אסור לקדש מסגרות
הלימוד האמיתי הוא הלימוד שבא מתוך הלב, אין מקום שאתה לא יכול ללמוד ממנו, אסור לקדש שום דרך ואפילו את דרכו של המורה הכי הכי מואר, כי גם ההארה שלו היא שלו היא למצב ולמהות הנפשית המיוחדת לו. כל אדם צריך למצוא לו בעצמו את המצפן הפנימי, למצוא את האנרגיה להשתנות עם הדברים, זאת דרכו של הלוחם, להיות בשדה הפתוח, להגיב לדברים, להפנים ולמצוא לו את נקודות העוצמה שלו. אסור לקבל רעינות שמישהו אחר לעס עבורך , הם לא האמת שלך, הם לא מלאים במשמעות האמיתית שבך שמחוברת על למקום הגובה בנשמה שלך, גם אם מצאת רעיון שנראה לך באיזשהו מקום , אם לא עשית אותו ממש לשלך הוא מעין מחסום עבורך, הוא משמש כתרוץ של לחוות את הדברים עצמם אלא לדעת אותם בצורה האינטלקטואית של הנושא, בצורה הריקה מתוכן ונשמה. מותר ורצוי לחפש בכל מקום, אבל בכל מקום לקחת רק את שורשי הדברים לא את הפתרון המובנה והלעוס שמנסים להאכיל אותך בכל מקום, הדרך שלי היא הדרך של ההתבוננות, הדרך של השאלה האינטואטיבית, הדרך של לא לדעת מראש לא להחליט מראש אלא לתת לדברים לצוף בעצמם מבפנים , לבוא במשמעות הפנימית שלהם, כשאתה מכיל בתוכך ידע שנבע מתוכך אתה מחזיק בידע חיי ומתפתת בניגוד לידע חסום ושלדי שאתה לומד תוך כדי ציטוט בלבד,