נדנודים

[mitzen]

נדנודים

שלום לכולם וחג שמח!
אנחנו אימצנו ילדה מקסימה לפני 5 חודשים. היא הגיעה אלינו בגיל שנה וחצי ונכנסה ישר ללב ולמשפחה. היא חברותית, שמחה וחכמה. היא ישנה טוב בלילה ואוכלת יפה. (בחודש הראשון לא הייתה מוכנה לגעת באוכל עם הידיים ונהגה לדחוף הרבה אוכל לפה, כמו הרבה ילדים מאומצים אחרים.) היא נכנסה לגן בהדרגתיות ובהצלחה, ומאוד אוהבת ללכת לגן. הצוות מספר שהיא מסתדרת מצוין.היא עדיין נמצאת במסגרת הגן חצי יום וישנה צהריים בבית. כאשר היא הולכת לישון מתנדנדת מצד לצד בשכיבה במיטה וכך מרדימה את עצמה. המצב לא השתפר אחרי 5 חודשים. אנחנו לא עוצרים אותה ולא עושים מזה עניין, מלטפים אותה ומדברים או שרים לה. סיפרו לנו כמה הורים לילדים מעומצים שמנעו מהילד להתנדנד במיטה ובכלל, אבל זה לא נשמע לנו נכון לעשות זאת. נשמח לשמוע מניסיונכם. תודה מראש!

 

[יסמין@]

לדעתי אתם נוהגים

נכון. לא כדאי ולא צריך להכריח שום דבר. זו דרך להרגעה, ככה היא מרגיעה את עצמה ומאפשרת לעצמה לגלוש לשינה. נראה לי שמה שאתם עושים זה בדיוק טוב: ללטף אותה, לדבר איתה, לשיר לה, לתת לה להתנדנד עד שהיא נרדמת. ובכלל, ללכת איתה ועם הצרכים שלה. שיהיה לכם במזל טוב ובכיף!!!

 

[חייכנית2]

זאת תופעה שכיחה יחסית ,ידועה

של ילדים שהתגייסו לעזרת עצמם במציאת דרך להרגעה לקראת שינה.ולפעמים במצבי לחץ.
אתם עושים בסדר גמור-אי אפשר ולא נכון לקחת לה את ההתנדנדות בכח-היא מאד רגילה לכך.
ההצעה שלי היא לשים דגש על שעת השכבה מרגיעה ומכינה לקראת שינה- אולי אמבטיה פושרת,סיפור לפני השינה,מסאג' נעים.
בהדרגה היא תלמד שישנן עוד דרכים שבהם היא נרגעת. כרגע היא עדיין דבקה במה שהיא מכירה מלפני האימוץ.

 

[טליה מספרד 1]

מזל טוב!!!

נשמע שקראתם את כל ויישמתם הרבה מהמלצות הפורום

לגבי הנידנודים- אנחנו לא ממש מנענו אותם, אלא כפועל יוצא הם נמנעו. הרדמנו באופן פיסי מאוד קרוב, זא בתוך חיבוק, בין אם במיטה ובין אם בידיים, כך שלא יכול היה להתנדנד
המחשבה שלנו היתה שעכשיו אנחנו צריכים ללמד אותו שיש מי שירגיע אותו שיש מי שירדים אותו
גם אם הנידנודים היו גורמים לו להרדם לבד ואולי אפילו מהר יותר, העדפנו להרדים אותו אנחנו
מסוג הדברים שאני קוראת להם 'לעקם את הברזל כדי שאפשר יהי ליישר בדרך הנכונה'
הרי באותה המידה יכולנו להושיב על סיר מיד אחרי ארוחה ולחקות את דרכי בית הילדים
אבל בחרנו להחזיר לטיטול ולהתמודד עם גמילה ממנו בדרך הנכונה יותר לטעמנו
כך גם עם השינה וכך גם עם הדרמות שהיינו עושים מכל נפילה עד שהתחיל לבכות ולרצות חיבוק אחרי כל אחת כזו.....

