נווד בלילה.
תמיד נראה לי שמצאתי נישה, גומחה להתחפר בה, להתכסות בשמיכת פיקה ולישון. לישון, אולי גם לחלום. תמיד היא מתנפצת לי, הנישה, מתפספסת. הרסיסים שלה חדים וכואבים. איזה צבע יש להם, לרסיסי הלילה? אני יושב לי בחדר, רגל אחת מתחתיי, עקב צמוד לעכוז. הרגל השניה משוטטת במחוזות לא נודעים. סיגריות סיגריות, בדלים, שוקולד. בקבוק ירוק של ספרייט ישן איפשהו בזווית העין. הוילון הכתום שלי מתנופף באלפי אדוות של טקסטיל, פנס רחוב מציץ אלי, לועג לי. החיים עוברים, מהר מדי, לאט מדי, כבר לא יודע באיזה קצב. גל עכור של זרם אסוציאציות לא נותן לי מנוח, הכלבים נובחים והשיירה עוברת. עוברת. אחד. אחד. שומע? עבור! לא רוצה לעבור. רוצה להשאר במקום, טוב לי ורע לי בו זמנית, רוצה לצוף על עננים, לטעום מנחת זרועה של השלווה, מתי היא תבוא? למה היא לא באה? למה החיים שלי ככה? לפעמים, כשאף אחד לא רואה, אני בוכה. לבכות פירושו לדעת להקשיב לעצמי, ככה שמתי לב. אהובתי הפוטנציאלית נמצאת אי שם, עם הפנים הבריטיות שלה. העיניים הירוקות, האף הפיצפון, עם בעלה. עם הילד שלה. ואני פה, כותב מילים ושולח אותם לרוח הוירטואלית. *** לילה, הו איזה לילה! הללויה לכוכב, וההיא כאילו לא די לה, גם זרקה את המכתב. לילה לילה, הירח הכסוף, רסיסי כוכב נופל ופיה אחת בחלוק כסוף אותי אליה תערסל. (חה! הייתי מת!) זהו.
תמיד נראה לי שמצאתי נישה, גומחה להתחפר בה, להתכסות בשמיכת פיקה ולישון. לישון, אולי גם לחלום. תמיד היא מתנפצת לי, הנישה, מתפספסת. הרסיסים שלה חדים וכואבים. איזה צבע יש להם, לרסיסי הלילה? אני יושב לי בחדר, רגל אחת מתחתיי, עקב צמוד לעכוז. הרגל השניה משוטטת במחוזות לא נודעים. סיגריות סיגריות, בדלים, שוקולד. בקבוק ירוק של ספרייט ישן איפשהו בזווית העין. הוילון הכתום שלי מתנופף באלפי אדוות של טקסטיל, פנס רחוב מציץ אלי, לועג לי. החיים עוברים, מהר מדי, לאט מדי, כבר לא יודע באיזה קצב. גל עכור של זרם אסוציאציות לא נותן לי מנוח, הכלבים נובחים והשיירה עוברת. עוברת. אחד. אחד. שומע? עבור! לא רוצה לעבור. רוצה להשאר במקום, טוב לי ורע לי בו זמנית, רוצה לצוף על עננים, לטעום מנחת זרועה של השלווה, מתי היא תבוא? למה היא לא באה? למה החיים שלי ככה? לפעמים, כשאף אחד לא רואה, אני בוכה. לבכות פירושו לדעת להקשיב לעצמי, ככה שמתי לב. אהובתי הפוטנציאלית נמצאת אי שם, עם הפנים הבריטיות שלה. העיניים הירוקות, האף הפיצפון, עם בעלה. עם הילד שלה. ואני פה, כותב מילים ושולח אותם לרוח הוירטואלית. *** לילה, הו איזה לילה! הללויה לכוכב, וההיא כאילו לא די לה, גם זרקה את המכתב. לילה לילה, הירח הכסוף, רסיסי כוכב נופל ופיה אחת בחלוק כסוף אותי אליה תערסל. (חה! הייתי מת!) זהו.
