נהיה קצת עצוב כעת
- פותח הנושא ציפורה62
- פורסם בתאריך
מלכת הלבבות 8
New member
ציפורה יקרה
גם שירוק לא בבית ואני שומעת את שירי החיל שלו דומעת והגעגוע עצום
אבל זה חלק מהעניין
גם שירוק לא בבית ואני שומעת את שירי החיל שלו דומעת והגעגוע עצום
אבל זה חלק מהעניין
ציפורה, מהר להשמיע שירים שמחים
ולנגב את הדמעות.
סיפור שכבר סיפרתי פה על שיר ודמעות....
בקיץ שעבר כשהאדום שלי היה בעיצומו של המסלול, בשעת ערב, אני נוסעת והרדיו ברכב מתחיל לנגן את השיר של לאה שבת "תמיד יחכו לך" (אל תשמעי עכשיו ותתחילי לבכות
), הדמעות שלי מתחילות להציף את הרכב ואני חושבת על הילד שלי.....איפה הוא בכלל עכשיו....מה הוא עושה....
כמה ימים אחר כך, ביום שישי בצהריים, האדום מגיע הביתה ומספר את חוויות השבוע: "ביום שלישי בערב, באוטובוס בדרך לניווטים היה ברדיו את השיר הזה של לאה שבת שאת אוהבת, אז חשבתי שאם גם את שומעת אותו את בטח חושבת עלי"
אני כמובן שוב התחלתי לבכות....
יאללה ציפורה, מוסיקה שמחה ברקע ומשהו נחמד שיעסיק אותך.....הכל טוב....הילד שלך טוב לו, נכון? זה מה שחשוב!!!
ולנגב את הדמעות.
סיפור שכבר סיפרתי פה על שיר ודמעות....
בקיץ שעבר כשהאדום שלי היה בעיצומו של המסלול, בשעת ערב, אני נוסעת והרדיו ברכב מתחיל לנגן את השיר של לאה שבת "תמיד יחכו לך" (אל תשמעי עכשיו ותתחילי לבכות
כמה ימים אחר כך, ביום שישי בצהריים, האדום מגיע הביתה ומספר את חוויות השבוע: "ביום שלישי בערב, באוטובוס בדרך לניווטים היה ברדיו את השיר הזה של לאה שבת שאת אוהבת, אז חשבתי שאם גם את שומעת אותו את בטח חושבת עלי"
אני כמובן שוב התחלתי לבכות....
יאללה ציפורה, מוסיקה שמחה ברקע ומשהו נחמד שיעסיק אותך.....הכל טוב....הילד שלך טוב לו, נכון? זה מה שחשוב!!!
אמא של פיסטוק11
New member
ציפורה יקירה
עדיין לא בירכתי אותך.....
מתנצלת!
אז ברוכה הבאה !!!!
את נמצאת כעט במקום הכי נכון שיכול להיות! הכי חם והכי חכם!!!!
כל יום לומדת.....
כולנו מדברות באותה השפה!!!!
כי לאמא של חייל הבטן הרכה עכשיו היא זו שמדברת!!!
התבור מחובר לחוט הטלפון ומה שנשמע משם..... ממלא את הבטן, עולה אל הפנים .
לעיתים יצע אותם ב
גדול ולעיתים...
זה בסדר! וזה יהיה כך כל זמן שהוא, הגוזל שלך.... לובש מדים.
הרגשות, הסערות המתחוללות בנפשך, הבכי..... כן! אנחנו מכירות!
אני לפחות.
בעבר דימיתי זאת ללידה.
ההורמונים שמשתוללים בגופי וגורמים לי להרגיש חצי משוגעת.
כל שיר, כל מילה, תמונה..... כל כך מתגעגעת!
מדברת עליו, ומספרת עליו ועושה כל מה שיקרב אותי אליו.......
וכשמגיע.... ממש כמו התינוקי שהיה.
הכל לפני הזמנים שלו.
שששששש.... הוא יושן עכשיו. נוכל כשיקום! ומכינים לו את כל מה שהכי אוהב, ומבריקים ומצחצחים ממש כמו פעם (רק מסיבה אחרת ולא בגלל הסטריליות וחס וחלילה חיידקים
).....
והכל סיביבו והכל בשבילו.
וכולם רוצים לבוא ולראות (לבקר) את הפלא
......
שואלים מה שלומו ואיך מסתדר (במקום..... עדיין גזים? וצמחו לו השיניים???).
כן, כל כך קשה בהתחלה.
לא אשקר..... גם בהמשך לא פשוט.
אין כל כך שליטה.