בהצלחה והמון שמחה ונחת

 

[China8]

אצלנו הפסיק כמעט לגמרי רק לאחרונה

ראשית, המון מזל טוב על האימוץ!!!
מנסיוננו אוכל לספר כי הקטנה הייתה חובטת עם אגרוף לעצמה בראש כדי להרדם. זה נעשה בצורה עוצמתית ומכאיבה.
בכל פעם שהייתי בסביבה פשוט החזקתי את ידה לכמה שניות תוך ליטופים ומילות הרגעה עד שהפסיקה. לעתים, בזמן ערות, הזכרתי לה שאנחנו לא אוהבים לראות אותה מכאיבה לעצמה.
היום, כשנתיים וחצי לאחר שהצטרפה למשפחתנו התופעה נפסקה כמעט לגמרי. זה עדיין קורה לעיתים רחוקות, אבל אי אפשר להשוות לתכיפות ההתחלתית.
זה תהליך וצריך לתת לה זמן להפטר מהרגל ישן, זה לא מיידי.

 

[mitzen]

תודה רבה.

 

[fatfat]

צ'יינה גם אם לך זה נראה חבטה מכאיבה

סביר שלה זה לא הכאיב כי עובדה שהמשיכה בכך עד לא מזמן. מה שכן נסי לשים לב האם יש דברים אחרים שעושה בעוצמות גבוהות (כמו חיבוק עז,
מתכוונת לתת מכונת ויוצאת לה מכה רצינית, לוחצת חזק על עפרון, מפעילה יותר מדי כוח בפעילויות מוטוריות שונות ועוד.) אם תזהי את זה אצלה יתכן שמדובר באיזה שהוא קושי בויסות חושי.

 

[mitzen]

נדנודים

נסינו להחזיק אותה בעדינות כאשר היא זזה במיטה ממש בעוצמה, אבל ברגעים האלה היא ממש רוצה להיות לבד ומזיזה את היד שלנו. לכן, מחזיקים לה רק יד (זה היא מסכימה) ושרים או מדברים אליה.

 

[יסמין@]

אפשר

גם פשוט לתת לה להתנדנד. למה זה אמור להפריע?
כלומר אפשר מדי פעם ללטף אותה ולדבר איתה. אבל זה גם עלול להפריע לה להרגיע את עצמה ולהירדם.

 

[חייכנית2]

יסמין

הדילמה של הורים לילדים במצבי נידנוד איננה עצם הנידנוד כמו בתחושה שיש שם פגיעה עצמית כשמטיחים את הראש שוב ושוב לאחור אל הקיר.

 

[יסמין@]

ברור שבמקרים שמדובר בפגיעה עצמית

צריך לנסות למנוע את הפגיעה - למשל ללטף את הראש או להחזיק את היד ליד הראש כך שהיד של ההורה תקבל את המכה ולא הראש של הילד/ה. אבל אני הגבתי להודעה שבה דובר על "מתנדנדת מצד לצד בשכיבה במיטה" ולא על פגיעה עצמית. ולדעתי, עצם הנדנוד כשלעצמו אינו דבר שצריך לנסות למנוע. זה כמו מציצת אצבע - שגם כאן לדעתי לא צריך להתערב. בקיצור, לדעתי לא צריך להפריע לילדים/ות להרגיע את עצמם/ן.

 

[China8]

לגבי מציצת אצבעות - נצל"ש

נושא שקצת מעסיק אותי לאחרונה: יסמין, את אומרת "גם כאן לא להתערב". עד איזה גיל לדעתך/כם לא צריך להתערב? הקטנה בת 4.5 ואני בפרוש רואה שיש לזה השפעה על השיניים. אני פשוט לא יודעת איך אפשר בכלל לגרום לה להפסיק... זו הרגעה אוטומטית במצבים של עייפות, רעב, ריכוז ולפני שינה. למישהו יש נסיון עם זה? האם בשלב כלשהו הם מפסיקים לבד או מחייב התערבות בגיל כלשהו?

 

[חייכנית2]

מוכר ,בכולם ,לאו דווקא מאומצים...

לא קל בכלל להתערב במציצת אצבע.
העיקרון המומלץ בעיני-מתוך הכרות לעומק עם הבת שלך...להשתדל למצוא לה תחליף. משהו שכל כך ירגיע אותה,שלא תצטרך גם את האצבעות לחיזוק.מה בדיוק? בשיטת הניסוי והתעיה ,בסבלנות,תוכלי למצוא את הדרך.
בכלל אני שמה לב שכולם מאד נלחצים מסימפטומים באשר הם. לסימפטומים יש תפקיד חשוב בנפש הילד[למשל להרגיע חרדה] ולא נכון לקחת לו אותם מבלי לתת תשובה לעניין המהותי.כי אם ניקח את הסימפטום אבל נשאיר את החרדה-ממש לא הועלנו לילדנו.
אצלנו אמבטיה חמימה עם חיבוקים לקראת שינה היתה להיט זמן מה.

