lemony snickets
New member
נדנדת המריבות
שוב הדלתות נטרקות. הרעש שלהן מרעיד לי את כל הגוף. לפעמים אני תוהה אם הן נטרקות בדירה הקטנה שלנו או שהוא מצליח לטרוק את הדלתות גם בתוך הלב שלי. איך אני מצליחה לאהוב בנאדם כל כך הרבה ובו בזמן לריב איתו בלי הפסקה. ככה אנחנו , דני ואני . כמו פצצות להט מתקתקות. כל הזמן הכל לוהט , גועש. אוהבים , נסערים , כועסים , סולחים , מתנשקים ,מתעלסים ורבים. כל פעם זה יותר ויותר גרוע. ותמיד זו אותו ריב. עם אותם מאפיינים. עם אותם רגשות פגועים. ותמיד כמובן מאותה הסיבה - מירי. הידידה של דני. אני לא אדם קנאי מטבעי , אבל מאז שאני איתו , אני לא יכולה לחשוב עליו מבלה זמן עם מישהי אחרת. ועוד עם מישהי שיש להם "עבר" יחד... והכי גרוע , זה שאני יודעת שיש לה רגשות עזים כלפיו. אז למה הפעם יש לי תחושה שזה הסוף. למה הטריקה של הדלת הזו אומרת לי שהוא לא יחזור? תמיד אחרי הריבים שלנו , אני זו שהייתי בורחת בכעס. הולכת ומוציאה קיטור במקום אחר. מבזבזת כספים על בגדים שאני בחיים לא אלבש, מקשקשת עם חברות על דברים שלא מעניינים אף אחד (אולי אפילו לא אותנו) , העיקר לא להיות לידו. לא לראות את המבט שלו אחרי שאנחנו רבים. הוא פגוע , כועס ומתוסכל. כל פעם יותר ויותר. הפעם אולי עברתי את הגבול. הקינאה הירקרקה עיכלה אותי עד העצם ועשיתי צעד פזיז ולא מחושב. למירי יש בלוג בו היא כותבת על רגשותיה כלפי דני. הוא לא יודע שאני יודעת על קיומו , אבל אני יודעת. ואני קוראת. וככל שהיא שופכת את ליבה המאוהב על דפי הבלוג שלה , כך אני נשרפת בתוכי בחשק אדיר לצרוח עליה שתצא מחיינו! שהוא שלי ואני שלו. ושאין לה כל מקום בחיים שלנו. והיום עשיתי את זה. התקשרתי אליה. נזפתי בה. צעקתי עליה. סיפרתי לה עד הוא אוהב אותי. עד כמה היא כלום בשבילו. על זה שאני החתלתול שלו ועל איך הוא מענג אותי בלילות. היא שתקה. לא הגיבה. זה היה כמו לדבר עם רוח רפאים. היא הייתה שם ושמעה ובו זמנית גם לא. רק אחרי שכבר יכולתי לשמוע אותה בוכה בצד השני , ידעתי שהשגתי את מטרתי וניתקתי. אני לא אדם אכזרי. אבל לא יכולתי יותר עם המצב הזה. ודני ידע את זה. עכשיו הוא גם יודע עד כמה. עכשיו גם דלתות הארון נטרקות. מה, הוא אורז? צעדתי אל תוך החדר מבלי להשמיע קול. דני עמד ליד הארון והעמיס בגדים על המיטה. אחת המזוודות שלנו הייתה מונחת פתוחה על הרצפה , רק ממתינה לקחת איתה את החפצים של דני ואת דני איתה, הרחק ממני. ערימות הבגדים רק המשיכו לצמוח על המיטה שלנו. הסדינים עוד היו עדיין סתורים מסערת ליל אמש. מהלהט שלנו . מהחיבור המושלם של שנינו. ישנו יחד חבוקים כל הלילה , ראשו היה מונח על חזי ולא הפסקתי ללטף אותו. מאושרת על האהבה הגדולה שיש לי בחיים. ועכשיו הוא אורז. ממש כאן , מול עיני הקרועות. רציתי לצעוק עליו , לנער אותו , אבל כבר ידעתי שזה יהיה מאוחר מדי. לחצתי חזק מדי על הנקודה הרגישה ביותר... שלחתי יד ללטף את זרועו , כפי שתמיד הייתי עושה כשכעס. הוא הרים את מבטו לעברי , "אני לא יכול ככה יותר מאי. פשוט לא יכול" הוא אמר . הקול שלו נשמע מרוסק ומיוסר , אבל הידיים לא הכניסו אף בגד אל תוך הלוע הפעור של המזוודה. היד שלי המשיכה ללטף. מידו אל פניו הנאות והחזקות . ליטוף מנחם ומרגיע , אוהב וכמהה. דני התיישב על המיטה לידי והתנשף בקול. מבלי לומר מילה הוא השכיב אותי על הבגדים