g i r a f f a
New member
נדחפת מדי פעם כהרגלי...
אבל אתן נחמדות, אז אני מרשה לעצמי...
הכנה ללידה שנייה... אולי זה יישמע דבילי, אבל חסרה לי ההתכוננות ללידה.... בלידה הראשונה עשינו קורס, הכנו תכנית לידה, דיברנו, קנינו ציוד, למדנו עיסויים... כל ההווייה של החודשים לפני היתה לקראת הלידה. כרגע, ההווייה היחידה היא שאני חרדה מהלילות אחרי הלידה... ויש הרבה דברים שאני שמחה על איך שהם התפתחו, ויש הרבה דברים שהייתי רוצה שיקרו אחרת (אלו שתלויים בי בכל אופן...). ובכלל, המירוץ לחיים של נדי-משפחה-בית וכו' לא ממש מאפשר לשבת ולהתרכז באירוע הזה שממשמש ובא. אמנם יש תפיסה שאומרת שבלידה השניה הדברים לא נראים כבר כאלו קריטיים, ואנחנו כבר יודעות שמה שחשוב זה מה שבא אחרי הלידה, והיא עצמה חשובה אבל העיקר שיוצאים עם תינוק בריא ומתחילים לחיות איתו בבית... והכל נכון, וגם אני מאמינה בזה. אבל עדיין משהו חסר לי. הלידה עדיין לא נראית לי כאפיזודה חולפת שכבר לא צריך להתייחס אליה יותר מדי... אז אתמול ישבנו לדבר קצת על הציפיות מהלידה הנוכחית (האם הפעם גם מנסים כמה שיותר בלי אפידורל? האם חוזרים לאותו בית חולים? מה אני מצפה מהאיש שלי אחרי הנסיון הקודם שלנו...). ומחר אני הולכת לקנות בגדי קיץ לנדי וגם כמה NB ו0-3 שיהיו לנו לתקופה הראשונה (מסתבר שהעברתי את כל הבגדים הראשוניים שלנו, ואין לי מושג למי... נו שוין, תירוץ מצויין לקנות חדש...) ועדיין... חסר. אני לא חושבת שיש לי הכוח לעשות קורס "רענון" הכנה ללידה. זה לא נראה לי מה שחסר לי... אני גם לא בטוחה שלשבת עם אשת מקצוע ועשות "עיבוד" של הלידה הקודמת יתרום לי. לא היו לי ממנה טראומות, והיא זכורה לי סה"כ כחוויה טובה (היו פה ושם כל מיני עניינים, אבל אני מתייחסת אליהם באל דברים טכניים, ואין מימד רגשי לטפל בו... ואין לי הרבה מה לעשות עם העניינים הטכניים... הם יותר קשורים לרמת חדרי הלידה ולא אלי...). יש קצת פחדים, בעיקר מקיסרי (לא יודעת למה, יש לי תחושה לא כל כך טובה שהפעם זה עלול להיגמר בקיסרי, אז לא שזה כזה איום ונורא - פשוט הזכרון של חוויות האפנדיציט משנה שעברה מערערת לי כל בטחון כשמדובר בניתוחי בטן... זה עושה לי חלושעס ברמות ואני ממש לא רוצה שהלידה תתקשר אצלי לטראומה ההיא, של האשפוז וניתוח וכו'... הייתי כל כך אומללה שאניממש לא רוצה לחוות את זה שוב.). אבל אני כן רוצה יותר כלים. יותר כלים להתמודד עם הכאבים (כי כן חשוב לי לנסות ולמשוך מה שיותר לפני אפידורל... אני די מאמינה שזה יצר את הריווח בין צירי הלחץ), יותר הכנה נפשית להתמודד עם הכאבים (למפונקת שכמוני...), ואתמול, האיש שאל אותי אם אני בטוחה שאני לא רוצה דולה. מוזר היה לשמוע את זה ממנו... כי חשבתי שהוא די נגד רעיונות כאלו. אני לא יודעת אם דולה בלידה תעזור לי יותר מדי במהלך הלידה (לדעתי נוכחות של עוד מישהו רק תפריע לי, כי אני לא מסוגלת לכאוב בצורה משוחררת ליד אנשים שהם לא דוני). אבל אולי מישהי שתעזור לנו ללמוד טכניקות "מראש"... ואולי לא... אני קצת מבולבלת... זה דורש הרבה מחשבה. ואולי, פשוט, עצם ההתעסקות בזה תתן לי את ההתכוננות הזאת שאני כל כך מחפשת...
אבל אתן נחמדות, אז אני מרשה לעצמי...
