נדמתי אתמול

[ניצת שושן]

נדמתי אתמול

יום קשה בשבע בבוקר הידיעה על ששת החיילים שלנו שישה פרחים שנקטפו

אחר כך ננסיך שלי בטלפון "אמא, אל תשאלי , חייל מהבסיס פלט כדור בבטן" לא ידע מה קורה איתו (אמנם הבסיס אחד אך גדוד אחר) רק קיבלו דיווח מהמפקדים בשטח וריעננו כללי בטיחות. גם עכשיו בכלל לא קל היום כששאלתי מה עם הבחור סיפר לי ש...מת

אלוהים חדשיים וחצי בצבא ואני שואלת עד מתי??? עושה את המטלות ממשיכה "כרגיל" והדמעות זולגות אלוהים שמור לי על הנסיך שלי בבקשה

 

[avitalp]

../images/Emo24.gif../images/Emo20.gif

 

[חי יחידה]

יו אמא איזה מפחיד ../images/Emo57.gif

שישמור האל על בנך ועל כל בניו

 

[רו נה]

כאב אינסופי../images/Emo16.gif

כאב האמהות והאבות. מאז אתמול תחושת המועקה הכבדה לא עוזבת לרגע ואני נזכרת בתקופה בה בני שירת בלבנון, המקום היפה והנורא ההוא. לילות ללא שינה, תמונות זוועה שרצו בראשי ולא נתנו לי מנוח, האזנה אובססיבית לחדשות, הגעגועים, הציפיה לשבתות בהן הגיע הביתה ויחד איתן הקלה, רוגע, שקט, זמני... הוא מפקד אשר סחב על גבו הצעיר כל כך הרבה.. אחריות לחיי אחרים. איך עמד בזה בגיל צעיר כל כך? וזה לא נגמר, ניצת, המילואים, בשטחים, בסמטאות הצרות והחשוכות בהן כל אחד יכול להפוך לפצצה מהלכת ושוב, הכל חוזר, רק שהפעם ההפסקות נותנות מעט אויר עד שמגיעה המעטפה החומה הזו. כשהוא נולד אביו ואני הבטנו בפיצפון ואמרנו אחד לשני "הלואי, הלואי שעד שתגדל לא יהיה צבא, נחיה כאן בשקט ובשלוה", כמו כל ההורים שנולד להם בן. אנחנו חיים במציאות מטורפת, אכזרית, הפתרון לא נראה באופק, רק תפילה פשוטה- "אלוהים שמור על הילדים שלנו" מצטרפת אליך....לבנך, לבני, לכל הבנים.

 

[s h o o s h a]

העינים רואות והלב ממאן להאמין

שמעתי אתמול על האירוע המחריד אתמול בצהרים. הרגשתי עירפול. בערב, בני ואני צפינו בטלויזיה. ראינו את המראות, שמענו את הקולות. החייל שלי (כרגע בחופשה) פשוט נכנס להלם ולאחר מכן נתקף בזעם. אני רוצה עוד לכתוב, להרחיב אבל זה פשוט בלתי אפשרי. כי הנייר, דף האינטרנט, דבר לא יוכל להכיל את הכאב שיש בי, הצער הנורא, הכעס הגדול, הפחד שקיבל מימד עצום יותר. ולך ניצתי, שולחת חיבוק גדול ועוטף. יודעת ומבינה את ההרגשה ("חוויתי" זאת כאשר נכנסו המחבלים למחנה הטירונים של גולני לפני מספר חודשים). מצטרפת אל תפילתך ומקווה שיש מישהו ששומע, מישהו שמקשיב ...

 

[s h o o s h a]

תיקון - תאונה בזמן הדרכה ולא מחבלים

 

[ניצת שושן]

../images/Emo24.gif בלי מילים ,לכן חברות

 

[ophra]

כי כשהמלאכים בוכים... ../images/Emo7.gif

אז בעולם הזה..... זהו. עפ

 

[just yael]

שישמור ההוא שם על ה../images/Emo47.gif שלך...

וכן על כל הסובבים אותו שם בחזית. כל פעם מחדש זה מטריף את הדעת העובדה שזה לא נגמר ושנקטפים פרחים צעירים ומדהימים כאלה כשעוד לא החלו לחיות. ולך יקירה, המון אהבה, וגם איזה מלאך קטן שיופיע לך בחלום וישמור עליך ויקל עליך את הלילות והימים כל עוד הוא בצבא...

 

[תלתלים123]

עיכול מהיר

שישה במחי יד זו מכה כבדה. אתמול כאבתי. היום עיכלתי. הערב כבר שוחחתי עם בכיר צה"ל מהחברותא. לא רוצה ללבות יצרים, רק לשתף. אמרתי לו שחלק מהאובדן שלנו הוא בגלל שאין תכניות מסודרות, שקולות, וארוכות טווח. החבר'ה שלנו (בתי היתה חשופה לסכנת המוות כמו חלק מהבנים שלכם) עושים עבודת קודש לא בזה שהם מגינים אלא בזה שהם בכלל רוצים ללכת לקרבי בתוך הטירוף הזה. כל בוקר אני פותחת בבקשה (אולי מישהו בסוף ישמע) שאלוהים באמת יתחיל לשמור על החיילים שלנו כי לא נראה לי שהמנהיגים שלנו עושים את זה. סליחה שחרגתי. לא יכולתי להתאפק - רציתי לשתף. נכון מותר? תודה.

 

[s h o o s h a]

ועוד לפני שעיכלנו, הבנו ...

חמישה בנים נוספים ואני זועקת עד מתי?????

 

[ניצת שושן]

../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif

 

[תלתלים123]

את לא יודעת?

עד מתי?! עד שיהיה הסכם. גם לי נמאס מהקטל אבל גם נמאס מכל אלה שיושבים בבית ושואלים "עד מתי" במקום להפוך עולמות עד שקולם יישמע ודברם יעשה. זה לא אישי, שושה. נמאס לי מהאפטיה של העם הזה. מייללים ולא עושים כלום זה לא פתרון.

 

[יערית]

מתפללת יחד איתך../images/Emo16.gif

אלוהים שמור לנו על הנסיכים וילדי החיים שלנו.

 

[חיפוש ית]

שישמור על הנסיך שלך

על הנסיכים של כולם