 

[יסמין@]

דעתי

כפי שכתבת "במצבים של עייפות, רעב, ריכוז ולפני שינה" ואני מוסיפה: במצבים שונים של מתח מסוגים שונים, חרדה וכו'. בכל המצבים הללו לבת שלך יש פתרון מאוד זמין, מאוד עצמאי (היא לא זקוקה לאף אחד כדי להשתמש בפתרון זה), מיידי (היא לא צריכה לחכות כדי להשתמש בו), אי אפשר לאבד אותו וכו' וכו' - בקיצור, יש לה פתרון אידיאלי שמרגיע אותה ועוזר לה. למה למה למה לקחת לה את זה??? והשאלה: האם אפשר בכלל. ועוד שאלה: ונאמר שאפשר, מה המחיר??? נאמר שהיא תרצה אותך ולא תשתמש בפתרון הזמין והרגיל שלה - מה אז? איך היא תתמודד בכל המצבים של עייפות, מתח וכו'? את יודעת שגם עוברים ברחם מוצצים אצבע?

לא בכל המקרים זה משפיע על השיניים. וגם אם כן. אז לדעתי, היתרונות של מציצת האצבע עולים בהרבה מונים על ההשפעה האפשרית (כאמור, לא תמיד) על השיניים. מקסימום, בגיל 12+ פלטה ליישור השיניים. וגם זה לא הכרחי.

אגב, אני לא "גמלתי" את בתי מחיתולים. היא עצמה גמלה את עצמה. לא הערתי לה על מציצת האצבע, זה עבר מעצמו. ואם לא היה עובר - לא נורא. שימי תבורי עד היום נרדם עם אצבע בפה. SO? מה רע בעצם?

ושוב המנטרה הקבועה: זו דעתי, כך עשיתי. ממש לא מנסה לשכנע אף אחת. לא רואה בזה אמת אולטימטיבית יחידה שמתאימה לכוווולם/ן.

 

[נגה לביא]

זיו תהיה בת 7 עוד פחות מחודש

היא נרדמת תוך כדי מציצת אגודל, וכאשר היא בוהה בטלויזיה היא גם מוצצת אגודל.

היא למדה במשך הזמן לצמצם זאת למצבים בהם ילדים אחרים לא נמצאים לראות אותה, ואני מתארת לעצמי שכאשר לא יהיה לה עוד צורך במציצת אצבע, היא תפסיק.
היא עוברת ביקורת אצל רופאת שיניים פעמיים בשנה, וזו אינה מזכירה נזקי מציצת אצבע.

אני זוכרת שבעברי ברחוק מאוד, חשבתי שזה נורא שילדים מוצצים אצבע, רק שהיום איני מצליחה להבין מדוע. זה מרגיע אותה ללא צורך באמצעים חיצוניים או נטילת חומרים מרגיעים. מה רע בזה?

 

[טליה מספרד 1]

לא מנענו

השימוש, כמו במוצץ, הלך והתמעט עד שנכחד
שיניים ישרות תהיינה רק בזכות אורטונט טוב ולא בגלל שלא תמצוץ אצבע
אני בעד, אם כי בפעמים היחידות שמצץ תוך כדי משחק או פעילות אחרת ביקשתי שיבחר, כך שבסופו של דבר האצבע היתה רק ל'התמסטלות' לפני השינה

 

[שרון123]

גם שחר באותו גיל ומוצצת אצבע

זה דבר שנותן לה כל כך הרבה נחמה שאני בכלל לא יכולה להעלות בדעתי את האפשרות לגרום לה להפסיק עם זה.
מה שכן, לאחרונה התחלנו להגביל את מציצת האצבע - אני לא מסכימה שהית תמצוץ אצבע כשאנחנו משחקות או קוראות סיפור ביחד, מכיוון ששמתי לב שיחד עם מציצת האצבע מופיע גם ניתוק מסוים שלא מאפשר לה לקחת חלק פעיל במה שעושים.
ביקשתי גם מהגננת להגביל את מציצת האצבע בזמן המפגשים והפעילויות המוכוונות בגן, אבל לא להפריע לה אם זה בזמן פעילות חופשית או זמן מנוחה.

