נוגדי דיכאון - שאלה.

[שבשבת רוח]

נוגדי דיכאון - שאלה.

אני בתקופה של לא לוקחת תרופות כבר דיי הרבה זמן.
"מעדיפה" לסבול משום שאני לא רואה שיפור משמעותי כאשר אני לוקחת.

אמיטריפטילין - גרם לנשירת שיער חמורה וכשנכנסתי לתקופה קשה הוא לא עזר.
סימבלתה - ציפיתי לגדולות, אבל התאכזבתי..מודה שלא ניסיתי הרבה זמן.

לכאבים יש קשת רחבה שמתרחבת עוד..כל יום כאבים חדשים מסוגים שונים וכו.

נשברתי, אני בחרדות ודיכאון משתקים - רוצה להתחיל טיפול תרופתי.
אני יודעת שכדורים משפיעים שונה על כל אחד.. אבל בכל זאת, אילו כדורים נחשבים ל"טובים" פחות מזיקים וכו. ?

תודה מראש למשיבים

 

[כלנית חיננית]

שבשבת יקרה,

קודם כל ברוכה הבאה!
פינת הכיבוד שלנו הופכת לחורפית בימים אלו ממש ויש מרק עגבניות עם אורז ומרק אפונה עם נקניקיות, אם תרצי.
בפינת השתיה יש סיידר חם עם מקל קינמון והרבה הרבה תה חם, ויש גם פופקרורן שמתפצפץ לו בסיר.

בקשר לשאלות שלך:
לתרופות השונות יש השפעה שונה על כל אחד ואחת מאיתנו פשוט מפני שאנחנו אנשים שונים, שאולי סובלים מאותה התסמונת אבל בצורות שונות ובמינונים שונים.. ככה שכל אחד חווה את התרופות ואת ההשפעה שלהן בצורה שונה לגמרי.
אני, למשל, הייתי מאוד מאוד מרוצה מהסימבלתה (שבאמת התחילה קצת קשה, אבל בהמשך עשתה לי רק טוב). לעומת זאת, לי היה מאוד קשה עד בלתי אפשרי לקחת אלטרול ואלטרולט, שאחרים פה בפורום סיפרו שעושה להם נפלאות בגוף. לי זה עשה רק רע.

השורה התחתונה היא שאי אפשר לדעת איך תחווי תרופה מסויימת, ואיך היא תשפיע עליך. רק הרופא שלך יודע ממה בדיוק את סובלת, מה מפריע לך ומה הבעיות הנוספות שלך, אם יש לך. ורק לפי זה הוא יוכל להתאים לך תרופה.
אנחנו בכל מקרה לא יכולים להמליץ כאן על תרופות, ותכל'ס - כל דבר שיתנו לך יהיה טוב עבורך (כי הוא יעזור לך ברמה כזו או אחרת) ויזיק לך (כי בכל זאת, אלה כימיקלים שנכנסים לך לגוף ומשנים אותו).

 

[שבשבת רוח]

תודה כלנית. ברוכה הנמצאת

.

אני לא לגמרי חדשה

.

למה את מתכוונת שהיה קשה עם הסימבלתה ?

והאם הרגשת שהוא עוזר לכאבים וגם למצב הרוח ? זו בכל אופן ההגדרה/ייעוד שלו.

אני חושבת שאוליי כדאי לי לנסות שוב.
מה שקרה, התחלתי עם 30 עברתי ל 60 ולא הרגשתי שינוי שמצדיק לקיחה.
נדמה לי גם שהתחלתי לאכול יותר..בכלל מאז האבחון עליתי כ 15 ק"ג ועכשיו אני מנסה לרדת לאט.

הרופא שלי, כמו רוב הרופאים תכלס נותן לי לנסות כדורים - כרגע אין פיתרון אז עוברים מכדור, לכדור אחר.
נדמה לי שבגלל שאני כל כך נגד - שום דבר לא משפיע.

אני מאוד עייפה, בחודש האחרון בדקות שאני נרדמת, אני חולמת חלומות זוועה, וזה בכלל קשה..

לילה טוב.

 

[dafna988]

לגבי טיפול בדיכאון:

כמו שכתבו תרופות משפיעות על כל אחד באופן שונה והרבה פעמים זה ניסוי וטעיה ולוקח זמן למצוא את הכדור המתאים והמינון היעיל.
גם אמי חשה ייאוש מכל עניין הכדורים בגלל זה ואנחנו מחפשים חלופות לכדורים.
קראתי את פוסט שבן לאם שלוקה בדיכאון כתב ובו הוא משתף לגבי חלופות לא תרופתיות לטיפול בדיכאון.
אני עדיין בוחנת ומחפשת יחד עם אמי את הפתרון הטוב ביותר עבורה. אולי זה יהיה כדורים ואולי משהו אחר אבל אולי יתן לך כיוון או רעיון לחלופות שיעזרו לך עם פחות תופעות לוואי או אפילו בלי.

מקווה שישתפר

 

[dafna988]

ועוד משהו:

חשוב שתשתפי את הרופא המטפל שלך בהתלבטות שלך ובכלל, תבחרי מטפל שאת מתחברת אליו ומרגישה שהוא קשוב לך.