אני תמיד אומרת..... לא מתרגלים! אבל כן לומדים לחיות עם זה.
תקחי לך את הזמן שאת צריכה לעצמך
ותמצאי את הנקודה שממנה את אוספת עצמך, מתחזקת.
אם לא בשבילך..... בשביל החייל הטרי שלך שחייב אותך חזקה בשבילו.
את!!!! בסיס האם שלו!
את!!! הנחמה המתוקה שלו, השקט והשפיות, הביטחון והחיבוק!
לעתים הוא התקשר רק לשמוע את קולך.... רק "לשפוך" כדי לשחרר, להתנער, כדי לצבור כוח ... להמשיך הלאה
ואת... את חזקה מתמיד! את לא נשברת!
את הכיפק היי הכי חזק הכי גאה שהוא יכול לקבל!!!!
חזרי לחייך! הוא מכיר אותך יותר ממני הרי.....
ואם ה
מגיע עד אלי...... איתו..... יהיה קשה לזייף!
הרבה כוח יקירה!
ואנחנו כאן!!! נחבק אותך בכל פעם שתבקשי וגם..... שלא.
המון בהצלחה לחייל!
עדיין לא בירכתי אותך.....
מתנצלת!
אז ברוכה הבאה !!!!
את נמצאת כעט במקום הכי נכון שיכול להיות! הכי חם והכי חכם!!!!
כל יום לומדת.....
כולנו מדברות באותה השפה!!!!
כי לאמא של חייל הבטן הרכה עכשיו היא זו שמדברת!!!
התבור מחובר לחוט הטלפון ומה שנשמע משם..... ממלא את הבטן, עולה אל הפנים .
לעיתים יצע אותם ב
הרגשות, הסערות המתחוללות בנפשך, הבכי..... כן! אנחנו מכירות!
אני לפחות.
בעבר דימיתי זאת ללידה.
ההורמונים שמשתוללים בגופי וגורמים לי להרגיש חצי משוגעת.
כל שיר, כל מילה, תמונה..... כל כך מתגעגעת!
מדברת עליו, ומספרת עליו ועושה כל מה שיקרב אותי אליו.......
וכשמגיע.... ממש כמו התינוקי שהיה.
הכל לפני הזמנים שלו.
שששששש.... הוא יושן עכשיו. נוכל כשיקום! ומכינים לו את כל מה שהכי אוהב, ומבריקים ומצחצחים ממש כמו פעם (רק מסיבה אחרת ולא בגלל הסטריליות וחס וחלילה חיידקים
והכל סיביבו והכל בשבילו.
וכולם רוצים לבוא ולראות (לבקר) את הפלא
שואלים מה שלומו ואיך מסתדר (במקום..... עדיין גזים? וצמחו לו השיניים???).
כן, כל כך קשה בהתחלה.
לא אשקר..... גם בהמשך לא פשוט.
אין כל כך שליטה.
אני תמיד אומרת..... לא מתרגלים! אבל כן לומדים לחיות עם זה.
תקחי לך את הזמן שאת צריכה לעצמך
ותמצאי את הנקודה שממנה את אוספת עצמך, מתחזקת.
אם לא בשבילך..... בשביל החייל הטרי שלך שחייב אותך חזקה בשבילו.
את!!!! בסיס האם שלו!
את!!! הנחמה המתוקה שלו, השקט והשפיות, הביטחון והחיבוק!
לעתים הוא התקשר רק לשמוע את קולך.... רק "לשפוך" כדי לשחרר, להתנער, כדי לצבור כוח ... להמשיך הלאה
את הכיפק היי הכי חזק הכי גאה שהוא יכול לקבל!!!!
חזרי לחייך! הוא מכיר אותך יותר ממני הרי.....
ואם ה
הרבה כוח יקירה!
ואנחנו כאן!!! נחבק אותך בכל פעם שתבקשי וגם..... שלא.
המון בהצלחה לחייל!
אמא מתגייסת
New member
תודה לך אימא של פיסטוק
תודה תודה תודה
מאד מעודד כאן
אני בלב מלא אומרת: ההגיון מבין הכל, זו דרך העולם וטוב שמתגייס, מאחלת לו את כל הטוב.
ומקווה בשבילו שיצליח.
אבל בלב כבד כבד מאד, אני יודעת שלראות אותו יהיה "שונה" מבעבר,
וכשיצא לחופש יעדיף "חופש" ואולי לא את אימא. שזה בסידר גמור,
זה טוב מאד, עדיף מאשר יהיה צמוד לסינר שלי.
