נהרות האמונה
"קח אותי חזרה לנהרות האמונה, קח אותי חזרה לנהרות האמונה ידידי אני מביט לתוך ליבי אני מביט לתוך נשמתי מנסה לגעת אבל אין שם אף אחד ואני יודע שאני אחזור למקור השלווה........" כשאני שוכב במיטה מביט אל התקרה ומסביבי רק חושך נוראי, רחמים עצמיים ודיסק של אניגמה, היא מציעה לי בקול הכי רגוע שרק אפשר "כבה את האור, קח נשימה עמוקה ותתמכר לשקט" ואני כל כך משתדל, אבל בפנים הכל בוער "תקשיב לפעימות ליבך, תעשה מה שאתה רוצה עד שתמצא....אהבה" לעזאזל, המוסיקה הזו אמורה להרגיע אותי אבל לך תסביר שזה בדיוק מה שהביא אותי למצב הזה מלכתחילה...האהבה. היא השאירה את מברשת השיניים שלה, את סכין הגילוח שהפך את רגליה לחלקות, את הסבון הנוזלי שמדיף ריח של מיליון סחלבים, את מגבת הפנים הקטנה שתלויה דרך קבע על וו בקיר שליד הכיור, את עשרות בקבוקי הבשמים שריחם מילא את כל חלל הבית, את חולצות הטריקו, הגופיות והג´ינסים שהוו ניגוד גמור למערכות הלבוש והחליפות הכל כך אלגנטיות שאיתם היתה יוצאת כל בוקר לעבודה בחברת ההי טק שבה שימשה כמנהלת בכירה, את ספרי הפילוסופיה והפסיכולוגיה שבהם התעמקה, את ערמות הדיסקים....ואותי. "אלוהים גדול עלי, פוליטיקה גדולה עלי וגם מערכות יחסים" היא ירתה "אני זקוקה לחיים אחרים" הלכה... ואני נשארתי עם המחשבות שהייתי מוכן שתניח את ראשה על כתפי ותבכה, תנתח, תדבר.... ראבק, הכל בוער לנו בפנים, כל יום אנשים נהרגים, מתפוצצים, פוחדים לצאת מהבתים, החיים לא קלים ומי בכלל אמר שהבטחתי לה גן של שושנים? ירדתי למכלת, לא יודע אפילו מה היתה השעה, השמש סנוורה לי את האמא של הפנים וכל מה שביקשתי היה שוקו ולחמניה, העצבות עושה את הבן אדם רעב. עליתי בחזרה התקשרתי לבוס שלי שהראה סימני עצבנות אבל לא היתה לו ברירה וחזרתי למיטה. הטלפון צלצל שלוש פעמים, הרמתי את השפורפרת "תתאפס, צא מזה, אז היא הלכה, יש עוד אלף כמוה" הוא צועק לי באוזן. "מה אתה רוצה מה... אסור לבן אדם להתאבל במדינה המזוינת הזו?" אני צורח לו בחזרה "כמה מתאבל?.....שבוע, שבועיים, שנה?...היא הלכה, אתה מכיר אותה, אולי היא תחזור ואולי לא, אז כל היום תשכב במיטה המטונפת שלך ולא תראה אור יום?" הרס לי את האוזן המניאק "שיוולדו לך גמדים עם שלוש רגליים" אני צורח לו בחזרה וטורק לא יודע כמה זמן עבר, שעות, ימים, אמא שלי עמדה בפתח עם סיר של מרק צח ואטריות ביצים כמו שאני אוהב "תאורר את הבית, תתקלח, תתגלח, תתלבש כמו בן אדם" היא יורה צרור ורצה לפתוח תריסים "אמא תעזבי, בואי שבי איתי, אני זקוק לפינוק" אני אומר והולך למטבח להכין לנו קפה עד שאני חוזר כבר כל הבית מואר, המצעים על החלון, מהאמבטיה נודף ריח של אקונומיקה והיא מדליקה את הרדיו.....רשת ג´ שירים ישראלים. "מה קורה לך בן" היא אומרת בטון הכי מלטף שאפשר ומניחה את ראשי על חזה "אני אוהב אותה אמא, היא חסרה לי , אני משתגע" "תקשיב ילד, תן לה את הזמן שלה........יש לך טעות, נשים הן לא שקר, בטח לא שקר גס של מריטת שיער וצביעת ציפורניים.....היא תחזור כי היא אוהבת אותך על אף הקרחת שפורצת לך מהצדדים" האמא הזו תמיד אמרה לי את כל הדברים הכי קשים בפנים "קח אותי חזרה לנהרות האמונה, קח אותי חזרה לנהרות האמונה ידידי אני מביט לתוך ליבי אני מביט לתוך נשמתי מנסה לגעת אבל אין שם אף אחד ואני יודע שאני אחזור למקור השלווה........" הריח שלה העיר אותי, הבטתי על פניה השלוות שנחו בכרית לידי "חזרתי" היא לחשה, מנשקת לי את ה"מפרצים".....עכשיו אני הרבה יותר רגועה" לך תבין נשים