 

[אמרילי1]

מניחה שהתשובה שלי לא תהיה

פופולרית בפורום הזה
אבל לדעתי הפתרון הכי זול- הכי אפקטיבי- הכי בריא לטיפול בדיכאון
הן צעדות יומיות- ורצוי לצאת פעמיים ביום -אפילו לחצי שעה עד 40 דקות
פעילות גופנית אפילו מתונה משחררת אנדורפינים
הוצאתי כאן חלק מתוך מאמר ב-ynet


"אנדורפינים
מה הם עושים: האנדורפינים הם קבוצה של חומרים כימיים המיוצרים באופן טבעי במוח. הם משמשים לשיכוך כאבים ולשיפור מצב הרוח. בנוסף, הם מפחיתים את התיאבון, יוצרים תחושה של אופוריה (תחושת ה-High של הפעילות הגופנית) ומפחיתים מתח וחרדה.
ריכוזי האנדורפינים בדם עולים עד לפי חמישה מריכוזם במנוחה בעקבות פעילות גופנית אירובית ארוכה ומתונה. ריכוזים גבוהים של אנדורפינים נצפים לאחר פעילות אירובית מתונה עד עצימה הנמשכת יותר מ-30 דקות. אימוני הפוגות אירוביים תורמים אף הם לעלייה משמעותית בריכוזם של האנדורפינים בדם.

מה פעילות גופנית יכולה לעשות: לאחר מספר חודשים של אימון גופני סדיר הגוף מפתח רגישות יתר להשפעתם של האנדורפינים. המשמעות היא שהפעילות הגופנית גורמת לך לחוש את ההתעלות בעוצמות גבוהות יותר עבור אותה רמת הפרשה של ההורמון. בנוסף, ריכוזם של האנדורפינים בדם נשאר גבוה לאורך זמן רב יותר. תגובה זו מאפשרת לנו להתאמן לאורך זמן רב יותר (הפחתת תחושות הכאב בזמן המאמץ) וליהנות מתחושת ההתעלות שלאחר האימון לאורך זמן רב יותר."

אני מאד מתנגדת לתרופות-כיוון שהן לדעתי הורסות את כל המנגנון הטבעי של הגוף שאצלנו הוא ממילא משובש.
אם כי מתוך גילוי נאות אני מציינת שמזה כמה חודשים אני לוקחת מלטונין (הורמון שינה) ופעם ביומיים כדור שינה.
כי חוסר השינה אצלי הגיע למצבים שבהם שום מערכת לא יכולה לעבוד תקין.


בתכלס- הליכות ברגל- ובחוץ- שווה יותר מאשר על הליכון.

 

[שבשבת רוח]

את צודקת אבל לא תמיד אפשרי ליישם.

 

[אמרילי1]

ובהרחבה

כל פעילות שמפעילה את הגוף
אפשר אופניים
ריקוד
שחייה

המלצתי על הליכה כיוון שלנעול נעלי ספורט ולצאת להליכה יכול כל אחד- (חוץ ממי שיש לו בעיות תפקוד של הרגליים)
וחוץ מכח רצון
לא דרוש כלום, וזה גם חינמי

 

[שבשבת רוח]

אני מאמינה שמי שמסוגל מבחינה פיסית עושה את הדברים שמנית או לפחות את חלקם.
את בוודאי יודעת של"פיברומיאלגיה" יש קשת רחבה מאוד של תסמינים, כאבים, מוגבלויות וסבל משתנים.

לא כל מה שחולה אחד יכול האחר גם כן יכול..זה לא תמיד רק "כוח רצון".

בכל אופן,
תודה על העיצות

.

 

[כלנית חיננית]

לא רואה סיבה שהצעה זו לא תהיה פופולרית

אנחנו תמיד מציעים, לכל מי שרוצה איזה שיפור במצב, בין אם מצב נפשי או פיזי, להתחיל בפעילות גופנית, והכי קל - הליכות.
נכון, זה לא תמיד קל. לפעמים זה אפילו קשה מאוד.
בגלל זה אנחנו לא ממליצים להתחיל בחצי שעה אלא אפילו בחמש דקות ולהגביר את המאמץ עם הזמן.
אגב, כל רופא שהייתי אצלו אי פעם מאז האבחון, הציע תמיד להתחיל בפעילות גופנית. ככה, שאת מתפרצת לדלת לגמרי פתוחה.

 

[dafna988]

ההצעה שלך היא משאת לב אבל

במצבים של דכיאון קשה יש אנשים, כמו אמי, שלא ניתן יהיה לגרום להם לעסוק בפעילות גופנית.
אין מצב וחבל שכך.
בגלל זה אנחנו בוחנים חלופות (כמו אלו שהצגתי) כי אולי הן יוכלו להביא אותה לנקודת מוצא שתאפשר לה, אמן ואמן, אפילו לעסוק בפעילות גופנית ומשם להתרומם.
מסכימה לגמרי שברגע שמגיעים למצב של להגיע לעסוק בפעילות גופנית, או אפילו פעילות כלשהי שעושה טוב, זו הדרך להתמודד ולהקל על הדכאון.

 

[שבשבת רוח]

תודה על תגובותייך.

קצת, בעצם הרבה קשה לי עם כל הכימיקלים שנכנסים לגוף.
בתקופה שבלעתי תרופות כאלה ואחרות - מצאתי שתופעות הלוואי לא מצדיקות את ההקלה בתסמינים.

נכנסתי לתקופה חרדתית, וחשבתי להתחיל שוב. בינתיים אני דוחה זאת.