 

[fatfat]

אצלינו כשהגדולה היתה בת ארבע היא עדיין היתה

עם מוצץ בעיקר להירדמות וכשהיתה מאוד נסערת אך לא עצבנית. כשהיתה עצבנית הוא לא הרגיע אותה). באותה עת הגענו לקלינאית תקשורת לאבחון והיא יעצה לנסות לגמול
אותה ממנו כי כבר החלו להופיע בעיות במנשך והיא החלה לבטא לא נכון את האותיות השורקות.
שוחחתי עם הילדה, הסברתי לה מדוע כדאי שתוותר על המוצץ והצעתי לה שבכל לילה שתישן בלי המוצץ בבוקר תקבל פרס. היא מאוד שמחה והפרס שבחרה היה מעדן מילקי.
עשינו טקס של פרידה מהמוצץ וזקנו אותו. את האמת די חששתי כי אחותה בת השלוש גם היא עדיין היתה עם מוצץ וחששתי שתיקח לה אותו. להפתעתי מהלילה הראשון נרדמה
ללא המוצץ. לקחה לה קצת יותר זמן להירדם אבל לא באופן דראסטי. לאחר מספר ימים ראיתי שהחלה למצוץ את הבוהן. ישבתי לידה ערב ערב עד שנרדמה וליטפתי את ידה. לאחר כחודש
היא לא נזקקה גם לזה ומאז לא שבה למצוץ.

הקטנה כשגמלתי את הגדולה הצהירה שגם היא רוצה. אבל איך שהגיע זמן השינה החלה ליבב שרוצה את המוצץ. אצלה לא זרקתי אותו וכמובן שהחזרתי. כשהיתה כבת שלוש וחצי היא
חלתה. היתה מאוד מקוררת, מנוזלת, השתעלה וחרחרה. במצב זה לא היתה מסוגלת למצוץ בכלל וראיתי שנרדמה ללא קושי (כנראה שהיתה תשושה מהחום הגבוה, האנטיביוטיקה והסירופ
המרדים). לאחר שבוע כשהרגישה טוב יותר היא שבה וביקשה את המוצץ. אמרתי לה שאם הצליחה לישון שבוע בלעדיו כנראה שבאמת היא כבר גדולה ואינה זקוקה לו והצעתי לה שנהפוך אותו
למוצץ של הבובות. היא נענתה ברצון. היו לה אז שלושה מוצצים שהסתובבו בבית. מאותו ערב באמת לאה ביקשה אותם. אחד מהם "נתרם" לקרובה של השכנה שבתה בת השנה וחצי הגיבה
בצרחות שהחרידו את כל השכונה כי אמה שכחה את המוצץ שלה בגן. אחד מהם נמסר לחברה כדי שגם לה יהיה מוצץ לבובות והשלישי עד היום שוכן אחר כבוד על המדף ומשמש אותן במשחקים.

אצבע יותר קשה לגמול כי היא זמינה כל הזמן. כמובן שלא הייתי מונעת ממנה בכוח אבל כן הייתי שבה ומסבירה לה למה זה לא בריא כשהיא מוצצת, לפני ההירדמות הייתי מלטפת את ידה, מעסה
אותה וכו' ובכך מנסה להניאה מהמציצה. במשך היום הייתי משתדלת להסיח את דעתה מהאצבע על ידי העסקתה בפעילויות שונות שדורשות פעילות ידיים ומבקשת מצוות הגן שגם הם ינהגו כך.

 

[אבי351]

לדעתי אם ככה היא נרדמת אז אין בעיה בזה ואין

מה להתערב בזב הזמן יעשה את שלו.המון מזל טוב לכם

 

[י י ל נ ה]

הי, מיטזן, בעצם נתנו לך שתי עצות לשתי גישות

שונות: האחת דוגלת בלא להפריע ולהניח לה להתנדנד (של הרוב) ואילו גישה של טליה שונה - היא דווקא מציעה כן להתערב אך בדרך העדינה והרגישה.
אני תומכת לחלוטין בגישה של טליה כי אם זה שאת מניחה לה ולא מתערבת עלול לקבע את ההרגל ואין לדעת מתי הוא ייפסק אם בכלל. היתי מציעה לך כן בעדינות ללטף אותה ולחבק לפני השינה ותוך כדי הרדמות להרגיע במגע, ליטופים ומאסז'ים, - במקום נדנודים. במקרה של נדנודים בשכיבה אני כן בעד להתערב בעדינות.