קראתי ולא הופתעתי........ כאבתי.
כמה שאני מכיר יותר אנשים ככה אני רואה שלכל אחד מאיתנו יש איזו שהיא צלקת מהאגודה. היה פשוט יותר להתמודד עם תהליך ההתבגרות וקבלה עצמית אם היה לנו איזה שהוא ספר הדרכה לחיים טובים (..... טוב נו, אני אתפשר על חוברת) אבל כחלק מהמציאות אנחנו עוברים תהליך ארוך יותר של זהות מינית, דבר שמגיע כמובן מאליו לאחרים. הדבר שהכי גורם לנו להרגיש שלמים עם עצמנו זה לדבר ולהכיר אנשים מהאגודה, כמה שזה כואב שגם שם אנחנו מקבלים יחס של ´´אוי כמה שאתה שונה מאיתנו´´ אני לא מדבר על הומואים מין השורה (כל אחד זכאי לפעול כראות עיניו) , אלא ממש אנשים ידועי שם, שנושאים סמל יצוגי כזה או אחר אני חושב שהאגודה מאבדת את המטרה הראשונית שלישמה היא הוקמה, לשמש בית חם לאנשים מתלבטים, אוזן קשבת להומואים, לסביות טרנס ובי עם בעיות חברתיות ושאר בעיות שנובעות מנטיה מינית. לפי דעתי אדם עם זהות מינית, ללא קשר לגיל שלו, מצייר את האגודה כהדבר הכי נכון לגשת אליו, ואת המיצגים שלה, כאנשים הכי שלמים עם עצמם. כמה שיש לו חוסר ביטחון שנובע מהסביבה הקרובה שלו ומהמישפחה שלו, הוא מוצא בתוכו ביטחון לדבר עם אנשים מהאגודה, ואת זה אסור לקחת כמובן מאליו. מקווה שהאנשים הנכונים יקראו את המייל הזה פרקתי פה כמה רגשות שהצטברו לי משיחות נפש עם חברים יקרים שלי וממני שלכם ´´נשמה´´
