צועניה אדומה
New member
נודניקית.
כבר יותר מדי זמן שאני מחכה לראות. לא חלפו להם יום, ולא יומיים. אין לי כבר סבלנות.
בדרך הביתה אנחנו מתכתבים; אני כותבת לו אותי והוא מחזיר לי חלק ממנו. כל יום זה כך,
קצת ממני וקצת ממנו והזמן חולף כשאנחנו מתקיימים בתנועה. ושנינו ממתינים.
בכל פעם הוא מוצא לי שמות גנאי חדשים, שמשרתים את הגחמות הרגעיות שלי ומצחיקים אותו. על כל פנים- אותו זה מצחיק ואני משתגעת.
לפעמים אני 'עפיפון' ולפעמים 'שתלטני'. וברגעים הכי משפילים, אני ממיסה את כל המילים שלו אל תוכי וזוכרת רק תחושה. בבוקר הוא מזכיר לי בצורה פרקטית, כשהוא לוגם לי מהקפה ומלקק לי את הפנים.
כשאני מגיעה אליו בערב, אני מביטה לו בעיניים, וזה קצת מביך. ואפילו מביכה הדרך שבה אני מסמיקה, כאילו זו הפעם הראשונה שאנחנו מתראים. ויש לי רעידות קטנות בגוף, שרק השילוב של שנינו מסוגל ליצור עכשיו. ומזל שכך.
אין רגע מסוים שבו זה מתחיל, כי השקט מהול בצרחות שלי שיגיעו מאוחר יותר, והריחות המופרדים יתכנסו אחד בתוך השני. ואני מספרת לו שאפשר לשנוא נורא ולאהוב מאוד ברגעים האלה שהוא מכאיב לי עד אימה בכל חלקי הגוף.
אחר כך אני מבקשת ומתחננת במשך שעה ארוכה "תן לי לראות, תן לי לראות".
בסוף הוא קורא לי נודניקית. "קצת סבלנות, מה יש?"
כבר יותר מדי זמן שאני מחכה לראות. לא חלפו להם יום, ולא יומיים. אין לי כבר סבלנות.
בדרך הביתה אנחנו מתכתבים; אני כותבת לו אותי והוא מחזיר לי חלק ממנו. כל יום זה כך,
קצת ממני וקצת ממנו והזמן חולף כשאנחנו מתקיימים בתנועה. ושנינו ממתינים.
בכל פעם הוא מוצא לי שמות גנאי חדשים, שמשרתים את הגחמות הרגעיות שלי ומצחיקים אותו. על כל פנים- אותו זה מצחיק ואני משתגעת.
לפעמים אני 'עפיפון' ולפעמים 'שתלטני'. וברגעים הכי משפילים, אני ממיסה את כל המילים שלו אל תוכי וזוכרת רק תחושה. בבוקר הוא מזכיר לי בצורה פרקטית, כשהוא לוגם לי מהקפה ומלקק לי את הפנים.
כשאני מגיעה אליו בערב, אני מביטה לו בעיניים, וזה קצת מביך. ואפילו מביכה הדרך שבה אני מסמיקה, כאילו זו הפעם הראשונה שאנחנו מתראים. ויש לי רעידות קטנות בגוף, שרק השילוב של שנינו מסוגל ליצור עכשיו. ומזל שכך.
אין רגע מסוים שבו זה מתחיל, כי השקט מהול בצרחות שלי שיגיעו מאוחר יותר, והריחות המופרדים יתכנסו אחד בתוך השני. ואני מספרת לו שאפשר לשנוא נורא ולאהוב מאוד ברגעים האלה שהוא מכאיב לי עד אימה בכל חלקי הגוף.
אחר כך אני מבקשת ומתחננת במשך שעה ארוכה "תן לי לראות, תן לי לראות".
בסוף הוא קורא לי נודניקית. "קצת סבלנות, מה יש?"
