נה אני עוקפת אותך...

lilushush

New member
נה אני עוקפת אותך...

אח שלי אהוב, כמה פעמים כבר כתבתי לך, בין אם בפתקים קטנים תוך כדי שיעור במכללה, או במחשב- ניהול יומן פרטי רק לך, שיחות אל תוך הלילה שנקטעו רק בגלל הדמעות או החלום הבא... והכל עדיין לא עוזר. אתה לא כאן. הנה עוד כמה ימים אני חוגגת יומוהלדת. חוגגת?!? מנסה לשכוח שאוטוטו אני בגילך ועוד רגע כבר עוקפת. את החוויה של להיות אחותך הקטנה גדולה, אני אחווה רק באזכרה שלך. תמיד חשבת רחוק! לימודים שהתחלתי איתך ובתמיכתך עומדים להיגמר עוד רגע, וכל זאת תוך ההרגשה של "מה לעזעזל אני עושה כאן, בלעדייך!?!"... חיים חדשים עומדים לפניי, 25 שנה איתך, 2.5 בלעדייך ועוד מי יודע כמה, ולמי אכפת, שלי- עוקפת אותך.. ובפעם הראשונה, זו לא המטרה שלי לנצח בתחרות כזו. אז הנה, כאן, עומדת לפנייך, ואם היה לי כח בעולם הגדול הזה, הייתי עושה הכל כדי להחזיר אותך, את נוכחותך, את קולך, את מגע ידך. שלח לי ברכה שם מלמעלה. נשיקות וחיבוקים, אחותך הקטנה/ גדולה...
 

גילה40

New member
אני ממש מזדהה עם הכאב שלך

אחי היה צעיר ממני ומעולם לא הרגשתי בפער הגיל בנינו , הוא היה איש כל כך מדהים שהגיל בנינו התגמד , אבל הכאב והחלל שהוא הותיר אחריו לא מתכהים , אלה מתעצמים , גם אני תוהה איך שרדתי את השנתיים בלעדיו ואני עדיין כאן הוא היה אח י הצעיר אבל הנפש התאומה שלי ואני כל כך מתגעגעתתתת לא מאמינה עדיין לחסרונו , ואני עוברת מטכס לטכס מנסה להיאחז בעוד משהו ממנו , זה לא ממש עוזר הוא עדיין חסר מאודדדדדד אני תוהה האם כל העצב והכאב הזה ילוו אותי במשך כל חיי , איך אפשר לנהל חיים תקינים עם כל כך הרבה כאב?
 

lilushush

New member
לא חושבת שיש תשובה לזה

שאלת איך אפשר לנהל חיים תקינים עם כל כך הרבה כאב... אז אני באמת חושבת שאין לזה תשובה. אני מניחה שלמדתי לחיות עם הכאב והגעגוע הזה ששורף לי את הבטן. אח שלי היה גדול ממני ב3 שנים בדיוק. ממש פער של 12 יום בין ימי ההולדת שלנו.תמיד כשנפגשנו עם המשפחה היינו חוגגים לשנינו ביחד את היומהולדת. ועכשיו, למי יש רצון בכלל לחגוג? אני רק רוצה לשכוח שאני מגיעה לגיל שלו. למרות שאנחנו חוגגים לו ימי הולדת, במין מסורת של משחקי כדורסל עם החברים, אבל העובדה היא שהוא נשאר בן 28 וחצי. ואני תכף עוברת אותו- האמת שזה ייקרה רק בימים של האזכרה. עוד משהו לחשוש ממנו. אבל היחידים שאני יכולה לשתף בעניין הזה זה כאן, כי החברים לא מבינים את הציניות והפחד מהמספר הזה. אז לפחות מהכיוון שלי- אני עדיין מחפשת תשובה לשאלה שלך. לא נראה לי שאי פעם תהיה לי.
 

רעוּת

New member
....

כששאלו אותי בגיל 20 מה קיבלתי ליומולדת, רציתי להגיד "את הבכוֹרה". אבל גם ככה אף אחד לא היה מבין. שביזות יומולדת, אה
 

גילה40

New member
גם אחי ואני נולדנו באותו החודש

ותמיד חגגנו בשבת הכי קרובה לאחד מימי היום הולדת שלנו , בגדול עם כל המשפחה , ועכישו כמו שציינת למי יש חשק לחגוג בכל אז כבר אין ימי הולדת , אבל אצלנו במשפחה כל זנה מתעקשים לחגוג את יום ההולדת בשנה האחרונה פשוט התייצבו אצלי בבית עם עוגה ומתנות והם לא מבינים שאני ממש לא מעוניינת לחגוג גילה
 

shlish2004

New member
גילה היקרה

את חייבת לעצמך ללמוד ולשחרר. אין מה לעשות החיים ממשיכים ומסביבנו אף אחד לא שואל. אולי בתקופה הראשונה האנשים מתעניינים, מבינים, אבל לאחר זמן מה הם שוכחים וממשיכים להם לדרכם. את צריכה להיות שמחה שלמשפחה שלך אכפת ממך והם מנסים להוציא אותך מההרגשה הקשה שלך - שהיא מובנת בהחלט. אינני מנסה לנזוף בך או משהו שכזה - פשוט מתוך אכפתיות. המשך שבוע טוב עמית
 

גילה40

New member
כן כל התיאוריות מובנות לי

אבל קשה לביצוע אני יודעת שאני צריכה זמן והרבה זמן כדי "לשחרר" או "להרפות" כפי שהגדרת , אבל אתה יודע מה לא איכפת לי מה שילד יום אני כבר מקבלת בשלווה
 
למעלה