הגדולה וליטף את פני "היא חסרת משמעות בעיני. אבל את עברת כל גבול..." זיק של שובבות ליווה את דבריו "מי את חושבת שאת?" הוא המשיך לדבר בזמן שפריטי הלבוש שלנו התעופפו מעל גופינו וצנחו בכל רחבי החדר. "את חושבת שאת האישה היחידה בעולם?" הוא כבר צעק ואז כבר ידעתי שהוא חזר. בכל מריבה חזר המשפט הזה בדיוק בסיומו. גם הוא ידע שאני האישה היחידה בשבילו בעולם. משכתי אותו אלי בתשוקה בלתי מסופקת. שפתיו פגשו את שפתי ואגנינו נפגשו בלהט בלתי נשלט. פשקתי את רגלי וכרכתי את רגלי סביבו , מכווינה אותו אל תוכי. כל גופי רעד בעוצמה. כל חדירה שלו אל תוכי העלתה דמעות של אושר בעיני וסימני ציפורניים על גבו. זו כבר לא הייתה התעלסות אוהבים , אלא סקס פראי וחסר רסן. הבגדים שהיו מסודרים על המיטה בקפידה מצאו את עצמם פזורים בכל מקום , פרט למיטה. דני גמר בתוכי בעוצמה, גונח בקולניות , תוך שהוא נועץ את שיניו בכתפי ואני הגעתי לשיא שניות אחריו. בשלב זה כבר היינו על ערימת בגדים ענקית על הרצפה, מסיבה בלתי מוסברת. ואז צילצל הטלפון . הבטנו זה בזו ולא זזנו. שהמזכירה תענה... אחרי מספר שניות קולה של מירי נשמע מתוך המכשיר " היי דני , אני משערת שאתה כבר יודע מה קרה עם מאי , אבל רק רציתי להגיד לך שהיא צודקת. לא הייתה לי שום זכות לעשות את מה שעשיתי ולהיכנס למקום הזה. שלה. אני מאחלת לכם את כל האושר בעולם. זה מגיע לך . תמיד שלך. ביי" ואז צליל הניתוק. הוא חיזק את חיבוקו ולחש " תמיד ידעתי שאת יודעת מה הכי טוב בשבילי חתלתול, אני אוהב אותך..." . חיוך של רוגע נמרח על פני . בשעות הבאות רק עסקנו בלפזר את הבגדים מהרצפה לשאר חלקי הבית: שולחן בסלון , השיש במטבח , במקלחת...
שוב הדלתות נטרקות. הרעש שלהן מרעיד לי את כל הגוף. לפעמים אני תוהה אם הן נטרקות בדירה הקטנה שלנו או שהוא מצליח לטרוק את הדלתות גם בתוך הלב שלי. איך אני מצליחה לאהוב בנאדם כל כך הרבה ובו בזמן לריב איתו בלי הפסקה. ככה אנחנו , דני ואני . כמו פצצות להט מתקתקות. כל הזמן הכל לוהט , גועש. אוהבים , נסערים , כועסים , סולחים , מתנשקים ,מתעלסים ורבים. כל פעם זה יותר ויותר גרוע. ותמיד זו אותו ריב. עם אותם מאפיינים. עם אותם רגשות פגועים. ותמיד כמובן מאותה הסיבה - מירי. הידידה של דני. אני לא אדם קנאי מטבעי , אבל מאז שאני איתו , אני לא יכולה לחשוב עליו מבלה זמן עם מישהי אחרת. ועוד עם מישהי שיש להם "עבר" יחד... והכי גרוע , זה שאני יודעת שיש לה רגשות עזים כלפיו. אז למה הפעם יש לי תחושה שזה הסוף. למה הטריקה של הדלת הזו אומרת לי שהוא לא יחזור? תמיד אחרי הריבים שלנו , אני זו שהייתי בורחת בכעס. הולכת ומוציאה קיטור במקום אחר. מבזבזת כספים על בגדים שאני בחיים לא אלבש, מקשקשת עם חברות על דברים שלא מעניינים אף אחד (אולי אפילו לא אותנו) , העיקר לא להיות לידו. לא לראות את המבט שלו אחרי שאנחנו רבים. הוא פגוע , כועס ומתוסכל. כל פעם יותר ויותר. הפעם אולי עברתי את הגבול. הקינאה הירקרקה עיכלה אותי עד העצם ועשיתי צעד פזיז ולא מחושב. למירי יש בלוג בו היא כותבת על רגשותיה כלפי דני. הוא לא יודע שאני יודעת על קיומו , אבל אני יודעת. ואני קוראת. וככל שהיא שופכת את ליבה המאוהב על דפי הבלוג שלה , כך אני נשרפת בתוכי בחשק אדיר לצרוח עליה שתצא מחיינו! שהוא שלי ואני שלו. ושאין לה כל מקום בחיים שלנו. והיום עשיתי