"קח אותי חזרה לנהרות האמונה, קח אותי חזרה לנהרות האמונה ידידי אני מביט לתוך ליבי אני מביט לתוך נשמתי מנסה לגעת אבל אין שם אף אחד ואני יודע שאני אחזור למקור השלווה........" כשאני שוכב במיטה מביט אל התקרה ומסביבי רק חושך נוראי, רחמים עצמיים ודיסק של אניגמה, היא מציעה לי בקול הכי רגוע שרק אפשר "כבה את האור, קח נשימה עמוקה ותתמכר לשקט" ואני כל כך משתדל, אבל בפנים הכל בוער "תקשיב לפעימות ליבך, תעשה מה שאתה רוצה עד שתמצא....אהבה" לעזאזל, המוסיקה הזו אמורה להרגיע אותי אבל לך תסביר שזה בדיוק מה שהביא אותי למצב הזה מלכתחילה...האהבה. היא השאירה את מברשת השיניים שלה, את סכין הגילוח שהפך את רגליה לחלקות, את הסבון הנוזלי שמדיף ריח של מיליון סחלבים, את מגבת הפנים הקטנה שתלויה דרך קבע על וו בקיר שליד הכיור, את עשרות בקבוקי הבשמים שריחם מילא את כל חלל הבית, את חולצות הטריקו, הגופיות והג´ינסים שהוו ניגוד גמור למערכות הלבוש והחליפות הכל כך אלגנטיות שאיתם היתה יוצאת כל בוקר לעבודה בחברת ההי טק שבה שימשה כמנהלת בכירה, את ספרי הפילוסופיה והפסיכולוגיה שבהם התעמקה, את ערמות הדיסקים....ואותי. "אלוהים גדול עלי, פוליטיקה גדולה עלי וגם מערכות יחסים" היא ירתה "אני זקוקה לחיים אחרים" הלכה... ואני נשארתי עם המחשבות שהייתי מוכן שתניח את ראשה על כתפי ותבכה, תנתח, תדבר.... ראבק, הכל בוער לנו בפנים, כל יום אנשים נהרגים, מתפוצצים, פוחדים לצאת מהבתים, החיים לא קלים ומי בכלל אמר שהבטחתי לה גן של שושנים? ירדתי למכלת, לא יודע אפילו מה היתה השעה, השמש סנוורה לי את האמא של הפנים וכל מה שביקשתי היה שוקו ולחמניה, העצבות עושה את הבן אדם רעב. עליתי בחזרה התקשרתי לבוס שלי שהראה סימני עצבנות אבל לא היתה לו ברירה וחזרתי למיטה. הטלפון צלצל שלוש פעמים, הרמתי את השפורפרת "תתאפס, צא מזה, אז היא הלכה, יש עוד אלף כמוה" הוא צועק לי באוזן. "מה אתה רוצה מה... אסור לבן אדם להתאבל במדינה המזוינת הזו?" אני צורח לו בחזרה "כמה מתאבל?.....שבוע, שבועיים, שנה?...היא הלכה, אתה מכיר אותה, אולי היא תחזור ואולי לא, אז כל היום תשכב במיטה המטונפת שלך ולא תראה אור יום?" הרס לי את האוזן המניאק "שיוולדו לך גמדים עם שלוש רגליים" אני צורח לו בחזרה וטורק לא יודע כמה זמן עבר, שעות, ימים, אמא שלי עמדה בפתח עם סיר של מרק צח ואטריות ביצים כמו שאני אוהב "תאורר את הבית, תתקלח, תתגלח, תתלבש כמו בן אדם" היא יורה צרור ורצה לפתוח תריסים "אמא תעזבי, בואי שבי איתי, אני זקוק לפינוק" אני אומר והולך למטבח להכין לנו קפה עד שאני חוזר כבר כל הבית מואר, המצעים על החלון, מהאמבטיה נודף ריח של אקונומיקה והיא מדליקה את הרדיו.....רשת ג´ שירים ישראלים. "מה קורה לך בן" היא אומרת בטון הכי מלטף שאפשר ומניחה את ראשי על חזה "אני אוהב אותה אמא, היא חסרה לי , אני משתגע" "תקשיב ילד, תן לה את הזמן שלה........יש לך טעות, נשים הן לא שקר, בטח לא שקר גס של מריטת שיער וצביעת ציפורניים.....היא תחזור כי היא אוהבת אותך על אף הקרחת שפורצת לך מהצדדים" האמא הזו תמיד אמרה לי את כל הדברים הכי קשים בפנים "קח אותי חזרה לנהרות האמונה, קח אותי חזרה לנהרות האמונה ידידי אני מביט לתוך ליבי אני מביט לתוך נשמתי מנסה לגעת אבל אין שם אף אחד ואני יודע שאני אחזור למקור השלווה........" הריח שלה העיר אותי, הבטתי על פניה השלוות שנחו בכרית לידי "חזרתי" היא לחשה, מנשקת לי את ה"מפרצים".....עכשיו אני הרבה יותר רגועה" לך תבין נשים