אבל המחשבות הולכות רחוק
תודה תודה תודה
מאד מעודד כאן
אני בלב מלא אומרת: ההגיון מבין הכל, זו דרך העולם וטוב שמתגייס, מאחלת לו את כל הטוב.
ומקווה בשבילו שיצליח.
אבל בלב כבד כבד מאד, אני יודעת שלראות אותו יהיה "שונה" מבעבר,
וכשיצא לחופש יעדיף "חופש" ואולי לא את אימא. שזה בסידר גמור,
זה טוב מאד, עדיף מאשר יהיה צמוד לסינר שלי.
אבל המחשבות הולכות רחוק
עליזה רווה
New member
כל המילים שלך
כל המילים שלך מחזירות אותי לאחור, כשבני הראשון ואחר כך השני היו בסדיר(היום במילואים)...על כל מה שעברתי או על רוב התחנות בדרך, ישבתי לכתוב...
מדי פעם אשלח לך שיר או קטע מתוך ספרי...לעידוד...כמו לומר: את לא לבד...ושוב: נסי לכתוב...טבעי...זורם...ואספי...
הנה אשלח לך קטע מהיותר הומוריסטיים שבספרי:
דאגת-אם
נפרדנו בתחילת השבוע, מוקדם בבוקר, בדרכך אל הנופש הצבאי עם היחידה.
בלילה קיבלתי שיחת טלפון ממך.
את שומעת, אמא, הגענו אחרי ארבע עשרה שעות. היו המון תקלות בדרך, עכשיו אנחנו כבר במלון. חטפתי כאב ראש ענקי, כן, אמא, כבר הייתי אצל הרופא, הוא נתן לי אופטלגין, אבל זה לא עוזר.
נרדמתי, דואגת לבריאותך ולמחרת מיהרתי לתחקר אותך, איך אתה מרגיש ? הכאב כבר עבר ?
הראש עוד כואב, אתה עונה לי וממשיך: אל תשאלי, אמא, מגישים כאן שבע עשרה מנות של קינוחים ואני לא יכול אפילו לחשוב על אוכל.
ריחמתי עליך, שבדיוק בנופש הצבאי חלית, קיוויתי שהכל יעבור ושתתחיל להנות.
למחרת טלפנתי בדאגת אם, שמא אתה עדיין חולה וכאב הראש טרם עזב.
מה שלומך ? גם אצלכם כל כך חם ??? אל תשכח לשתות …
ואתה ענית לי בטלפון, בקול מתנשף, שאין לך כרגע זמן ובמילים שלך:
כן, אמא, הכל עבר, אני לא יכול לדבר עכשיו...
אני באמצע משחק כדור-עף.
כל המילים שלך מחזירות אותי לאחור, כשבני הראשון ואחר כך השני היו בסדיר(היום במילואים)...על כל מה שעברתי או על רוב התחנות בדרך, ישבתי לכתוב...
מדי פעם אשלח לך שיר או קטע מתוך ספרי...לעידוד...כמו לומר: את לא לבד...ושוב: נסי לכתוב...טבעי...זורם...ואספי...
הנה אשלח לך קטע מהיותר הומוריסטיים שבספרי:
דאגת-אם
נפרדנו בתחילת השבוע, מוקדם בבוקר, בדרכך אל הנופש הצבאי עם היחידה.
בלילה קיבלתי שיחת טלפון ממך.
את שומעת, אמא, הגענו אחרי ארבע עשרה שעות. היו המון תקלות בדרך, עכשיו אנחנו כבר במלון. חטפתי כאב ראש ענקי, כן, אמא, כבר הייתי אצל הרופא, הוא נתן לי אופטלגין, אבל זה לא עוזר.
נרדמתי, דואגת לבריאותך ולמחרת מיהרתי לתחקר אותך, איך אתה מרגיש ? הכאב כבר עבר ?
הראש עוד כואב, אתה עונה לי וממשיך: אל תשאלי, אמא, מגישים כאן שבע עשרה מנות של קינוחים ואני לא יכול אפילו לחשוב על אוכל.
ריחמתי עליך, שבדיוק בנופש הצבאי חלית, קיוויתי שהכל יעבור ושתתחיל להנות.
למחרת טלפנתי בדאגת אם, שמא אתה עדיין חולה וכאב הראש טרם עזב.
מה שלומך ? גם אצלכם כל כך חם ??? אל תשכח לשתות …
ואתה ענית לי בטלפון, בקול מתנשף, שאין לך כרגע זמן ובמילים שלך:
כן, אמא, הכל עבר, אני לא יכול לדבר עכשיו...
אני באמצע משחק כדור-עף.
אמא של פיסטוק11
New member
בכיף ומכל הלב
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.