את זה. התקשרתי אליה. נזפתי בה. צעקתי עליה. סיפרתי לה עד הוא אוהב אותי. עד כמה היא כלום בשבילו. על זה שאני החתלתול שלו ועל איך הוא מענג אותי בלילות. היא שתקה. לא הגיבה. זה היה כמו לדבר עם רוח רפאים. היא הייתה שם ושמעה ובו זמנית גם לא. רק אחרי שכבר יכולתי לשמוע אותה בוכה בצד השני , ידעתי שהשגתי את מטרתי וניתקתי. אני לא אדם אכזרי. אבל לא יכולתי יותר עם המצב הזה. ודני ידע את זה. עכשיו הוא גם יודע עד כמה. עכשיו גם דלתות הארון נטרקות. מה, הוא אורז? צעדתי אל תוך החדר מבלי להשמיע קול. דני עמד ליד הארון והעמיס בגדים על המיטה. אחת המזוודות שלנו הייתה מונחת פתוחה על הרצפה , רק ממתינה לקחת איתה את החפצים של דני ואת דני איתה, הרחק ממני. ערימות הבגדים רק המשיכו לצמוח על המיטה שלנו. הסדינים עוד היו עדיין סתורים מסערת ליל אמש. מהלהט שלנו . מהחיבור המושלם של שנינו. ישנו יחד חבוקים כל הלילה , ראשו היה מונח על חזי ולא הפסקתי ללטף אותו. מאושרת על האהבה הגדולה שיש לי בחיים. ועכשיו הוא אורז. ממש כאן , מול עיני הקרועות. רציתי לצעוק עליו , לנער אותו , אבל כבר ידעתי שזה יהיה מאוחר מדי. לחצתי חזק מדי על הנקודה הרגישה ביותר... שלחתי יד ללטף את זרועו , כפי שתמיד הייתי עושה כשכעס. הוא הרים את מבטו לעברי , "אני לא יכול ככה יותר מאי. פשוט לא יכול" הוא אמר . הקול שלו נשמע מרוסק ומיוסר , אבל הידיים לא הכניסו אף בגד אל תוך הלוע הפעור של המזוודה. היד שלי המשיכה ללטף. מידו אל פניו הנאות והחזקות . ליטוף מנחם ומרגיע , אוהב וכמהה. דני התיישב על המיטה לידי והתנשף בקול. מבלי לומר מילה הוא השכיב אותי על הבגדים הגדולה וליטף את פני "היא חסרת משמעות בעיני. אבל את עברת כל גבול..." זיק של שובבות ליווה את דבריו "מי את חושבת שאת?" הוא המשיך לדבר בזמן שפריטי הלבוש שלנו התעופפו מעל גופינו וצנחו בכל רחבי החדר. "את חושבת שאת האישה היחידה בעולם?" הוא כבר צעק ואז כבר ידעתי שהוא חזר. בכל מריבה חזר המשפט הזה בדיוק בסיומו. גם הוא ידע שאני האישה היחידה בשבילו בעולם. משכתי אותו אלי בתשוקה בלתי מסופקת. שפתיו פגשו את שפתי ואגנינו נפגשו בלהט בלתי נשלט. פשקתי את רגלי וכרכתי את רגלי סביבו , מכווינה אותו אל תוכי. כל גופי רעד בעוצמה. כל חדירה שלו אל תוכי העלתה דמעות של אושר בעיני וסימני ציפורניים על גבו. זו כבר לא הייתה התעלסות אוהבים , אלא סקס פראי וחסר רסן. הבגדים שהיו מסודרים על המיטה בקפידה מצאו את עצמם פזורים בכל מקום , פרט למיטה. דני גמר בתוכי בעוצמה, גונח בקולניות , תוך שהוא נועץ את שיניו בכתפי ואני הגעתי לשיא שניות אחריו. בשלב זה כבר היינו על ערימת בגדים ענקית על הרצפה, מסיבה בלתי מוסברת. ואז צילצל הטלפון . הבטנו זה בזו ולא זזנו. שהמזכירה תענה... אחרי מספר שניות קולה של מירי נשמע מתוך המכשיר " היי דני , אני משערת שאתה כבר יודע מה קרה עם מאי , אבל רק רציתי להגיד לך שהיא צודקת. לא הייתה לי שום זכות לעשות את מה שעשיתי ולהיכנס למקום הזה. שלה. אני מאחלת לכם את כל האושר בעולם. זה מגיע לך . תמיד שלך. ביי" ואז צליל הניתוק. הוא חיזק את חיבוקו ולחש " תמיד ידעתי שאת יודעת מה הכי טוב בשבילי חתלתול, אני אוהב אותך..." . חיוך של רוגע נמרח על פני . בשעות הבאות רק עסקנו בלפזר את הבגדים מהרצפה לשאר חלקי הבית: שולחן בסלון , השיש במטבח , במקלחת...
