נהבהדהרמה

[חיפוש ית]

פסיביות

לי זה נשמע תאור של חוסר סיפוק ולא עצלות... חוסר סיפוק כ"כ גדול שהוא משתק ולא מאיר.

 

[בארס]

אוקיי

האם האדם יודע מה באמת חסר לו? זו שאלה. בכל מקרה הידע הזה הוא אינו נחלת החלקים הפעילם באדם, כך שניתן לומר שבפועל הוא לא יודע. כדי לדעת מהי ה"פעולה" שתחלץ אותו מהמצב עליו לדעת באמת מהו המצב בו הוא נמצא, וזו בעיה רצינית. קיימים באדם רצונות ושאיפות מסדרי גודל שונים, אולם מעצם היותו מושפע כל פעם מהרצון הפעיל באותו הרגע, אין הוא יכול לקבל תמונה ממשית על קשת רצונותיו, ממה נובע כל רצון או דחף, ומהו צורך אמיתי ומה מזוייף. בקשר לאדם המואר והשלם אין לנו כלים להתייחס אליו כלל וכלל. מה הוא עושה או זורם או מקיים ולמען מה? זה תחום שהוא הרחק מיכולת תפיסתנו. צריך להבין בבירור, שבשביל שיתאפשרו דברים מסויימים עבור האדם, והכוונה כאן היא ליכולות גבוהות, האדם צריך לעבור תהליך של מטאמורפוזה נרחבת ביותר שמבוססת על תהליך של גידול פנימי ממשי והתהליך הזה תוכנן בטבע כך שהוא לא יקרה לאדם באופן ספונטאני כמו שהוא הופך מילד לגבר. ולהבין את הנקודה הזאת באמת אפשר רק כאשר נוכחים בכך בפועל. עד כאן.

 

[שמש ירוקה]

לא כתבת כאן שום דבר

שאינני יכול להסכים איתו,אף אם לא כתבתי אותו בהודעה למעלה.אני משתדל לצמצם ויש לזה מחיר כרגע. מה שניסיתי לעשות היה בסך הכל לפרש את הביטוי לעשות באפס מעשה, דבר שמיוחס בספר הדרך והסגולה לאדם הנאור. כיוון שעלה הנושא של העצלות,ניסיתי להכיל זאת על עצלות. האדם באמת אינו יודע מה חסר לו וכדי לברר מה חסר לו דרושה עבודה רבה.עבודה רבה עוד יותר דרושה גם לארח שהבין מה חסר לו. אם כי מרגע שהבין,דברים כבר מתחילים להשתנות. הבעיה היחידה היא לנסות ולהבין מה באמת "חסר" לאדם, שגורם לו כל הזמן להסתבך במערבולות של שאיפות ורצונות שאין להםסוף,שגורם לו לא להיות מרוצה משום דבר ותמיד לשאוף לעוד וליותר.השאיפות והרצונות הללו לא מובילים אותו לסיפוק ולאושר או לתחושה של משהו חי וקיים. אז האדם העצל דוחה את ההתבוננות,את אותו תהליך שעשוי להביא אותו לידיעת הדבר החסר לו,וכתוצאה מזה הפער בתוך תוכו הולך וגדל, הולך ומתרחב.כל שחולפות השנים,קשה יותר לסגור את הפער הזה. האשלייה הפכה כבר להיות בת בית בתוך תוכו ואין הוא יכול להיחלץ עוד מהמלכודת שהעצלות הביאה אותו אל תוכה. בני אדם הולכים תמיד על מה שנראה להם כקיצורי דרך אל החיים השלמים והיפים ולקיצורי הדרך הללו יש מחיר.או כמו שנאמר במקורות יש מאריך ומקצר ויש מקצר ומאריך. החיים כל כך קצרים שאם טעית בגלל שרצית לקצר,אתה מאריך את דרכך לנצח ולעולם לא תגיע לשוםמקום. אז לכאורה נראה שאנו צריכים לעשות לעצמנו חיים קשים וללכת בדרך ארוכה, אולם יחד עם זאת,איך אמרה לא גולדברג,הדרך ארוכה היא ויפה. אם אתה לא הופך את היעד למטרה,אתה עשוי בהחלט להנות מהדרך הנאה מרובה ובסופו של דבר גם מבלי לשים לב לכך להגיע ליעדך,שתוך כדי הליכה בדרך אולי שכחת על קיומו לחלוטין. ועכשיו נזכרתי בסיפור ממש קצר של קפקא על אדם שיוצא לכפר סמוך ועלול ללכת לשם חיים שלמים. מוטי.

 

[בארס]

ברור שלא.

כל מה שעשיתי הוא לקחת את ההודעה שלך ולנקות אותה. אני הרי מאמין גדול בהכרה ממשית והולכת וגדלה של מה שידוע לי באמת ומה שהוא ספקולציה. ואצלך כל ההתחלות הן נכונות אבל מיד מכל נקודה מתחיל לצמוח לו עץ באובב פרוע וחסר מעצורים !!???!! אומרים שההתפתחות היא הליכה "אחורה", אומרים שמגיעים להבנה באמת דרך גדילתה של "חוסר ההבנה" אומרים שכל מה שאנחנו צריכים הוא להזכר. מאחר וכל האינסטינקטים שלנו דוחפים אותנו "קדימה" דוקא אין זה מן הנמנע שנזדקק למנגנון חי שיחזיר אותנו לנתיב ללא הרף. אגב הוספתי בכרטיס שלי את מספר האייסיקיו שלי לכל מי שמתחשק לו לקשקש על עיניינים דיומא. אני נעזר בכך בעיקר כשהעבודה מאיימת להטביע אותי

 

[שמש ירוקה]

../images/Emo45.gif

 

[drall]

טעית הארי

רוב הזמן יש לך רצונות די ברורים כמו לקפץ ולצווח "מדיטציה טרנסטנדלית , מחקרים מדעיים , דוח"ות מבוססים!" , האלו האלו "מורים מוסמכים!" אה , אתה לא רוצה את זה? אז תפסיק לעשות את זה דרול