי רצה בכל המסדרונות עם יד מגובסת שקשורה כלפי מעלה לעמוד אינפוזיה עם גלגלים. ביקשתי שיצמידו לה את היד לכתף בתחבושת ואז יהיו פחות טלטולים. האחות אמרה שלא אי אפשר כי צריך שהיד תהיה גבוהה למניעת בצקת. למחרת בא הרופא מסתכל על הילדה וצועק עלי למה היד שלה קשורה לעמוד ולא מקובעת לכתף בתחבושת.

 

[סינטה1]

../images/Emo46.gifשטויות

שיינק כמה שהוא רוצה וכמה שאת רוצה, מה שעושה לכם טוב. לגבי הפצעונים - אמבטיה עם אימול ושפריצים של חלב אם יעשו פלאים. תראי, לי גם אמרו הרבה דברים על ההנקה - אל תדחפי לה ציצי, תגבילי את הזמן ועוד, אני בחרתי להקשיב לעצמי ועובדה שרותם בגיל המופלג של 11 חודשים עוד יונקת כמו מלכה. ולשאלתך, לא, לא נולדים עם זה, אבל תלמדי להקשיב לעצמך ותתפלאי לגלות שרוב הזמן את צודקת.