נוטמג

שני פני שלי

איך גולדה אמרה על הפנתרים השחורים? זו לא הייתה התגובה הכי נחמדה בעולם, לא? סליחה פשוטה הייתה פותרת זאת. כמו בהרבה מקרים. <אני מוצאת שכחוש ההומור הפרטי שלי לא מצחיק אנשים אחרים, זה זבש"ם, כשהוא פוגע בהם זה כבר זבש"י, ואני לא קטנה מדי בשביל להגיד סליחה>
 

אטיוד5

Active member
אין לי בעיה להצטער ..

על הצער שאני גורם לאחרים, אבל להתנצל פרושו לקחת אחריות על הצער שלהם - ואם חוש ההומור שלי פוגע בהם זה באמת זב"שם, ולכן אין לי על מה להתנצל. יש לי רק להצטער וגם להתעצבן על כך שלא מבינים אותי. אני חושב, ולא רק אני, את יכולה ללכת ולראות שם בשרשור המקורי, שבמקרה הזה הייתי גם מפרגן וגם מצחיק. שלי נפגעה ממני, אני לא מערער על כך ןמצר על שנפגעה. אבל לקחת על זה אחריות - ממש לא. לא אשמתי שהיא בוחרת להפגע ממחמאה.
 
אבל הלכתי למקורי, ועל זה אמרתי

שכמו גולדה... אתה לא נחמד שם. אפשר לקחת אחריות על זה שלא הובנת. בהחלט. ולהצר באמת על כך שפגעת. רק צריך להיות מספיק לא קטן בשביל זה.
 

אטיוד5

Active member
זה לא ענין של קטן או גדול בכלל

לא חסרים מקרים שבהם התנצלתי על פגיעה, כשבאמת אפשר היה להבין את הדברים בצורה אחרת ממה שנתכוונתי לכתוב. אין לי בעיה לנסח דברים מחדש כשאינני מובן. הנה, רק אתמול היתה לכך דוגמא (תגובה לנאטמג, אין לי חשק ללכת לחפש). אבל לא כשאני כותב דברים בצורה מאוד ברורה, ועובדה שאחרים הבינו, ובאה שלי עם פריזמה מאוד מיוחדת ומעוותת ומסלפת את הכוונה (מתוך שבנתה לה דמות שלי בתור איש מגעיל ולכן חשבה שאני בא במגמת תקיפה). במצב דברים שכזה אני לא מוכן לקחת אחריות על זה שלא הובנתי נכון. אשמח מאוד אם תבהירי לי מה לא נחמד שם, לדעתך. לדעתי, ולא רק לדעתי, ראי שם תגובות של גנגי וצימעס - שתיהן חברות טובות של שלילנד שלא חשודות במשוא פנים לטובתי - התגובה שלי שם היתה מצחיקה. וזה לא שיש לי ולשתי הנשים האלה חוש הומור מעוות.
 
באה שלי...

היחידה שכתבה את מה שהתייחסת אליו, ולה הוא נגע במקום מסוים. על זה. על זה.
 
טוב, דוגמא אחרת לגמרי.

אני הולכת לי ברחוב ומחליקה על בננה. אתה עומד ליד ונקרע מצחוק. אני בוכה. כואב לי באמת. אתה מספר לחברים שלך "יו, קרן החליקה על בננה, זה כל כך מצחיק". הם גם צוחקים. אחר כך אני אומרת לך "אבל זה מעליב שאתה צוחק. כואב לי באמת". לא היית מבקש סליחה?
 

אטיוד5

Active member
מענין ...

במקרה קרה לי כזה דבר. חבר שלי בא לנגן איתי בביתי, והוא יושב ליד הפסנתר, ופתאום הכסא הזה, (את יודעת, כזה כסא שלש רגליים, עם משטח ישיבה עגול שמסתובב ועולה ויורד, ילדים אוהבים לשחק איתו) יוצאת לו רגל אחת מהמקום והחבר שלי נופל לרצפה. זה היה מחזה שכאילו נלקח ישירות מהשמן והרזה. אז התפקעתי והוא התרגז וביקשתי סליחה. היה לי לא נעים שצחקתי, אבל מה לעשות, זה היה נורא מצחיק, בחיי, וגם את זה אמרתי לו.
 

אטיוד5

Active member
לא רק זה ...

אלא שלמיטב זכרוני ההודעה של שלי עמדה שם יום שלם בשממונה ובאתי והתייחסתי. הייתי היחיד שבכלל מצא לנכון לפרגן. יותר מאוחר גם הסברתי מדוע השורה וחצי שלה מצאה חן בעיני.
 
אצלי לא...

זה יוצא לתוך חלל הראש ונתקל בחומה גבוהה של מבוכה, שנאה עצמית, הרס, חורבן, השפלה ועוד כמה רגשות רעים מסוג זה שזה נמק, קמל ומת במקום, עם נזקים לכל הסביבה. כן. עד כדי כך.
 

אטיוד5

Active member
אז אם ככה ...

כלומר, אם זה ענין שבתוכך, מדוע את באה בטענות אל אותו מרצה? הוא זה שאחראי לשנאה העצמית שלך?
 
לא מרצה. מנחה. וכן.

רגע נפש שבירה של ילדה (כן, בת 14.5 נתפסתי). כל מה שגדול בעיניה בעיני עצמה זה השירה שלה. עד כדי שהיא הולכת לסדנת שירה עם אנשים מבוגרים ממנה, קוראת את השירים שלה, ושומעת כמה הם לא בשלים, שחוקים, כמה לא רק הם אלא הרגשות שמובעים בהם טחונים ומאוסים.... הוא אחראי לחלק בי שכל פעם שנתקל בשיר מעברי שונא את הילדה שהייתי שהעזה להרגיש את הרגשות האלה. כן.
 

אטיוד5

Active member
מילא אז ...

אבל למה את נותנת לזה להשפיע עלייך גם עכשיו? ולא יכול להיות שהשירים ההם היו באמת בלתי בשלים - בדיוק כמו שהילדה היתה אז, והכל מתאים?
 
פתרון? לא.

המקום והזמן מתאימים? גם לא. יהיו מקום וזמן מתאימים? יתכן. אם לא שלי והנסיבות המשונות האלה, גם זה לא היה עכשיו עולה.
 
וכן- כרגע לא לדבר על זה.

יש לי חשק לדחוף את זה חזרה לקופסא, לשבת עליה ולסגור עם דבק חזק (שלא יברח כלום החוצה בינתיים בטעות)ולעשות כאילו כלום לא קרה. מה שקראתי שם בא ממקומות מאוד אמיתיים.
 

אטיוד5

Active member
לר אפריע לך

טבעם של הדברים האלו שהם מזנבים בך במקומות אחרים. כמו השמיכה הקצרה.
 
למעלה